פורטר בעבודה

כמה שבועות כבר יושב הפוסט הזה במגירות הדרפטס של הגרסונייר, עד שפתאום, בסקירה נוספת, התגלה לפתע מאחורי ארכיון המגזינים המדהים שבמשרדי מר פורטר, חדר ישיבות עם שנדליר הכובעים של ג'ייק פיליפס.  

כמו במשרדי הגרסונייר (רק באמת)

משרדי הגרסונייר הדמיוניים נמצאים בתהליך עיצוב תמידי והחלל של נטלי מסנה וג'רמי לנגמיד בהחלט נכנס ללוח ההשראה העיצובי.
הכל התחיל בפוסט של אחד הבלוגרים החביבים על הגרסונייר - A Continuous Lean- שביקר לפני כמה שבועות במשרדי Mr. Porter שבאזור ווסטפילד לונדון, את הרשמים תוכלו לקרוא ב ACL ובינתיים כמה תמונות ממשרדי המהפכה המקוונת:

"כמעט שכחתי לגלגל היום"

בדרך לצילומים, הסטודיו בקומה השניה

מר טרי בטס

open space attire

ואם גם אתם צריכים להחליט מה ללבוש בבוקר לעבודה - מועדון הג'נטלמנים מרחיב בנושא.

חג שמח מיסטר פורטר

‎ לילות ארוכים עוברים על הגרסונייר כשהוא משייט לו בעולם המידע הווירטואלי האינסופי, מגשש, מוצא ומגיש הוכחות מרתקות על מהפכת הסטייל גברי שמתרחשת לה, בין וויליאמסבורג לקינג ג'ורג', בין צ'לסי למסריק. ולפעמים, כמו היום, נקלטה, ברדאר העיניים העייפות, ידיעה קטנה אך משמעותית שללא ספק תחולל שינוי מבורך בארון הבגדים הגברי. ‬
ובכן, גבירותיי, רבותיי, שימו לב, האתר Net-A-Porter שהפך בעשור לקיומו לזירת ההתרחשות המרכזית בעולם האופנה המקוונת, הודיע כי החל מינואר 2011 יושק אתר מקביל לגברים, שיקרא מר פורטר. הללויה! וברוכים הבאים מיסטר פורטר.

האתר יציג את מרכולותו הראשונית מקולקציות אביב/קיץ 2011 של יותר מ-60 מעצבי גברים מרחבי העולם, מבתי האופנה הגדולים ועד מותגי נישה, ויכלול, כמו האתר-אחות, עצות סטייל והפקות אופנה מיוחדות לגברים.

בדיוק עשר שנים אחרי שהעיתונאית נטלי מאסאנט השיקה את Net-A-Porter (ובינתיים מכרה את רובו לקבוצת רי'צמונט עבור 50 מיליון פאונד) היא ‬מבינה בחושיה המחודדים לאן הרוח נושבת. "לכל הלקוחות שלנו יש גבר בחייהם" היא אומרת "רובן אף נשואות או גרות עם גבר, ושלוש מיליון יוניק גולשות בחנות המקוונת שלנו יוזמנו גם לקנות משהו לגבר בחייהם. בנוסף אנחנו נקבל בברכה קבוצה חדשה של גברים עם סטייל שיצטרפו אלינו ויקנו עבור עצמם". נציגי האתר הגברי כבר שריינו לעצמם מקומות בשבועות האופנה הקרובים במילאנו ובפריס והגרסונייר, משוכנע בצדקת חליפתו, משריין לעצמו מקום מיוחד ברסס-פיד: ברוכים הבאים מיסטר פורטר.

דימוי בלופּ

טוב, מה כבר יכול לבוא אחרי תמונות של אובמה? הגרסונייר חשב וחשב ונכנס ללופּ. הגרסונייר אוהב להכנס ללופּים בלי ידיעה מוקדמת איך (אם בכלל) ייצא מהם, והלופּ הנוכחי קשור לשלל האימג'ים שראיתם בפוסטים הקודמים, בבלוגים אחרים ובכלל בגטו הבלוגספירי. רבות כבר דובר על סוגיית הנאמנות למקור בעולם הדימויים העכשווי, שאיבדה את חשיבותה בעידן הקופי-פייסט הווירטואלי. השיח בו משתמשים כיום לדיון וויזואלי מתרכז בעיקר בעטיפה ובתוכן של הדימוי ופחות בהקשר (או הנאמנות) שלו למקור.

