גברים בשאנל

אפשר לסמוך על הצוות לגרפלד את רויטפלד שיחגגו את הז'קט השחור המפורסם של שאנל בסטייל, איפוק וגלאם. וכך התקבצו להם לפרויקט מיוחד כוכבים מעולם הספורט, המוזיקה, הבידור והאופנה כמובן, כשכל אחד מקבל עליו את עול הז'קט השחור, המיתולוגי, במגע של רויטפלד ובמבע של קארל.

הז'קט המפורסם של קוקו כבר מזמן לא היה כל כך גברי, הגרסוניירים זוממים.

היידר אקרמן

ולדימיר רסטוין רויטפלד

וואריס אהלווליה

תיאופילוס לונדון

אלכסנדר וואנג

הז'קט הלוהט

זה לא קורה הרבה שהגרסונייר נתקל בסרט שמעבר לבימוי ולמשחק המשובחים יש גם פריט לבוש אחד שנחרט בזכרון כחלק אינטגרלי מהדמות והעלילה. אין צורך עוד להציג את ריאן גוסלינג, הכוכב הלוהט של הרגע (שרק לפני כמה שנתיים הסתובב פה באבן גבירול), שמככב בסרט "Drive" כשהוא מאובזר בכפפות נהיגה מעור, משקפי השמש, קיסם נצחי בפה, וז'קט (בומבר) כסוף. הז'קט שמלווה את גוסלינג כמעט לאורך כל הסרט מתבלה ומתכסה בכתמים לאורך התפתחות העלילה והופך לסמל השינוי העובר על הדמות המרכזית.

ארין באנאץ' מעצבת התלבושות של הסרט התראיינה לגרנטלנד והרחיבה לגבי שאלת הז'קט. יחד עם ריצ'רד לים, חייט הכוכבים מלוס אנג'לס, ערכו באנאץ' וגוסלינג נסיונות רבים בגזרות שונות ולא פחות מ-13 ז'קטים (!!), היא מספרת, נתפרו לצורך ההפקה. 

פרגון מגיע גם לקבינסקי, אמן האוס צרפתי חביב שהשיר המוצלח שלו "Nightcall" מלווה את סצינת הפתיחה המעולה של הסרט כשהוידיאו מזנק לו ל- 3 מיליון צפיות בחודש.

‫

*‬ עדכון מאז כתיבת הפוסט, באופן לא מפתיע, כבר הגיע המייל שמפנה לאתר המוכר את ז'קט העקרב המקורי. סבב הייצור השלישי של הז'קט המיוחד מחכה לכם ב- Steady Clothing.

** עדכון נוסף, עדות נוספה כי גוסלינג הוא אכן השם החם של הרגע. מייגן או'קיף במכתב אישי.

המהפכה היפה

רוחות המהפכה האחרונות גרמו לגרסונייר לפשפש בתיקי ההיסטוריה ולמצוא מהפכות אחרות, רחוקות יותר, שגם מעוררות השראה וגם מבקשות לעשות את העולם הזה מקום הרבה יותר יפה וחופשי. "התנועה לשינוי בגדי הגברים" (Men’s Dress Reform Party) קמה ב-1929 בלונדון וחרתה על דגלה סטייל חדש לגברים - נינוח, פשוט ומשוחרר יותר - שכלל העדפם של צווארונים רכים, מכנסיים קצרים, סנדלים ופריטי לבוש קלילים על פני ז'קטים כבדים ומגושמים, צווארונים נוקשים ועניבות חונקות .

Men’s Dress Reform Party

התנועה פרסמה מאמרים על בגדי גברים והקשר שלהם לבריאות גופנית, קראה למעצבים וחייטים לעצב פריטי לבוש גבריים חדשים, השיקה מדי קיץ צעדות ומסעות אופניים כדי שגברים "ייראו וירגישו במיטבם" ועודדה את החברים בארגון לעצב, להמציא וללבוש בגדים נוחים וחדשים שיתאימו לאירוע ויהיו דוגמה לערכים כמו ניקיון, קלילות וחופש. התנועה, יש לציין, שאבה עידוד מתנועות כמו Simple Life של סוף המאה ה-19, שדגלו במציאת פתרונות מודרניים לבעיות של הקפטיליזם והתיעוש וביססו את הסוציאליזם שלהן על אינדיבידואליזם, עבודת כפיים וחירות אישית ורוחנית.

