יום שבת, 25 בדצמבר 2010

מועדון הג'נטלמנים - שכבה טעונת טיפוח

סוף השבוע הסוער שעבר על העיר (וזה נראה כל כך מזמן) הותיר את הג'נטלמנים מסוחררים. סוף סוף, הם אמרו אחד לשני, אפשר להתלבש באופן חורפי וליהנות מאחד מיתרונות העונה המרתקים ביותר - מראה השכבות. אם ברוב חודשי השנה הקיציים נהוג להתלבש באופן דו-ממדי, מעין חיבור אנכי של מכנסיים וחולצה (במקרה הטוב), הרי שהקור מאפשר להוסיף שכבה על שכבה, לעבות את המראה ולעבור ללבוש בתלת-ממד, מעין מראה שלם שגדול מסך חלקיו.

וכך מוצאים את עצמם הג'נטלמנים חופרים בין השכבות כמו גיאולוגים של סטייל, חושפים רבדים של טקסטורות, בדים, ממדים וצבעים בניסיון לפצח את הדיאלוג הבין שכבתי שממוקם ברווח שבין הגבר לפריטי הגרדרובה שלו. מהן השכבות אם לא חומות הגנה שמפרידות בין הגוף לשאר העולם? הן מאפשרות להסתיר דברים ולחשוף אחרים, להשתעשע בנפחים ולהתעסק בדקויות, ובעזרתן אפשר להשיג טווח של מראות ואימאג'ים מעין חשיפה ארכיאולוגית סרטוריאלית.

הארסנל הגברי שמציע עולם האופנה הוא די מוגבל בדרך כלל, וזה דווקא יתרון. חוסר הפוטנציאל למשחקים רבים מדי עוזר לשכלל את מראה השכבות, ולתת לו לא רק תוכן אלא גם צורה, שהופכת אותו לשחקן מרכזי בזירה המורכבת. שינויים קטנים, משחקים בפרטים וקומופוזיציות שונות הם בעצם הקצפת של הקרם-שניט הסגנוני הזה. כמו אבירים עטופים בשריון אופנתי, הג'נטלמנים מבקשים למצוא את נקודות החולשה והחוזק מבעד לחסינות הבגד, ולחשוף מבנה מרובד של קליפות המסודרות זו על זו מהפנים אל החוץ.

להתלבש בשכבות הוא מהלך שטומן לא מעט אפשרויות שבהן רב החבוי על הנגלה, שגם חושף אזורים שאפשר לכנותם "נקודות התורפה של הסטייל". הצוואר כמובן, הוא נקודת תורפה שכל ג'נטלמן ואביר מכירים (שם הרי יכולה להינעץ החרב או לחלופין להתברג הצווארון). בימים חורפיים שכאלה מציצים מתחת לסוודרים ואפודות צווארונים קלאסיים (שהפכו צרים יותר בזמן האחרון), צווארונים עם כפתורים (שנולדו בחברת Brothers ‏Brooks ובהשראת תלמידי האוניברסיטאות מהחוף המזרחי), צווארוני קלאב (אלה המעוגלים, הטרנדיים מכולם, שנולדו בקולג' איטון היוקרתי ונראים היום בקולקציות של קיצונה ופטריק ארוול) והצווארונים הסיניים, שהג'נטלמנים אוהבים להתעלם מקיומם.

אבל הצווארון הוא רק אלמנט אחד שמגלה טפח וחושף טפחיים, כמו הסוודר שמסמן על החזה הגברי את האות V אותו משולש שנוצר בין חלקי הז'קט או הקרדיגן, אזור שחושף שכבות של חולצות מסוגים שונים, צעיפים, עניבות ושאר פריטים שנמצאים מתחת. את הטריטוריה השכבתית המעניינת הזו אפשר לגוון במשחקים של טקסטורות ופרופורציות, סוגי עניבות שונים, מגוון רכיסות, שכבות וקצוות של בגדים שהופכים את הארכיאולוגיה לסוג של פריבילגיה.

