הז'קט הלוהט

זה לא קורה הרבה שהגרסונייר נתקל בסרט שמעבר לבימוי ולמשחק המשובחים יש גם פריט לבוש אחד שנחרט בזכרון כחלק אינטגרלי מהדמות והעלילה. אין צורך עוד להציג את ריאן גוסלינג, הכוכב הלוהט של הרגע (שרק לפני כמה שנתיים הסתובב פה באבן גבירול), שמככב בסרט "Drive" כשהוא מאובזר בכפפות נהיגה מעור, משקפי השמש, קיסם נצחי בפה, וז'קט (בומבר) כסוף. הז'קט שמלווה את גוסלינג כמעט לאורך כל הסרט מתבלה ומתכסה בכתמים לאורך התפתחות העלילה והופך לסמל השינוי העובר על הדמות המרכזית.

ארין באנאץ' מעצבת התלבושות של הסרט התראיינה לגרנטלנד והרחיבה לגבי שאלת הז'קט. יחד עם ריצ'רד לים, חייט הכוכבים מלוס אנג'לס, ערכו באנאץ' וגוסלינג נסיונות רבים בגזרות שונות ולא פחות מ-13 ז'קטים (!!), היא מספרת, נתפרו לצורך ההפקה. 

פרגון מגיע גם לקבינסקי, אמן האוס צרפתי חביב שהשיר המוצלח שלו "Nightcall" מלווה את סצינת הפתיחה המעולה של הסרט כשהוידיאו מזנק לו ל- 3 מיליון צפיות בחודש.

‫

*‬ עדכון מאז כתיבת הפוסט, באופן לא מפתיע, כבר הגיע המייל שמפנה לאתר המוכר את ז'קט העקרב המקורי. סבב הייצור השלישי של הז'קט המיוחד מחכה לכם ב- Steady Clothing.

** עדכון נוסף, עדות נוספה כי גוסלינג הוא אכן השם החם של הרגע. מייגן או'קיף במכתב אישי.

הגרסונייר עושה YSL

גרסוניירים יקרים, במוצאי שבת תתקיים הקרנה של הסרט "איב סאן לורן - אמנות של אהבה" במסגרת סדרת "השתקפויות" - מועדון הסרט הדוקומנטרי של דוקאביב, בשעה 19:00 בסינמטק. מדובר בסרט יפהפה על חייו ומותו של איב סן לורן ובן זוגו פייר ברז'ה, אבל יותר מכל זהו סרט על החפצים והאובייקטים היפים שסבבו את הזוג ושנמכרו במכירה פומבית שנחשבה אחת מהמהכירות הפומביות של המאה.

זו הזדמנות מופלאה לראות כמה מהרגעים האיקוניים של סן לורן, לשוטט במחוזות שליוו אותו ובהשראות לחלק מהקולקציות שהוציא ולחזות באחד האנשים עם הרגישויות האסתטיות הגדלות ביותר, שאהב לא רק בגדים יפים, אלא גם חפצי אמנות, פסלים, מקומות ואנשים (כמו גם סמים, אלכוהול, מסיבות ותקופות קשות).

ההקרנה במוצאי שבת, ולשני הראשונים שיעשו לייק בפייסבוק, "הגרסונייר" מציעים זוג כרטיסים לאירוע.

סרטים לשבת

סרטוריאליסטיקה
* * *
העניקו לעצמכם כמה סרטים לשבת גשומה:

סקוט שומאן, מיודעינו הסרטוריאליסט, ממשיך לספר לנו (ולחברת אינטל) למה עושה את מה שהוא עושה (וגאד דאמאיט הוא עושה את זה טוב). שימו לב לסצנה המוצלחת במספרה.

המגזין "מן אבאוט טאון" מציג את גליון החורף "Life's a Beach" בקליפ אווירה מהפנט של פרנק דוראן.

ואחרון חביב, דיאלוג מצולם (חלק2) של חופשה אינטלקטואלית בין אוליבייה זאהם לאמן היווני מילטוס מנאטאס על האמנות בעידן הרשתות חברתיות ובשעת פיצוח קלמארי.

Olivier Zahm & Miltos Manetas by Can Evgin for Post - Part 2 The Last Promise from Can Evgin on Vimeo.

