יום רביעי, 31 במרץ 2010

גו גבר

פול סמית חוגג יחד עם מגזין GQ Style את גליון האביב-קיץ 2010 החדש, תחת הסלוגן :Man Up. סמית כתב לגליון המיוחד מאמר המוקדש לנושא "אמביציה גברית", שבו הוא ראיין את רוכב האופניים הבריטי המהולל מארק קבנדיש.
בנוסף עיצב סמית חולצת טי, תיקי Tote עם הסלוגן הגברי ואף עיצב ברוח זו את חלונות הראווה של חנויותיו במילנו, לונדון, פריס, טוקיו וניו-יורק.

יום שני, 29 במרץ 2010

שחור לנצח

הגרסונייר, שפעם שלט במפת הרכבות אירופאיות כמו מסלולי מוניות השירות בת"א, מתגעגע במיוחד לקפיצות ספונטניות לאנטוורפן, עיר נמל ושיק, שמתגאה ובצדק במוזיאון האופנה המקומי, שתמיד מצליח לרגש.
השבוע נפתחה במוזיאון תערוכה חדשה העוקבת אחרי ההיסטוריה של האופנה דרך הצבע השחור. ציורים של המאסטרים הפלמים מהמאה ה-17, תלבושות היסטוריות מבדים כהים ואפלים ולא מעט פריטים שהפכו למיתולוגיה בעולם האופנה העכשווית, ממעצבים כמו אן דמולמייסטר, אוליבייה טייסקנס, ריקרדו טישי, ראף סימונס, גארת' פיו ורבים וטובים אחרים.

אפשר לנסות ולחוות קצת מהשחור שחור הזה דרך הבלוגים המומלצים של AnOther ושל Curated By.

קחו לעצמכם גרסונייר לחג: סטיב מקווין

הגרסונייר, שמשתדל לא לקלקל את שמחת החג המאוס הזה, מפנה את תשומת הלב לדבר הכי רחוק מפסח, יהודים ומכות מצרים ונזכר (שוב) במלך הקוליות, סטיב מקווין, שהשבוע היה חוגג את יום הולדתו ה-80, אם רק היה חי.
הארכיון של "לייף מגזין" פרסם לפני כמה ימים תמונות שטרם פורסמו של מקווין מאביב 1963, וכל מה שצריך זה רק לדפדף בתמונות, ללמוד גבריות קולית מהי ולהשתדל לא לטנף את המסך עם מצות וחרוסת. חג שמח, מהגרסוניירים.




יום ראשון, 28 במרץ 2010

פירמידת עור

פירמידה מעור? חללית שוקו-וניל? בובת וודו אוונגרדית? פתרון החידה: סניקרז של ריק אוונס! הגרסונייר אוהב אשליות אופטיות ומודה לריק אוונס שממשיך למתוח את גבולות העיצוב המוכרים לנו - עד הקצה.

להשיג בדה-קורנר תמורת שכר דירה חודשי.

יום שישי, 26 במרץ 2010

ניטים

זה זמן רב שהגרסונייר רוצה לכתוב על נעלי הניטים של כריסטיאן לובוטאן מעצב הנעלים שכולם כל כך אוהבים לאהוב. אבל עד השהגרסונייר זז, מיסייה לובוטאן החליט לעלות על הבמה בעצמו ולפצוח בריקוד שיווקי. הריקוד די פשוט, הגרסונייר כבר למד את הצעדים, עכשיו רק חסרה הנעל עם הניטים והסוליה האדומה (סימן הזיהוי של לובוטואן).

ואם אתם בעניין של מראה יותר אורבני - הגרסונייר ישמח להציע לכם את הסניקרז-ניטים של לובוטאן, רק מבקש: תנעלו בזהירות.

יום חמישי, 25 במרץ 2010

תן לגבר קאפ קייק

אם תמיד רציתם להיכנע לטרנד הקאפקייפ השוטף את מחוזותינו, אבל הלובן הקצפתי והקיטש הורדרד החרידו את בלוטות הטסטוסטרון שלכם - תמצאו את הפתרון ב Butch Bakery שבניו-יורק.
קבלו בבקשה את הקאפ-קייקס הזכריים, המגיעים בצבעי הסוואה או בדוגמאות אחרות (Patterns) שמועדון הג'נטלמנים כבר ניסה לפצח את סוד גבריותם.