בין שלל ההצעות של התנועה היו דחייתם של בגדים מורכבים ותפורים והעדפתם של בגדים רכים, נשפכים ומשוחררים, כמו הכיוון שאליו הלכה אופנת הנשים באותן שנים. זו גם הסיבה, טוענים חוקרים, שהם נכשלו: הבגדים שהציעו היו "נשיים" מדי, ואילו בגדים אחרים - כמו המכנסיים הקצרים - הזכירו בגדים של ילדי הצופים או תנועות נוער אחרות (התנועה, אגב, שרדה 11 שנים עד 1940). אבל הם גם ביקשו לקבל לגיטימיות ללבוש מכנסיים קצרים במשחקי הטניס ולהגיע לחופי הים בתחתוני סליפ קצרים ולא בבגדי הים המסורבלים והארוכים שהיו נהוגים עד אז. בנוסף, הם דגלו במציאת פתרונות מודרניים בטקסטיל לבגדי הגברים שהיו כבדים, מגושמים וקשים לניקוי וריענון.

"הפסיכולוגיה לימדה אותנו להאמין במודעות, בשכל הישר", אמר אחד הדוברים של התנועה בצעדה הראשונה שהושקה ב-1929, "התחלנו לעשות רציונליזציה לתעשייה, אבל הגיע הזמן לרציונליזציה בבגדים. המוטו שלנו צריך להיות 'בגדים טובים ומבריקים יותר'". 

אני ז'קט פוליטי

לכבוד ארבעה ביולי הגרסוניירים מקדישים את הפוסט הזה לאחד האירועים המוזרים שהתרחשו לפני 68 שנים בלוס אנג'לס ונודעו בשם המסקרן "מהומות ה-Zoot Suit". אחרי הכול, לא בכל יום אירועים היסטוריים נקראים על שמו של בגד, ואף שהמהומות היו תוצאה של גזענות וקסנופוביה, החליפות הנזכרות זכו למעמד איקוני והפכו שם נרדף לסטייל קיצוני שזוהה עם תודעה אופנתית של מיעוטים פוליטיים ואתניים.

שוטרים עוצרים צעירים לובשי חליפת zoot בוושינגטון, 1942.

זה היה הלוק האורבני האלטרנטיבי circa 1940's של מקסיקנים ולטינים צעירים מערים כמו הארלם, שיקאגו ולוס אנג'לס. הם קראו לעצמם "פאצ'וקוס" ולבשו מעילים ארוכים מאוד בעלי גזרה רפויה וכתפיים רחבות; מכנסי פֶּנסים בגזרת באגי מוגזמת, רחבה עד הברכיים וצרה ברגליים; כובע רחב תיתורה או פדורה; נעליים מחודדות או נעליים עם סוליות עבות; ושרשראות מפתח ארוכות משתלשלות. הספר החדש, Zoot Suit: The Enigmatic Career of an Extreme Style, מנסה לפצח את לוק ה- zoot ולהבין מה היה בסטייל הקיצוני הזה שהיה אובייקט של פחד ותשוקה, הצית את דמיונו של הציבור והפך לטקסט פוליטי, לזירת מאבק אתנית ואידיאולוגית.

