יום עצוב לדגי בננה

ג'יי די סאלינג'ר, סופר אהוב, נפטר אתמול, ועימו כמה מגיבורי הספרות הקרובים ביותר לגרסונייר.
משפחתו של סאלינג'ר, שהיה אובססיבי בחייו לגבי שמירת פרטיותו, פרסמה את ההודעה הבאה לגבי מותו: "סאלינג'ר אמר כי הוא בעולם הזה, אבל לא ממנו. גופתו איננה, אבל המשפחה מקווה שהוא עדיין עם אלה שהוא אוהב, בין אם הם דמויות היסטוריות או דתיות, חברים אישיים או דמויות בדיונות".

הגרסונייר, דמות בדיונית בפני עצמה, נפרדת לרגע מחבר ומחכה לפרסום הרומנים שימצאו בעליית הגג

מתוך "FRANNY AND ZOOEY" – אינסטליישן של וויל סטיוארט, צמד אמנים בריטיים,
שהמחיזו פרק מהספר "פרני וזואי" בגלריה באמסטרדם, באוגוסט 2004.

רשימות הגרסונייר

השבוע האינטנסיבי והמרתק שעבר על הגרסונייר מחוץ לעולם הבלוגספירה, הביא עימו געגוע לדירת הרווקים הזו, ולשגרת הפוסטים הכמעט יומית בענייני אופנה, גברים ומה שביניהם, אבל שניה לפי שנחזור לשגרה: פאוזה ספרותית.
המגזין הגרמני, שפיגל, מפרסם ראיון מעניין עם אומברטו אקו, גרסונייר ספרותי ותיק, שגם אליו נרשמו געגועים לאחרונה. אקו אוצר בימים אלו תערוכה במוזיאון הלובר בפריז בנושא "הנצחיות של הרשימות" ומקומן בהיסטוריה האנושית. נושא מוצדק מאין כמוהו, חושב הגרסונייר, שחייו נראים כמו רשימת מכולת (אורגנית) ארוכה שכל תכליתה היא התגוננות מפני הסוף הבלתי נמנע.

ועם כבר רשימות וסופרים, הגרסונייר ממליץ על ספר חדש שיצא לאחרונה בהוצאת ייל ונקרא Unpacking My Library ובו הצצה אינטימית לספריות ולספרים המומלצים של תריסר ארכיטקטים מובילים. הגרסונייר ניסה בלא מעט פוסטים בעבר לפצח את קוד לבושו של הארכיטקט, שמח להפנות לרגע את תשומת הלב לספריותיהם המרשימות.

זהו בענייני רשימות ספרים. ביום ראשון ומשמעותי זה של השבוע הגרסונייר מתנחם בוידיאו חדש וקסום (האחים צ'פמן פוגשים את וויליאם אגלסטון?) של "השמיים יכולים לחכות" שירם החדש והממכר של שרלוט גנסבורג (בכל זאת בתו של גרסונייר מס. 1), יחד עם בק (נציג הגרסונייר במשפחת הסיינטלוגיה).

Charlotte Gainsbourg - Heaven Can Wait from Charlotte Gainsbourg on Vimeo.