אזור אחר, טעון שכבתית, נמצא במרווח שבין קצה הז'קט לכף היד. המקום הזה, לא מרכזי כמו הלב, הוא עדיין בעל חשיבות מכרעת בכך שהוא מעניק את האיזון הנכון לכל חלקי הלבוש. אמות הידיים הן המדד הבדוק והנכון למידת החליפה המדויקת, כשהכלל הוא שעל החולצה תמיד לבצבץ מקצה שרוול הז'קט ולתווך בינו לבין היד. לא סתם המציאו את החפתים, אולי האקססוריז הגבריים המהודרים ביותר של הממד השלישי, והשעון (שהגנטלמנים אוהבים לענוד), שמציץ מתחת.
ֿ
הרווח שבין המכנסיים לחולצה נשאר סתום בדרך כלל, אלא אם כן יוצאים קצוות החולצה אל מתחת לשכבת הסוודר. אבל גם כאן משחקים של עובי, רבדים של טקסטורות, גבהים וחיתוכים שונים יכולים לעבוד. החורף, אגב, הוא הזדמנות מצויינת לשילובים של טוויד וצמר, משבצות מסוגים שונים, ג'ינס וסריגים, שהופכים את המראה הגברי לעמוס בטעם ותקני אקלימית.
ואי אפשר בלי אותו רווח קטן וממזרי שנמצא בין קצה המכנסיים לנעליים. המקום שבו הגרביים הופכים למתווכים של הלוק השלם שם טמון לעתים סוד הקסם הג'נטלמני, שנותן את הטוויסט ההכרחי (ולעיתים הקובע) למראה הכולל ומשלים את סקאלת הצבעים, הצורות והבגדים.

אבל גם לג'ונגל הרב שכבתי הזה יש כללים משלו. כשמתחילים לבנות שכבות של בגדים, כדאי להתחיל מהפריטים הקלים קודם אלה שיהיו הכי קרובים לגוף. בדים דקים וקלילים כמו חולצות כותנה וגופיות יילבשו קודם, ורק אחר כך אפשר להתחיל להוסיף עוד שכבות, שהולכות ונעשות עבות וכבדות ככל שמתקדמים לעבר החוץ. באופן הזה אפשר להתחיל להעמיס שכבות עבות יותר, כבדות וצפופות כמו סריגים, מעילי צמר וז'קטים מקורדרוי.
לשכבות השונות כדאי להוסיף אקססוריז ופריטים אחרים כמו צעיפים, חגורות, כפפות ומטפחות, ולהשתעשע בצבעים וגוונים כדי להפוךף את המראה לעשיר ומעניין.

כלל שני קשור לכל פריט בעוגת השכבות הזו פריט שאינו עומד בזכות עצמו, לא יכול להיות חלק מסדרה של שכבות. אל תלבשו, למשל, שכבה של חולצה מכוערת מתחת לסוודר יפה, כי שכבות צריך לראות, ומטרת השיטה אינה להסתיר, אלא לגלות. וכלל אחר, לא פחות חשוב, קשור בנוחות ובנינוחות של המתלבש בשכבות. אם לא נוח לכם, המראה הזה לא יעבוד. סוד הקסם השכבתי טמון בעובדה ששכבות הן מלטפות ושמטרתן היא להפוך את המראה לנעים אסתטית ונוח ללובש אותן.

כדי להימנע מהקור הגדול שבחוץ, הג'נטלמנים נזכרים באותה שיטה שלמדו בילדותם, "טריק הבצל" קראו לה אז, שנועד לשמור על חום הגוף ולבודד אותו באופן הרמטי מהרוחות הקרות שנמצאות שם בחוץ. החיפוש אחרי השכבה האבודה הביאה אותם גם להיזכר באותן פעמים שבהן אמהותיהם הלבישו אותם בכמה שכבות ומעליהן מעיל, והכניסו את ידן הקרה והארוכה כדי למשוך את השכבה שמתחת, שברחה לה למעלה היד. כי עבור הג'נטלמנים, ההתעסקות בלבוש, כמעט תמיד, היא גם חזרה נוסטלגית לעוגת השכבות של ילדותם.

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

גילטי ג'יימס פלז'ר

כמו בשדות תרבות שכנים, כשהנמוך והגבוה נפגשים, כך גם בתעשיית בלוגי אופנה לכל אחד מאיתנו (כך מקווה הגרסונייר) יש את הגילטי פלז'ר שלו. מדובר בבלוגים שנמצאים על הרסס פיד של הגרסונייר שהוא אינו גאה בהם במיוחד, או יפה הגדירו זאת בפרויקט מוצלח באוזן השלישית: "היצירה פגומה אך משהו בה מעורר חדווה ועונג".
ובכן הגרסונייר מודה ומתוודה שהוא מכור ל"ווט איז ג'יימס וורינג", בלוג מטופש על סף האבסורד, שמתפעל אותו מעצב פנים ניו-יורקי בשם ג'יימס אנדרו, המטייל לו ברחבי העולם בחברת הג'ט-סט הגלובלי הנוצץ. ג'יימס מציג קבל עם ובלוגספירה את בחירותיו האופנתיות ואת טעמו הרהבתני, הדקדנטי, המופרך וה...מה לעשות... גם ממכר. לקראת החגים, הגזים ג'יימס הרבה יותר מהרגיל, וגרם לגרסונייר להשתנקות קלה למראה בובת ג'יימס של נייר, אותה תוכלו ולהלביש במגוון תלבושות מחבל הטירול פינת קרם בוואריה. כאמור - מופרך ומוגזם בעליל ובכל זאת - גזרו, הדביקו ועשו לעצמם בובת גילטי ג'יימס פלז'ר לחג.

אז מה לבש ג'יימס?

פרפר סוף

מינימלי ואלגנטי כתמיד, המותג היפני SOPH מציג בימים אלו את קולקציית אביב-קיץ 2011 המתהדרת בשלל חולצות ופפיונים מבדים תואמים עם דוגמאות ומשבצות עדינות.
החל ממחר (ה-23) כבר יהיה אפשר לרכוש את האושר הזה בחנות המקוונת ולהתחיל שנה חדשה במינימליזם פרפי - יפני. סיונארה.

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

ראף קאט

דייזד מציינים 15 שנה לפועלו המקודש של ראף סימונס ומקדישים לו את גליון ינואר הקרוב והפקת אופנה מרכזית של הצלם פייר דבושרה. בינתיים יש טיזר מרשים ומעורר סקרנות:


יום שני, 20 בדצמבר 2010

פוסט.קארד


כרטיסי הברכה של חנות האונליין O i Pollo הזכירו לגרסוניירים כמה דברים:
1. שג'ק ניקולסון הוא סטייל אייקון שכדאי עוד לדון בו.
2. שמר מקווין הוא אכן מלך הקול.
3. שאין מקבילה עברית ראויה עדיין ל-Stationery


נעים בעור

אמנם כבר בן 180 אבל רק לפני כמה חודשים הצליח הגרסונייר לראשונה לשים את ידו על הבד המפורסם באיכותו של המותג הבריטי סנספל (Sunspel) מאורע שהשאיר, עד היום, חותם של רכות ונעימות נדירה. השנה החולפת היתה שנה מוצלחת למותג הקשיש, עם חנות חדשה ברחוב רדצ'רץ' (בשכונת שורדיץ' הגרסוניירית להפליא) ומינוי מוצלח של ג'ונתן אנדרסון (הידוע כ- JW Anderson) למנהל הקריאטיבי.
לכבוד החגיגות, ובהמשך למסורת שיתופי הפעולה של המותג (תום בראון, קריס ואן אשה, פול סמית) בחרו בסנספל כמה מעצבים ליצור עבורם קולציית קפסולה מצומצמת ויש להניח נעימה להפליא.

הראשון שנבחר הוא ז'אן טוויטו מ A.P.C שבחר לעצב מכנסי בוקסר קלאסיות, על בסיס דגם מקורי של סנספל מ-1940, עם בד שנלקח מחולצות A.P.C.