(בנימה אישית יותר ברשותכם, הגרסונייר בכלל היה מעדיף בריוש)

המוזיאון של קוואקובו


גם חפצים, גם מוזיאון, גם קום דה גרסון וגם בגדים. מה עוד תבקשי מאיתנו קוואקובו, ואין ואין עדיין?
דייזד אנד קונפיוזד מדווח שהמעצבת האהובה והמותג שלה (כמובן) חברו יחד כדי להקים את מוזיאון המסחר הראשון, ש"מקווה ליצור עולם שבו יש סיבה וסיפור מאחורי כל החפצים שנאספו... זהו מקום שבו השופינג הוא לא המטרה היחידה". אמנם, לגרסונייר המצוי כל ביקור בחנויות מעצבים בתחילת העונה היא סוג של מוזיאון, שבו שופינג הוא רק פנטזיה לא ממומשת, הרי שקוואקובו פותחת באופן רשמי מקום שעיקרו תצוגה ושאין סיכוי שמוכרת מעצבנת תשאל אם אפשר לעזור. שמונה ארונות שהשאילה ממוזיאון ויקטוריה ואלברט, פריטים מיוחדים ממעצבים אחרים ופריטים מארבעים שנות עיצוב - כל אלה מחכים לאלה מכם שעושים דרכם לטוקיו.


ואם בענייני אובייקטים עסקינן, סדרה חדשה בבי.בי.סי בוחנת את ההיסטוריה של העולם דרך 100 אובייקטים, בשיתוף המוזיאון הבריטי (שהמנהל שלו, ניל מקרגור, כתב אותה), והיא סוקרת את ההיסטוריה העולמית דרך ארטיפקטים מהתרבות העולמית, מהגרזן הקדום, דרך הקיסם של המלך צ'ארלס ועד הטישירט.

למתקדמים ולכל מי שמתעניין בקונספט המרתק של מהו מוזיאון - כתבה בניו יורק טיימס סוקרת את העבר ועתיד של המוסד הזה.


יום רביעי, 24 במרץ 2010

הגרסונייר השבועי: ריאן מקינלי

מה משותף לפומה, טילדה סווינטון, פרינגל אוף סקוטלנד, קייט מוס, ליווייס, אגנס דין קופצת מהחלון, אולימפיאדת החורף, סיגור רוס, אוליבייה זאהם, דאש סנואו ודאון טאון ניו יורק? כנראה שריאן מקינלי .

הוא התופעה התרבותית הכי ניו-יורקית שאנחנו מדמיינים, אולי מאז אנדי וורהול, והוא רק בן 32, הצלם הצעיר ביותר ששהציג תערוכת סולו במוזיאון הוויטני. לכבוד התערוכה החדשה שלו "
Everybody Knows This Is Nowhere", מקינלי נבחר להיות הגרסונייר השבועי.

הגרסונייר מקינלי מפורסם בזכות צילומי הנעורים שלו (צילומי עירום או בעלי אווירה מינית אנדרוגינית), לרוב על רקע נופים אמריקאים של טבע ויערות (ראו גם הפרסומות שהוא צילם לליווייס ורנגלר), אבל התערוכה החדשה היא סטייה מבורכת לכיוון פורטרטים מהודקים ונקיים נטולי רקע. במהלך השנתיים האחרונות צילם מקינלי יותר ממאה בני נוער בסטודיו שלו, שם הם התפשטו מבגדיהם ונענו לאתגר: איך נראים צילומי סטודיו בשחור-לבן של מקינלי. כל פגישה עם מצולם ארכה שלוש שעות, ומקינלי נעזר בכרטיסיות קטנות (כמו של שחקנים) שעליהן היו מצויירות דמויות של בארט סימפסון או של בוב ספוג, כדי ש"אנשים ייכנסו לאווירה" (אמר בראיון איתו לניו יורק טיימס לכבוד התערוכה).



פתיחת התערוכה שברה שיאים של כמויות היפסטרים וניו יורקרים קולים, מגזין Gawker הכריז שהפתיחה שלו היתה ה"לילה שבו ברוקלין השתלטה על מנהטן", והוא עצמו נאלץ לסגור את המסיבה, בהוראת המשטרה המקומית. אגב, וידאו שצילם הניו יורק טיימס בפתיחה הוא בדיחה לא רעה על פתיחות, נוער שוליים וסצנת הגלריות בעיר ההיא.