נשים לובשות מכנסי zoot

"הוא סימל את 'האחר'... והיה אחד המקרים הראשונים שבהם לבישת בגד זוהתה כמסוכנת", טוענת מחברת הספר כשהיא מתארת את איך בשלושה ביוני 1943 האשימו מלחים מהצי האמריקי, ששטפו את לוס אנג'לס במהלך מלחמת העולם, שפאצ'וקוס מקסיקנים היכו אותם, ובערב המחרת - ובמשך השבוע שלאחריו - יצאו הם ועוד 200 אנשי צי למסע נקמה ברחובות העיר, בבתי הקולנוע ובכבישים כשהם מכים ומפשיטים כל מקסיקאי אמריקאי צעיר שלובש חליפות zoot בסביבה. במהומות, שזכו לכינוי "מהומות ה-Zoot Suit", נפצעו למעלה מ-150 אנשי ומאות לובשי zoot נעצרו, אחרי שהמשטרה הפנתה אצבע מאשימה לצעירים וטענה שהם העבריינים שעוררו את המהומות. בחודשים שלאחר מכן פרצו מתיחויות אתניות בדטרויט, ניו יורק וערים אחרות, אבל לוס אנג'לס היתה המקום היחיד שבו החליפה עמדה במוקד המאבק והיתה דומיננטית יותר מהעימות האתני.

מאז הפך הלוק לשם נרדף לזהות פוליטית אאוטסיידרית. הסטייל של ה-zoot היה חלק מהאימג' של נגני ג'ז משנות הארבעים, צרפתים צעירים מתנגדי שלטון וישי, מלקולם אקס בצעירותו, כנופיות וחבורות רחוב של צעירים ממזרח אירופה ועד קבוצות בתרבות ההיפ הופ בשנותיה הראשונות. חליפה לא רעה להתהדר בה ביום העצמאות האמריקאי.

זאזוס צרפתי

מחווה של חוסיין שליאן

עוד על אופנה ופוליטיקה (הפעם בברלין) במשטרת האופנה

מעיל מילים

בגדים, אנחנו כבר יודעים, מספרים את הסיפור של לובשם. ג'יי-זי לוקח את הרעיון הסיפורי צעד אחד קדימה ומוציא יחד עם גוצ'י ז'קט עור ובו חלקים מספרו האוטוביוגרפי החדש: DECODED.

הספר, שיוצא ב-16 בנובמבר ועל כריכתו הרורשך של וורהול, יכיל את הגרסא המוארת לכל כתבי ג'יי-זי לצד ראיונות עם משפחה וחברים. פרויקט דיקודד מבקש להוציא את המילים מהעמוד המודפס (או הדיגיטלי) כשחלקים נוספים של הספר הוחבאו במקומות שונים ומוזרים לא פחות כמו תחתית הבריכה במלון דלנו במיאמי ומאחורי הצלחות של הספוטד-פיג בניו יורק. ועכשיו תקראו בז'קט הבא:

מועדון הג'נטלמנים - הטור העשירי

אחח איזה סופשבוע חורפי. הגרסוניירים אמנם נמסו למראה הגשם הקסום שסוף סוף ירד על חוטמינו, אבל קוראינו הקבועים בוודאי הבחינו כי נפל האתר בלוגר.קום בבמשך כל יום השבת.

לכן רק עכשיו נעלה את הטור "מועדון הג'טלמנים", שנכתב על מעילים וז'קטים מתוך הרגשה שחייב לרדת פה גשם. וגם נחגוג בצניעות עשרה טורים, הזדמנות מצויינת, למי שלא הספיק או פספס, להיזכר מה היה לנו כאן:

הטור העשירי – גלגוליו של מעיל. טור חורפי.
הטור התשיעי – הגבר, הטיפוח והיופי
הטור השמיני – הג'נטלמן והגיל
הטור השביעי – דירת הרווקים, קווים לדמותה
הטור השישי – בין הלבוש למקום העבודה
הטור החמישי – תיק לכל ג'נטלמן
הטור הרביעי – תורת האריזה לג'נטלמן בדרכים
הטור השלישי - נעליים על רגל אחת
הטור השני – הג'נטלמנים עושים ארון
הטור הראשון – טרזן יורד מהעצים

רבים וטובים כבר הספידו (גם אם בטרם עת) את העונה החמה והמליכו את הסתיו כנסיך האופל, מעורר ההשראה והדיכאון. הג'נטלמנים מבקשים לנסות להתעלם מהיעדרה של עונת מעבר זו ולהתמקד בסממניה האופנתיים: המעיל והז'קט. בילדותם למדו הג'נטלמנים שמעילים ארוכים שייכים לבלשים, סוטים או משוררים - חבורה מוזרה שכל אחד מחבריה קורא תיגר בדרכו על החברה הקונבנציונלית, ולבושם המסתורי מגלה טפח, אך בעיקר מכסה טפחיים.