מלבד טוויטו היה עוד חלום גרסוניירי (פנטזיה קוסמטית) שהשתתף בפרויקט והוא מותג הטיפוח האוסטרלי Aesop (במקרה גם החנות השכנה ברדצ'רץ'). דניס פפיטיס, היזם והמנהל של מפעל הקרמים הגאוני, תרם לערימת המתנות לחג המולד פיג'מה (או כפי שלמדנו בשמה העברי ההולם: חליפת שינה).

החייט הלונדוני טימותי אברסט משחזר את חולצת הפולו (בתמונה מעל) שלבש שון קונרי בהיותו סוכן הוד מלכותו בשנות השישים ומעצב העור דרק האריס (מ Lewis Leather) מציג חולצת טי, קשיחה בהרבה מכותנה רגילה, ללבישה, יש לשער, מתחת לבגדי העור שהוא בדרך כלל מייצר.

לחיי נגיעה אחת רכה

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

בלדה על שיער ארוך וסוודר ז'קארד

ז'קארד, אותה טכניקה מיוחדת ליצירת דוגמאות על בדים, מוכרת לנו בדרך כלל מהסוודרים היפים, החמים והמנחמים שאנו אוהבים ללבוש חורף (עוד על הטכניקה בתגובתו למטה של מהנדס טקסטיל בדימוס).
כך בוודאי חשב לו גם המאייר הצרפתי אנטואן קייק שהוציא ספרון מאוייר וחמוד בשם Jacquards ובו בחור עם שיערו הארוך (או קצר) לבוש בסוודרים עם דוגמאות ז'קארד.

הספרון והסוודר

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

הגברים של מחוז ריבינגטון

פרימנס ספורטינג קלאב, חנות הגברים והמספרה הקלאסית לגברים ברחוב ריבינגטון 8 שבניו יורק (יש להם גם מסעדה אהובה שנמצאת במעלה הסמטה, אבל זה ממש לפוסט אחר) הוציאה סדרת צילומים חדשה לכבוד החגים וביקשה - כחלק מההחלטות לכבוד השנה הבאה - להוריד את מפלס הרצינות ולהיות קלילים יותר, כי אחרי הכל - "מדובר רק בבגדים".

בסדרת הצילומים המצויינת שלהם הם ביקשו לצחוק קצת על עצמם - ואולי גם קצת עלינו - ולשרטט את כל הסטראוטיפים שאותם הם, כמו גם כל אופנת הגברים האמריקאית, חגגו במשך השנים האחרונות:

חוטב העצים
הצמחוני
האמן
הקצב
הרוכב
איש ההרים

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

מוזרויות או לא להיות

הגרסונייר כבר דיווח על תחייתו מחדש של המותג הבריטי הקלאסי E. Tautz והפיכתו לפנינה סרטוריאלית עכשווית על ידי המעצב פטריק גראנט. והנה עכשיו (כמה פוסטים אחרי שדווח על קבינט המוזרויות בקולט) חוזר גראנט לשורשים הבריטיים של המושג 'חנות הסקרנות' או ליתר דיוק ל- Old Curiosity Shop בבלומסברי, זו שנתנה השראה לספר, בעל אותו שם, של צ'רלס דיקנס.

בחנות המיוחדת, שנפתחה במיוחד לחודש קדחת השופינג העולמי, אפשר למצוא, לצד הבגדים והאביזרים האיכותיים מבית e.tautz, אובייקטים ג'נטלמניים קלאסים שנאספו בקפידה, ואולי עוד כמה שנים יימכרו בתכנית העתיקות האהובה של הבי.בי.סי. (ותודה לבלוג Style Salvage על הנתונים).

אקנה לי

המגזין המשובח "אקנה פייפר" של המותג השוודי האהוב יוצא עכשיו לחנויות, בדיוק בזמן הקניות האחרונות לפני החגים המתקרבים. הגרסוניירים שמחו לגלות שעל השער מתנוסס לו צילום לא מוכר של לי באוארי, אולי אחד האנשים המבריקים, המצחיקים ומלאי הדימיון והתעוזה של סוף המאה הקודמת, שמת ב-1994.