אבל את הגרסונייר, שלתערוכה כנראה לא יספיק להגיע, מעניין גם הסטייל של מקינלי, והכתבה המאלפת עליו במגזין "וויס" תחת הכותרת "מחוץ לארון: המלתחה של ריאן מקינלי" הוא מאסט לכל חובב מקינלי:

געטקס של מארק ג'ייקובס, צעיף של אנייה ב. (שגם מספקת לו את החליפות לכל הפתיחות, ראו תמונה למעלה)

מקינלי במגפי דיור הום (שקיבל מהדי סלימאן) וחולצהשל פטריק ארוול


ג'ינס של ליווייס, ג'קט של לי

יום שלישי, 23 במרץ 2010

הכנות לפסח (או איך לגהץ חולצה)

הגרסונייר, ששונא את פסח, מוצא בחג המעיק הזה כמה צדדים חיוביים, בעיקר אלה שנוגעים לסידור ארון, שליחת בגדי החורף לניקוי יבש והזדמנות מצויינת לנסות לגהץ (שוב) כמה חולצות בעצמו. המשימה האחרונה (משימה בלתי אפשרית מס.17) היא באמת אמנות השמורה לאימהות או לאנשים מחוננים שעברו הדרכה מקיפה בפנימיות צבאיות, ולכן הוידאו שלפניכם (תודה וואלט) הוא מקום טוב להתחיל ולהבין את איזה צד של החולצה מגהצים ומה הסדר הנכון בגיהוץ המושלם.


פינג-פונג של אלופים

פורטרט עצמי עם חברים
כשמגזין VICE קורא לדגל לפרובקטור החינני ברוס לה ברוס אפשר לצפות שיהיה פה שמח. אבל כשהוא נקרא לראיין את קארל לאגרפלד אף אחד לא ציפה שיתפתח פה סיפור אהבה שכזה. ברוכים הבאים לפינג-פונג של אלופים.

ברוס לה ברוס וקארל לגרפלד
צלם: Olivier Saillant

האיש שמאחורי

הגרסונייר מזמין אתכם להצצה אל תוך עולמו האינטנסיבי של פטריציו ברטאלי, האיש שעומד מאחורי האישה והמותג, מיוצ'ה פראדה. בכתבת שער של הוול-סטריט ז'ורנל, מספר הגרסונייר הכל-כך איטלקי על מערכת היחסים הסוערת עם שותפתו לחיים ולעבודה, על הילדות בחבל טוסקנה וכיצד הרצון לרכוש חגורת עור שתתאים למכנסי הג'ינס החדשים - השפיע על מסע העסקים האופנתי שלו.

הסרטוריאליסט, האמן ומבחן התוצאה

לתמונה הזאת חיכה הגרסונייר. אחרי שראה את הסרטוריאליסט בפעולה, באותו בוקר קר ברחוב סנט אונורה, הוא קיווה לפגוש בשיעתוק הדיגיטלי של הצרפתי הקשיש והמואר, שאדון שומן הפליא ללכוד מצלמתו שעה שנצפה מתהלך ברחוב הידוע.

הנה הצילום, שהופיע לפני כמה ימים בסרטוריאליסט, תחת הכותרת: "On the Streets.....The Artist, Paris".


למי שצריך תזכורת מהירה, הנה המייקינג-אוף של הצילום, או אולי נכון יותר: "ברחובות..... האמנים, פריז":

יום שבת, 20 במרץ 2010

מועדון הג'נטלמנים - הטור ה-19

לג'נטלמנים, כמו לכולם, היו גיבורי ילדות: חיילים, כבאים, שוטרים, בובות ובובים. והיו גם בוי ג'ורג', ג'ורג' מייקל, דאג וטוני, דייוויד בואי, מיקי ברקוביץ', סטיב אוסטין ועוד רבים אחרים, שהצליחו לכשף אותם בכל פעם מחדש. גיבורי הילדות האלה גילמו את שאיפותיהם הכמוסות והיו הנציגים הרשמיים של הפנטזיה שלהם ושגרירי חלומותיהם. תקופת הילדות שלהם הסתיימה מזמן, אבל הג'נטלמנים עדיין מוקסמים, כמו ילדים שמשתעשעים בגיבורי-על, מהכוח הגדול שיש ללבוש ומאפשרות הטרנספורמציה שמעניקה האופנה. הרי לה ולגיבורי-העל יש אותה תכונה בסיסית: היכולת להשתנות והאפשרות לגלם דמות אחרת. האופנה מאפשרת לג'נטלמן הזדמנויות רבות לעטות דמות חדשה, לתקן, להוסיף ולעצב את הגוף וזהותו. אם פעם הפריט הנחשק היה גלימתו המיתולוגית של סופרמן, בשנות השמונים היא התגלגלה ל"חליפות הכוח" המהודרות של ארמאני, שהתחלפו לאחרונה לז'קטים של קלווין קליין ולבדים העתידניים שמהם הם עשויים.

