היחס של פרוסט לחפצים ובגדים הוא נושא גדול בשביל פוסט גרסוניירי צנוע. אבל הסופר הנערץ, שכונה על ידי אחד הביוגראפים שלו "שילוב של דנדי מעודן ופילוסוף ימי-ביניימי פרוע", זוכה לספר מסקרן שנקרא "Proust's Overcoat", ומתאר את החפצים בחייו, היחס שלו אליהם, ובעיקר גורלם של הרהיטים והבגדים שעברו גלגולים רבים ושנותרו מזכרת ממשית יחידה ממנו. מעניין לקרוא שהמעיל (פרוסט היה מתרגם את overcoat כ"אדרת", הגרסונייר מניח) הוא "השריד האולטימטיבי" לדעת מחבר הספר, ואולי בתוכה לכודה נשמתו של פרוסט, שהאמין שנשמות של אנשים לכודות בתוך חפצים.
הגרסוניירים, שדפדפו לאחרונה בספר צילומים מרהיב של נאדר (תודה מיסייה ב'), היו כולאים את נשמתם באחת מאדרותיו ויוצאים סוף סוף למסע בעקבות הזמן האבוד.
רשומות