לי, שנולד באוסטרליה וחי בלונדון ובניו יורק, היה אמן פרפורמנס, שחקן, איש מסיבות מיתולוגי, דוגמן ומעצב אופנה (וגם המוזה של לוסיאן פרויד) שהצליח להגדיר מחדש את אופנת-עשה-זאת-בעצמך ואת הקשר הרופף שבין חיים להופעה הציבורית. "אף אחד לא ידע מה בדיוק לי עשה", סיפר אחד החברים הקרובים שלו לשאוו סטודיו, "הוא התלבש והלך למועדונים ומסיבות ונהנה מעצמו. הוא חי את החיים שאותם הוא היה חייב לעצמו".



הגרסונייר נזכר בסרט המפעים של צ'ארלס אטלס על באוארי ומשתוקק לדפדף בספר המסקרן של הוצאת וויולט, שסוקר את כל הלוקים של הבחור המוכשר.
יש להניח שבאוארי היה מאד מרוצה ממסיבת הההשקה של המגזין, שהתרחשה השבוע במועדון הסגור של ה- Musée de la Chasse et de la Nature בפריס, שם טיילו להם אורחים אלגנטיים לצד דובי ענק מפוחלצים ומלצרים חבושי צילינדר. (עוד תמונות מהמסיבה - כאן)

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

בנק הסטייל

הגרסוניירים אוהבים לדבר על כללי סטייל (פרטים ב"איך להתלבש לעבודה") ועל כמה חשוב לדעת אותם לפני שמנפצים אותם לרסיסים (כפי שהתרחש "הוראות השיבוש"). לכן התענג הגרסונייר לקרוא השבוע את הדו"ח מיוחד שנשלח השבוע לכל 1,500 עובדי הבנק השוייצרי U.B.S ובו, בין היתר, הנחיות לבוש וסגנון המסתמכים על מחקרים חדשים שעשה הבנק על מנת לברר כיצד לעשות רושם טוב על הלקוחות.

ב- 52 מעמודי הדו"ח מפרט הבנק את "המלצותיו" ללבוש העובדים, ואפשר רק לקרוא בהשתאות (לנוכח בגדי העבודה המרושלים שלנו) את מבנה הדרס-קוד הרשמי של הבנקאי השוייצרי:
  • את החליפה יש לתלות על קולב עם קצוות מעוגלים כדי לשמור על צורת הבד המקורי.
  • נעלים יש להחליף מדי יום.
  • תחתונים צריכים להיות מאיכות טובה, נקיים ו…בלתי נראים.
  • סגור את כפתורי המעיל כשאתה עומד. תמיד.
  • צעיפים הם אביזר חובה ויש לכרוך אותם על פי הקשרים הידועים.
  • קבע לעצמך תור אצל הספר כל ארבעה שבועות.
  • העניבות צריכות להיות מתאימות ל"מורפולוגיה של הפנים".
  • חל איסור על לבישת חולצות קצרות, ענידת חפתים וגריבת גרביים קצרים מדי שחושפים את העור.
בפעם הבאה שאתם אצל הבנקאי הפרטי שלכם
תציצו מתחת לשולחן

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

קפסולת לפלנד

ניסה (nisse) היא דמות אלף (elf) קטנה ומתוקה, בעלת כובע אדום מחודד, הידועה במיתולוגיה הסקנדינבית כמי שחיה בעבר עם בני האדם והיתה אחראית לתחום המזל הטוב במשק הבית.

משרד האדריכלים הדני JAJA, בשיתוף מרכז האדריכלות הדני, ניסה להבין איך אותם שדוני חג-מולד-מפיצי-בשורות-טובות היו משתלבים היום בעולמנו האורבני לצד הגבר המודרני.
בסדרה מופלאה של כדורי זכוכית (עם שלג מקונפטי איכותי) הם יצרו סיטואציות אורבניות מדויקות עם תשומת לב מדהימה לפרטים, בניינים, אנשים ושדונים. הגרסונייר מנער היטב את כדור הזכוכית וחולם על שלג אמיתי ואיילים מעופפים.

בית מדרגות
מסיבת כריסמס
בר שלג
גינת גג
בית גשר
פקק מולד
עוד נופי nisse - כאן