Permanent Food הוא אחד המגזינים האהובים על הגרסונייר, שעזר לו בעבר להשתחרר מכבלי השייכות למקור. המגזין, שיצא לראשונה ב-1995 על ידי האמן האיטלקי מאוריציו קטלן, בשיתוף האמנית דומיניק גונזלס פורסטר, בחר להציג אימג'ים בלבד, שהגיעו משלל מקורות אסוציאטיביים, ללא התערבות טקסטואלית, ללא תמה או סדר מסוים. הגליונות הראשונים, שהשפריצו כאוס פוסט-מודרני יפהפה, הולידו דיון מחודש ברעיון זכויות יוצרים, והעניקו לקוראים מה שאפשר לכנות פצצת מצרר השראתית.
אחריו הגיע מגזין קילימנג'רו ל"תרבות וויזואלית ועריכה ניסיונית" שיצא לראשונה ב-2004. המגזין, היוצא פעמיים בשנה, מגיע בפורמט רחב (מומלץ לקריאה כשהוא פרוש על שולחן האוכל או על הריצפה), ומציג, בעריכה מדויקת וקפדנית, מנעד רחב של אמנויות ויזואליות.

בארץ מיוצג הז'אנר בעיקר על ידי מגזין פיקניק, בעריכת השלישייה הלוהטת קורדבני-אנגלמן-נבוק, שמציג אף הוא דימויים בלבד, המגיעים מעשרות אמנים ויוצרים בארץ ומחוצה לה, כרוכים באריזה מעוצבת למשעי. נזכיר גם את מגזין A5, הישראלי אף הוא, המגיע בפורמט קומפקטי נאמן ללוגו: "כמה קטן ככה קריאטיבי".
אבל עם כל הכבוד לאהבה של הגרסונייר לדפוס, לנייר ולדפדוף בו – בתוך עמינו הבלוגריסטי אנו יושבים – הסיבה האמיתית לכתיבת הפוסט הזה (ממעבר ללופּ ההוא) היא שני אתרים איכותיים המשעתקים אימג'ים בצורה מקורית, ומחוללים מהפכה זוטא בסדר יום הויזואלי של העולם הווירטואלי. (אופס, סכנת לופּ).
כבר הזכרנו פה בעבר את ג'סטין ר. סונדרס, שעומד מאחורי בלוג התמונות המדובר JJJJound. סונדרס מייצר בבלוג פעולה אוצרותית הדומה למגזין של קטלן, על ידי שאפל אסתטי עמוק ומרענן בעולם הבלוגספירה הקריאטיבי. הפוסטים של סונדרס מינמליסטים בעיצובם, מכילים אסופה של עשרות דימויים, מוכרים ואנונימיים כאחד, המסודרים על פי אסוציאציות עלומות וחושפים מגוון רחב של ציטוטים מבלוגי האופנה, העיצוב, האמנות ושאר הירקות של תרבות הפופ האינטרנטית.

האימג'יסט (דימוין?) השני הוא האמן הלונדוני ג'ון פול ת'ורלו, המחבר בין תשוקתו לשערי מגזינים ישנים לבין יכולת הרישום האלגנטית שלו. בבלוג ויזואלי, חדש יחסית, מציע ת'ורלו הומאז' מרתק לשערי מגזינים חדשים וותיקים, מפורסמים ואנונימיים, כשהוא משעתק אותם בכתב ידו הפחמי על נייר A4. ת'ורלו מציע לגולשים איורים מעוררי השראה, לעולם לא מדויקים מדי, ומאד אישיים בבחירה ובהגשה. עבודת היד האיורית של ת'ורלו יוצרת דו-ממדיות מחוספסת, מדגישה את כוחו של הדימוי ומפרגנת לטיפוגרפיה הייחודית של כל שער ולקומפוזיציה הכללית של העמוד.