המעיל מעניק ללובשו הזדמנות להתחמק מההמון, מזמין אינטימיות אישית ונוסך רומנטיות, אבל יותר מכל פריט אופנה אחר הוא מסמל את המפגש בין טכנולוגיה צבאית ללבוש המודרני. דורות של חיילים ודוגמנים, קורבנות של פוליטיקאים ואופנה, החליפו ביניהם מגוון מעילים, שהמפורסם שבהם הוא מעיל הטרנץ' הבריטי. מעיל זה, העשוי מחומר עמיד במים ומגיע לפחות עד הברכיים, יצא לקרב הראשון בשוחות מלחמת העולם הראשונה רוויות הבוץ והדם, ומכאן שמו. את הטרנץ' המיתולוגי המציא לא אחר מרוברט ברברי, מייסד מותג האופנה הבריטי המסורתי, שהמעיל הוא מוצר הדגל שלו גם בתקופת המיתון, ואף פצח לאחרונה בקמפיין וירטואלי מרשים שנקרא "אמנות הטרנץ'".

טרנצ'ים של ברברי

אחרי מלחמת העולם השנייה עשה הטרנץ' הסבה מוצלחת לתחום הבידור, כשמגוון של דמויות בלשים לבשו אותו וחטפו בתוכו אגרוף בפנים. דמויות כמו דיק טרייסי, המפקח קלוזו והמפרי בוגרט ב"קזבלנקה" פילסו את הדרך לפיטר פאלק כקולומבו, האריסון פורד ב"בלייד ראנר" וקיאנו ריבס ב"מטריקס".

בין לבין, אי שם בשנות ה-70, אומץ הטרנץ' על ידי סצינת ההבי-מטאל, דרכה הגיע לתת-תרבות הגותיקה, ומשם למעיליו הפוסט-אפוקליפטיים של המעצב האמריקאי ריק אוונס, אותם הג'נטלמנים חולמים ללבוש ביום מן הימים. אז נכון, הקונוטציה של הטרנץ' אינה תמיד טהורה וטרנדית (מבצעי הטבח בקולומביין נקראו על ידי חבריהם "Trenchcoat Mafia"), אבל המעיל הארוך והאלגנטי הזה, המשלב סגנון, דיוק ופונקציונליות, הפך בעקביות ובהתמדה לדמות מרכזית באופנת הגברים של המאה ה-20, למעיל המעילים.

המעיל השני שכדאי למצוא לו מקום בארון בגדי החורף הוא מעיל הדאפל (בארץ קראו לו פעם "מעיל סטודנטים"). כמו טובים לפניו גם הוא נולד מצורך צבאי, והפעם המשימה היתה להגן על חיילי הצי המלכותי במלחמת העולם השנייה מהרוחות המקפיאות של האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני. הדאפל מפורסם בכפתורי עץ דמויי קונוסים גדולים, שאיפשרו לחיילים לפשוט את המעיל בלי להסיר את הכפפות. אבל גם אם אינכם מעריצים של הדוב פדינגטון, הכוכב הספרותי הראשון שלבש את הדאפל כשהוא אוחז בידו סנדוויץ' ריבה, בתי אופנה בעולם מקדישים למעיל זה לפחות דגם אחד כל שנה, מדיור הום ואיי-פי-סי עד קום דה גרסון, שהוציאו השנה מעילי דאפל בצבעים נועזים ובגזרות מדויקות.

