היחסים האובססיביים בין רוק לאופנה לא התחילו אתמול, אבל הקשר הארוך הזה עושה עכשיו סיבוב הופעות בכמה מקומות מעניינים בעולם ומחזיר את הגרסונייר, שוב, להרהר בחתונה הלבנה של רוקרים ואופנה. הכל התחיל עם "Rock Diary" של הדי סלימן, הכוהן ממליך-הלהקות-הצעירות -מתעד-המוזיקאים-ענוגים, שפרסם השבוע פורטרטים של הלהקה הבריטית disconcert מהעיירה בוגנור, שבה "כולם נראים כמו פרינס הארי". לגרסונייר הם נראו כמעט כמו המשך לקמפיין של פראדה (עם קצת פחות ניטים), אך עדיין שברו את ליבו.יומני הנסיכה סלימן

במקביל פרסם גלן אובריאן ב"ג'י.קיו" טור שכותרתו "על האחריות הסרטוריאלית של כוכבי רוק". הטור, שנכתב אחרי שמר אובריאן ואשתו חזרו מהופעה של יו2, הוא כתב-האשמה חריף כלפי חוש הסטייל של בונו וחבריו, דיון שניצת כשאשתו שאלה "אתה לא חושב שיש משהו דפוק בלהקה שמתאמצת להיראות כמו המעריצים שלה?". שאלה חשובה ומהותית, חושב הגרסונייר ומסכים עם הקביעה של אובריאן שמבחינה סרטוריאלית אכן בונו הוא איש של ההמונים, אבל כמו שגלן טוען, "ההמונים טעונים שיפור". לפחות מהבחינה הזו.beautiful day, ugly look
בהמשך הוא מדבר על סטייל אישי ועל כוכבי הרוק והפופ, שלדעתו צריכים להוביל, לא לחקות את ההמונים. קחו לדוגמא את ג'ימי הנדריקס או בריאן ג'ונס, טוען אובריאן, שני רוקרים שהעיזו וששילבו חייטות עילית ומסורת דנדית (ג'ונס), או קלטו את רוח הזמן בסטייל שלהם והובילו טרנדים (הנדריקס).הנדריקס מחשמל

בסוף הטור שלו מונה אובריאן כמה אייקוני רוק שעדיין מחזיקים בסטייל מעניין כמו פיט דוהרטי ובוב דילן, גיבורים שגם הגרסוניירים יאמצו בשמחה.
ואם כל זה מעניין אתכם, תערוכה חדשה במוזאון ברוקלין "מי צילם את הרוקנרול: היסטוריה מצולמת, 1955 עד עכשיו" יכולה בטח לתרום לדיון הסוער.
אבן מתגלגלת בתערוכה בברוקלין
אבל כל העניין נהיה באמת אישי, כשעל השולחן (המטאפורי בינתיים) התגלגל ספר חדש "The Velvet Underground: New York Art" ובו צילומים חדשים של כל חברי הלהקה המיתולוגית, שעניין הסטייל היה חלק בלתי נפרד מהמוזיקה שלהם ומהעולם הויזואלי שהקיף אותם. אם יש משהו שבונו וחבריו צריכים ללמוד, זה קודם כול לשיר (חושב הגרסונייר בשקט), אבל גם אם על טעם וריח וכו וכו - עדיין, דפדוף בספר של הלהקה האהובה בקטיפה, יכול לעשות לU2 רק טוב, לפחות מהכיוון הסרטוריאלי.