לפני שביים את סרטו "סינגל מן", עיצב טום פורד (גיבור אופנה מסוג אחר) את בגדי ג'יימס בונד החדשים. הוא מאס בחליפות הכבדות והרחבות של שנות שמונים והתשעים וחזר אל הסטייל של הבונדים הקלאסיים, צרי הגזרה, משנות השישים. בונד הוא בכלל גיבור-על, שלא מסתפק בחליפות איכותיות, אלא גם מצויד במכוניות כוח, גאדג'טים מתוחכמים ולייף סטייל מהודר, רק כדי לרוץ בסמטאות, לדלג בין הגגות, לחטוף ולהחטיף. לכן בונד הוא אולי הגיבור האולטימטיבי, שמסמן את הקשר ההדוק כל כך שבין גיבורים, לבוש וסגנון חיים.

אבל הכוכבים האמיתיים כידוע הם לא תמיד הגיבורים הטובים, והג'נטלמנים חייבים לפרגן גם ללא מעט נבלים איכותיים, קלאסיים, שתמיד היטיבו להתלבש. ג'יי.אר מ"דאלאס" היה מחויט להפליא בחליפות השריף שלו, צ'אק בס מ"גוסיפ גירל" עם גרדרובת בן העשירים הוואספית ומעוררת הקנאה וגיבורי הכסף החדש מוול סטריט, שללא חליפות הארמנגילדו זניה שלהם הם עוד ירגישו חלילה כאחד האדם. לידם בהיכל התהילה יושבים הליצנים המוטרפים: "הג'וקר" הית לדג'ר, שאלמלא מת היה יכול לדגמן היום את הקולקציה החדשה של קום דה גרסון, וג'וני דפ, פיראט לשעבר, שמגלם באופן מושלם את הכובען המטורף, קוסם האופנה, ב"אליס בארץ הפלאות" החדש של ברטון.

עוד ברשימה אפשר למנות את הלוחמים הקלאסיים, את הגיבורים הצבאיים, לובשי הקמופלאז', שמעצבים יפניים אוהבים במיוחד, מהצלליות ההרואיות של יממוטו ועד ארנקי המנגה של ריי קוואקובו. ועוד לא התחלנו לדבר על הזמרים, אלילי הנוער, אלה שהיו נערצים לא רק בגלל המוזיקה שלהם, אלא גם בגלל הסטייל המשובח: אלביס פרסלי, דיוויד בואי, ברוס ספרינגסטין, מייקל ג'קסון, הביטלס וג'סטין טימברלייק.

הרי גיבורים הם השראות אופנתיות כבר די הרבה זמן: ז'יבנשי וסנדלי הגלדיאטור (מקסימוס כאייקון אופנה קיצית), ראלף לורן - אולי גיבור האופנה הגדול ביותר שצמח באמריקה - וגיבורי המערב הפרוע הנצחיים שלו, הפיראטים בתצוגות של ג'ון גליאנו, תום בראון עם קולקציות גיבורי המדע הבדיוני שלו וריק אוונס וחבריו למסדר האפל, שהופכים כל דוגמן ענוג לגיבור גותי מימי הביניים.