Comme des Garcons Duffle Coat

הג'נטלמנים מרגישים דווקא יותר קרובים לברנש ששמו אקאקי אקקייביץ', גיבור "האדרת" של ניקולאי גוגול, שחסך מעות רבות כדי לקנות לעצמו מעיל חדש (לא ברור באיזה סגנון), קשר את גורל חייו במעילו, וככל שהמעיל התקמט, התרפט ודהה, כך גם חייו שלו נמוגו במלנכוליה רוסית גוגוליאנית. והז'קט? השם הגנרי מסתיר תחת כנפו סוגים שונים של שימושים, עיצובים וסיפור משעשע על מקורו של המונח. המלה "ז'קט" מגיעה מצרפתית עתיקה "jacquet" כינוי מקטין ל"ז'אק", כך קראו הצרפתים האריסטוקרטים לאחיהם האיכרים. הז'קט, שהיה גרסה מקוצרת וזולה יותר של שריון הקשקשים הארוך והיקר, אומץ על ידי המעמדות הנמוכים באירופה והתקבל כלבוש ג'נטלמני לגיטימי רק במאה ה-19. באנגלית המלה "jacket" מתייחסת לחלקה העליון של החליפה. ז'קט שאינו חלק מחליפה נקרא "odd jacket" והוא מעיל עליון לאירועים פחות רשמיים, לעבודה בעולם המודרני העכשווי ולערבי קיץ במדינות שבהן קודי הלבוש קצת יותר חמורים מאלו שלנו.

band of outsiders a/w 2010

לז'קט שני סוגים עיקריים: זה בעל הרכיסה האחת (עם טור כפתורים אחד) וזה בעל הרכיסה הכפולה - מעיל מעט רשמי יותר בעל שני טורי כפתורים. דווקא זה עם הרכיסה הכפולה זוכה בשנים האחרונות לעדנה, ולמרות אופיו המכובד והמבוגר יותר חברות ומעצבים צעירים כמו "filippa k" או אדם קימל נותנים לו מקום של כבוד בקולקציות שלהם.

double breasted classic

double breasted filippa k

אבל הג'נטלמנים מבקשים להתעכב על כמה חוקים שאין להפר, חוקים שעניינם מידת הז'קט ואופן לבישתו. לא ברור למה, אבל נדמה שרוב הגברים פשוט לא יודעים לבחור ז'קט לפי מידותיהם. אמנם בימים לא רחוקים, כך מספרים, היו גברים הולכים לחייט, וחליפה היתה נתפרת לפי מידותיו של הלובש אותה.
אבל היום, בעידן האינסטנט, את רוב הקניות, כמו את החיים עצמם, מעדיפים אנשים לעשות מהר ומן המוכן והזול. חליפות בכלל, וז'קטים בפרט, נקנים היום ברשתות אופנה גדולות שמציעות סגנון אחיד, ומראם של חייטים ותופרים (מקצוע שהיה כה מזוהה עם יהודים) הולך ונעלם ממחוזותינו. אגב, בפעם הבאה שאתם בלונדון, הניחו לרחוב אוקספורד וסורו ל-Savile Row על שלל חנויות הבגדים-לפי-מידה שלו, ולו בשביל לראות איך תרבות עשירה עם עבר היסטורי בביגוד עדיין פורחת.

כשאתם עומדים מול המראה בז'קט חדש, שימו לב לכתפיים (שם נמצא הסימן הראשון כשבודקים אם המידה נכונה) ולאורך השרוולים - שם רצוי שיהיה מרווח של אינץ' אחד (בשביל החולצה המכופתרת שתציץ) בין קצה השרוול לשורש כף היד. ועוד משהו חשוב: הכפתור התחתון בז'קט לעולם לא יירכס.
הג'נטלמנים שמעו שזה משום שהמלך אדוארד השביעי היה כה שמן עד שלא הצליח לרכוס את הכפתור התחתון בווסט שלו. הנתינים שלו פירשו את המראה כהצהרה אופנתית, ומאז אף אחד (גם לא מעצבי בגדי הגברים שאתם מכירים היום) לא מייעד את הכפתור הזה לרכיסה.
לג'נטלמנים לא נותר אלא לזמזמם את "מעילי הפשוט" ו"מעילך הכחול הידוע", לצאת בקריאה להכנסתם המיידית של הבלייזר והז'קט לארון הבגדים הישראלי ולהמתין לרוברט דאוני ג'וניור המגלם את שרלוק הולמס בסרט חדש של גאי ריצ'י. מעילים, רבותי, זה אלמנטרי.