הגרסונייר אוהב גיבורי תרבות שלא מפסיקים לחדש, להפתיע, כאלה שכל הזמן מחפשים לפרוץ עוד גבול אסתטי או תכני, כאלה שמתלבשים טוב. אז הנה, יש לנו גרסונייר שבועי קלאסי: פיטר סאביל, שהמונח מעצב גרפי הוא קצת אנדרסטייטמנט למי שיצר כמה מהקלאסיקות הוויזואליות הגדולות של תרבות הפופ בעשורים האחרונים, כשהוא מקפץ בלי הרף בין עיצוב גרפי לאמנות, בין אופנה למוזיקה, בין הפרינט לאינטרנט.
הפרק הראשון במיתולוגיה מתחיל בסוף שנות השבעים כשסאביל מתחיל לעבוד כארט-דירקטור (ושותף) ב"פקטורי רקורדס" אותו לייבל אגדי ממנצ'סטר. סאביל עיצב את עטיפות האלבומים (שכולכם מכירים) אשר הפכו עם השנים למאסטרפיסים בתחומם: ג'וי דוויז'ן, ניו-אורדר ואח"כ פאלפ, סוויד ואחרים. סאביל, היה גם זה שעיצב את הסיאנדה, המועדון של הלייבל, שהגרסונייר לצערו זכה לראותו רק בגרסה הקולנועית "24 Hours Party People" (שם מוצג סאביל כמאחר דדליינים כרוני. הגרסונייר מזדהה).
אלן ארסמוס, טוני ווילסון ופיטר סאביל מחוץ למועדון
.
בשנים האחרונות ממשיך סאביל בגיחותיו לעולם האופנה עם ליין חולצות טי שעיצב עם פול סמית, עם קפוצ'ונים יפיפיים ועדינים ל DC וכשמיתג את קייט מוס (איזה משפט מצויין) במיזם הטופשופי שלה.
למרות השילוב הקטלני בין הפרופיל הגבוה שלו בטופ תעשיית הקריאטיב העולמית לבין האובססיביות הצהובה של מגזיני הרכילות הבריטים, מצליח סאביל להתחמק מעיני הציבור ולשמור על פרופיל אישי נמוך. יקירינו, הגרסונייר הבריטי, מדווח שסאביל, רווק נצחי, אכן מצליח בצורה יחסית (לאלה שהוא מסתובב עימם) יוצאת דופן לשמור על אנונימיות. עוד מדווח הגרסונייר הלונדוני על הסטייל של סאביל ומגדיר אותו כמוקפד, עדין, מינימלי ונקי, יממוטו פינת מרג'יאלה.
זו לא לימור ליבנת. זו אנה בלסמן, המעצבת שאיתו
פיטר המינימליסט
טביעת ידו העיצובית ניכרת היום לא רק בתחומי התרבות אלא במוצרים רבים של תאגידי ענק כמו סי.אנ.אן, מנדרינה דק, סלפרידג'ס, פרינגלז, אדוב-סיסטמס, ואם זה לא מספיק – סאביל הוכתר לאחרונה כארט-דירקטור הראשי של מנצ'סטר, עיר הולדתו. מצוין לתיק עבודות.
אז מה חדש את שואלים? לאחרונה התמנה סאביל לעורך-אורח של גליון יולי במגזין Wallpaper* והנושא שנבחר הוא (תחשבו מיתון גלובלי, עוני, כלכלה קורסת): סקס! הגרסוניירים מחכים למרענן הרשמי של הקיץ.
על צילום אחת מהכתבות המרכזיות אחראי חברו הטוב, ניק נייט, כשההשראה לעיצוב הסט, כך נכתב, מגיע מ"הפטישיזציה של עיצוב רהיטים עכשוויים כשהיא מיושמת למיניות בחלל כולו". סאביל גייס גם את מעצב הסטים המבריק גדעון פונטה וביחד הם יצרו מיצב הנקרא "רהיטים רכים – הבית האירוטי של פיטר סאביל". העיצוב של החלל מופשט, עם צבעים עזים, טקסטורות המושפעות מעבודות של נביא הפופ-ארט הבריטי ריצ'רד המילטון, והרהיטים הפטישסטיים שמזכירים את יצירותיו של אלן ג'ונס. את ההפקה עצמה (שהתרחשה בין ה-28 ל-29 באפריל) אפשר היה לראות לייב באינטרנט, בינתיים הטריילר מסרב לעלות (לגולשי האקספלורר) אז תסתפקו בתמונה:
רשומות
תגובה 1:
כבודם של כל הגרסוניירים השבועיים במקומם מונח, אבל פיטר סאביל הוא ללא ספק המועדף עלי.
הוא אחד החלוצים בתקופה של חלוציות מוסיקלית. עטיפותיו לתקליטיהם של ג'וי דיוייז'ן, "קלוסר" ו-"unknown pleasures" הם לא פחות מגאונות (אפרופו מוסיקה, הזכרתם כבר את" 24 שעות אנשי המסיבות", אבל אם יורשה לי להוסיף, אמליץ בחום על הסרט "קלוסר" של הצלם ההולנדי, אנטון קורבין, על סרט תעודי על הלהקה ונושא גם את שמה: "ג'וי דיוויז'ן", ועל סרט המספר את סיפור פקטורי רקורדס וכולל הסברים מפי סאביל על האומד מאחורי עיצוב עטיפות האלבומים- "shadowplayers").
הרשו לי, בפעם המי יודע כמה, להסיר בפניכם את כובע הבורלסינו (או שמא פנמה. בכל זאת, הקיץ בפתח...)הווירטואלי שלי. שאפו. הבלוג שלכם הוא דף הבית שלי.
י.ד
הוסף רשומת תגובה