הגרסונריים חושבים שדווקא העובדה שאופנת הגברים מוגבלת ושומרת על מסורת לאורך השנים היא זו שמעניקה לה כוח ועניין. אלוהים הרי נמצא בפרטים הקטנים, ואם מסתכלים קצת יותר טוב (כן, גם את גברת לזובסקי) הרי אפשר להבחין בחדשנות ויצירתיות דווקא בתוך הז'אנר.ה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם השבוע כתבה מרתקת על כל התחום, ובעיקר על הצד החדשני בו. הם טוענים שדווקא בעידן כזה, שבו מעצבים פוחדים לקחת סיכונים ומנסים להיות מכירים יותר, ובתחום כמו אופנת הגברים, שבו הלקוחות פחות להוטים לנסות דגמים ועיצובים חדשים, הרי שמעצבים החלו בשנים האחרונות - יותר מתמיד - לנסות דברים חדשים עם החומרים שהם עובדים איתם. מעצב בגדי הגברים של קלווין קליין, איטלו זוצ'לי, אומר על הבדים שאלו "אחד מהכלים היחידים שיש לי כדי לגלות טריטוריות חדשות", ובתצוגה האחרונה שלו הוא העלה למסלול דוגמנים בז'קטים ומכנסיים שהיו עשויים מספוג.
ראף סימונס, שממשיך במסורת של הבית הנושא את שמו, הציג זק'טים מבד טוויד שעורבב בניילון כסוף ויצר מראה חדש, ספורטיבי ואלגנטי במקביל.
לכל העניין מתלווה גם היבט כלכלי לא מבוטל - הרבה מעצבים חוששים מהעתקה, ובעיקר חוששים מהעתקים זולים של עיצובים שלהם. שימוש בחומרים לא שגרתיים (ומן הסתם, יקרים יותר) הופכים את ההעתקה לכמעט בלתי אפשרית, ולכן לבטוחה כלכלית יותר.בקיצור, שמח באופנת הגברים, אם מסתכלים קצת יותר טוב.
רשומות
תגובה 1:
יש עוד אספקט ל'חוסר החדשנות' שאני קוראת לו 'עריכה והידוק': העיצוב נעשה חד יותר, פחות מקושקש, פחות ראוותני, מדויק, עם הפרדה חדה בין מיוחד לבנאלי, וגם בלי להתבייש ב'פטנטים' ישנים: כמה אני אוהבת מכנסי סיגר צרים שבכלל לא נוגעים בנעלי עור עם שרוכים, ז'קט צר וכמעט קצר, עניבה דקה, של תחילת שנות ה-60..
הוסף רשומת תגובה