אבל אי אפשר בעצם לדבר על גיבורי אופנה בלי להזכיר את הקייזר הקשיש, קארל לאגרפלד, גיבור אופנה נצחי בן 76. בשאנל אמנם מכחישים מדי יום וחצי שהוא מועמד לפרישה, אבל הג'נטלמנים נדהמים בכל פעם שהם חושבים על עולם האופנה בלי הגיבור המבריק, האקסצנטרי, אחרון מעצבי אופנת העילית המיתולוגית הדועכת. בשבוע האופנה האחרון בפריס, שניה לפני שהחלה התצוגה שלו, קיבל לאגרפלד שיחת טלפון מפתיעה מסרקוזי שהודיע לו כי יוענק לו אות ליגיון הכבוד הצרפתי. המועדון הסגור הזה כולל רק מעצב אופנה אחד, איב סן לורן, גיבור האלגנס, אבל הג'נטלמנים ממליצים להכניס גם את מרטין מרג'יאלה, הדני-דין של תעשיית האופנה, ואת מארק ג'ייקובס, האנטי-גיבור, שהתנהגותו הולמת את אוזניי הארנב שהוא חובש על ראשו.
אבל גם דמות הגיבור עברה מטאמורפוזה. הגיבורים החדשים נושאים עימם בגאון משקפי ראייה ונעלי עבודה, אפופי גיק-שיק. הם צנועים יותר, נחבאים אל הכלים ומלמדים אותנו כי הגיבור האמיתי הוא זה הקרוב אצל עצמו. אלבר אלבז, הדי סלימאן, טובי מקגווייר וכנופיות החנונים של ג'אד אפאטו הם הגיבורים החדשים, מהסוג שלא היה לג'נטלמנים בילדותם.

כל ההרהור הזה עלה בגלל פרויקט גיבורים משובח, שצולם לאחרונה לגיליון האחרון של מגזין הגברים "וי-מן" על ידי הדי סלימאן, בשיתוף גיבור הסטייליסטים ניקולא פורמיצ'טי. הפרויקט מציג פרטי לבוש בסיסיים, פרשנות שלהם לדמות הגיבור וקורא: "לא חשוב אם אתם חולמים להיות גיבורי-על או אלילי רוק, תעבדו עם מה שיש לכם. כל מה שדרוש הוא קצת דמיון. האם לא זו מהות האופנה?". הג'נטלמנים, ברוח זו - ובלי להיכנס לפילוסופיות ניו-אייג'יות או תיאוריות פוסט-מודרניות - מבקשים לערער עוד קצת על מושג גיבור-העל הבלתי ישים. הגיבור הזה מרוחק מהם מדי, בעיקר כשהם עומדים מול המראה ומודדים חליפות. אז הם מבינים שהם מעדיפים, בין שלל האופציות שהאופנה מציעה להם, את האפשרות להיות הגיבורים של עצמם. כי איזהו גיבור? הלובש את חליפתו.


דריס התפרן

אתר המגזין AnOther מפרסם סדרת ראיונות חדשה הנקראת "הקולקציה הראשונה שלי", שבה אחד המרואיינים הראשונים הוא מעצב האופנה הבלגי דריס ון נוטן.

ון נוטן, שנולד באנטוורפן בבית אפוף בדים ומכונות תפירה (לאביו היתה חנות בגדי גברים וסבו היה חייט), הציג את הקולקציה הראשונה שלו בלונדון במרץ 1986, כשהוא תפרן בן 28. זו הייתה קולקציית גברים שנקראה Sailing, והפריטים, כפי שנדע להכיר יותר מאוחר ביצירתו, נוצרו משימוש מעניין בסוגי בדים שונים (פשוטים וזולים יחסית להיום) כמו כותנה, פשתן וצמר קל.
במונולוג מספר ון נוטן על ההתרגשות העצומה לקראת הנסיעה ללונדון עם עוד חמשת החברים מהאקדמיה לאופנה, נסיעה ששינתה כמובן את פני עולם האופנה. הם קראו לעצמם "
השישייה מאנטוורפן", הוא כותב, כי חשבו ששמם הבלגי, שובר הלסתות, קשה מדי לביטוי. ומי היה מאמין שהיום כל ינוקא אופנה יודע (או אמור לדעת) איך מבטאים דמולמייסטר, ואן ביירנדונק, ודירק ביקמברגס. וככה נראתה הקולקציה הראשונה:

הסלע האפור

"Rock" הוא שם הפקת האופנה מכושפת במונוכרומיותה, המופיע בגליון האחרון של AnOther Man. הצלם בן תומס והסטייליסט רובי ספנסר הוציאו את תומס פנפאונד, דוגמן הבית, מהסטודיו החם אל הטבע הקר, המחוספס והנוקשה. כל הפריטים נלקחו מהקולקציות האחרונות של בתי האופנה השונים, כשהכוונה היא למצוא את מכנה המשותף הסגרירי ביותר, רגע לפני האביב. (מצטער אם הגרסונייר במצב רוח אפרפר. מי שרוצה פרחים שילך ליערה)