חיפושית בהתבגרות

לאמנית והבמאית הבריטית סם טיילור ווד יש סימפטיה לגרסוניירים: היא היתה נשואה לג'יי ג'ופלין, היא צילמה את דייוויד בקהם ישן (עבודת וידיאו בהזמנת הנשיונל פורטרט גלרי), היא סיימה זה עתה סרט עלילתי באורך מלא על שנות נעוריו של ג'ון לנון, ואף התארסה לאחרונה לשחקן הראשי, אהרון ג'ונסון, בן ה-19. כן, יש לנו קוגרית חדשה בעיר.

הסרט החדש של טיילור ווד, Nowhere Boy, נכתב על ידי מאט גרינהלג התסריטאי שהביא לנו את "קונטרול" (סרט גרסוניירים מדהים של הצלם אנטון קורביין על איאן קרטיס) והוצג לפני כחודש בפסטיבל הסרטים של לונדון.

העלילה מתרכזת בתקופת ילדותו ובגרותו של לנון בליברפול של שנות ה-50, התפתחותו כאמן צעיר (הקשורה למערכת היחסים הסבוכה שלו עם אימו ודודתו), המפגש הראשון והמחשמל עם הנער פול מ. והפיכתו לגיבור מעמד הפועלים.

מעבודת הקאסטינג הביטלס, בתקופה הגרסוניירית

הטריילר

100 הסרטים הגדולים שכל גבר חייב לראות

בימים עמוסים אלו של פסטיבל קולנוע בירושלים מציע לכם הגרסונייר רשימה של 100 סרטים שעיצבו יותר מכל את דמותו של הגבר המודרני במאה ה-20. כך לפחות טוען האתר "ארט אוף מנלינס" שבשגרה מתעסק גם הוא, יותר מכל, עם אותה דמות גברית מודרנית על היבטיה הרבים השונים.
האתר מציע רשימה מרשימה של 100 סרטים עם גברים בתפקיד הראשי (טוב זה לא קשה כל כך) עם סינופסיסים, הערות אישיות ואפילו משפטי מפתח. חובבי המיינסטרים אינם צריכים להבהל: לא מדובר באסופת סרטי אינדי אקספרימנטליים וגם לא בטבלת סרטי טסטוסטרון – אלא בערימה של סרטים גדולים, מכוננים, שדרכם אפשר באמת ללמוד משהו על גבריות במאה הקודמת, על אופנה גברית, ועל היחסים בין האמנות השביעית לחברה ולתרבות בה היא נמצאת. הנה כמה כותרים על קצה המזלג:

"הדירה" או בצרפתית הגרסונייר

גן נעול

הגרסוניירים כנראה צריכים להתאושש מסוף השבוע, אחרת קשה להסביר שני פוסטים עוקבים שבמרכזם סרטים (ועוד אמריקאים, ג'יזס!). אבל כשמדובר ב"Grey Gardens", אחד הסרטים הדוקומנטריים האהובים על (לפחות) אחד מהם, אפשר למצוא לינק לאופנה, ובמיוחד לקשר ההזוי בין דקדנס, שיגעון, אופנה ואמריקנה מהסוג הסהרורי והביזארי ביותר שאתם יכולים לדמיין.

הסרט הדוקומנטרי שנעשה ב-1975 גולל את סיפורן של אדית ואדי - הדודה ובת הדודה של ג'קלין אונסיס קנדי, שתי נשים אאוטסיידריות שחיו בטירה מבודדת בת 28 חדרים במזרח ההמפטונס שבלונג איילנד. הנשים, שדרו להן בטירה מטונפת (בעיקר בגבולות מיטתן) מתוארות כשחקניות בסרט בלתי אפשרי, בו כל אחת חולמת על עבר לא ברור ועל עתיד מזהיר שאמור להפציע, זו זמרת וזו אשת חברה ניו יורקית, ובתוך כך מדברות אל המצלמה, מתלבשות ומחליפות בגדים ללא הרף, ומנהלות מערכת יחסים אלימה ומגוננת, בעיקר כלפי העולם החיצוני - האוייב המשותף של שתיהן.

הסרט, שביסס את מעמדו כקאלט והפך את אדי לאייקון אופנה, עובד בשנים האחרונות למחזמר מצליח, ובעוד חודש יעלה בHBO הסרט הבדיוני, שמבוסס על הסרט הדוקומנטרי, בכיכובן של דרו ברימור וג'סיקה לאנג.
הנה הטריילר: