דנדי של נייר

הגרסוניירים מוסיפים עוד פריט ל"וויש ליסט" הדימיוני שלהם ורוצים מיד את הספרון של מאייר האופנה ג'ים הווארד (מאייר, מעצב ואחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על איורי האופנה באמריקה בשנות ה-70', 80', 90'), שצייר 4 דמויות דנדי - בובות של נייר עם שלל בגדים ואביזרים נלווים.

"Four Famous Dandies Paper Dolls" כולל את הדנדי הגדול מכולם, בו ברומל, אוסקר ווילד, הדוכס מווינדזור שוויתר על כס המלכות כדי להינשא לאהובת ליבו הגרושה, והדנדי העכשווי פטריק מקדונלד, כתב אופנה ופשוניסטה, שמאוייר בבגדים של פול סמית, קום דה גרסון ווויויאן ווסטווד.

רחוב החליפות הטהורות

הגרסוניירים כבר התהלכו בדמיונם לא אחת ברחוב המפורסם savile row שבלונדון, נכנסו לחנויות, מדדו חליפות ורכשו בגדים-לפי-מידה, כמיטב המסורת הבריטית. ספר חדש שיצא בימים אלה סוקר את תולדות הרחוב והתרבות שמסביבו ומספק הצצה היסטורית לאחד המקומות היחידים בעולם שמסמלים - כבר למעלה ממאתיים שנה - את האלגנטיות הגברית הסרטוריאלית.

הרחוב התחיל את דרכו ב-1667 ונבנה על חלקת הסחלבים של איש אצולה בריטי., ועד 1848 היו בו בעיקר רופאים, חייטים צבאיים ומהגרים יהודיים. את דרכו כרחוב החליפות לפי מידה התחיל savile row כשקיבל השראה מלבוש ג'נטלמני לרכיבה, כשסביב דמותו הדנדית של ג'ורג 'בו' ברומל החלו להיפתח מספר בתי אופנה קלאסיים, שחלקם פתוחים עד היום.

מייקל קיין ב-savile row

מדהים להיווכח עד כמה עבר הרחוב עליות ומורדות - אירועים היסטוריים ומהפכות אופנתיות - וידע לשמור על מקומו גם כשאופנת הרחוב ומרד הנעורים דחו את מה שהיה לו להציע. עוד על הספר, אפשר לקרוא כאן.

בשבחי הצניעות

הוושינגטון פוסט מדווח על משפטו של מושל אילינוי לשעבר, רוד בלאגוייביץ'‬, שבמהלכו פרסם התובע את רשימת הקניות של הנאשם, שהיה חובב אופנה לא קטן: 1,300 דולר על עניבות ו-10,000 דולר על חליפות ביום אחד. הבעיה, כמובן, נעוצה לא בסכומים ששולמו עבור פרטי האופנה, אלא בעובדה שהסכומים האלה היו למעלה ממה שהמושל ואשתו יכלו בכלל לשלם. מה שעולה מהפרטים המצטברים הוא הגרגרנות האופנתית של בלאגוייביץ' והעובדה שבכסף, אחרי הכל, אי אפשר לקנות סטייל.

meanwhile over the ocean, הפרשה הזכירה לגרסונייר קטע מצוין מ"אל קולקשן", המגזין שזוכה למלים חמות מהבלוג האהוב stylesalvage, שבו מארק הופר (עורך המגזין המקוון של וירג'ין) מדבר על האנגלים ועל צניעות:
גם אם לא תאהבו את זה, צניעות היא חלק מהאופי הלאומי שלנו. אנדרסטייטמנט הוא מה שאנחנו עושים הכי טוב... אולי זה משהו שקשור במזג האוויר, אבל אנחנו ליטרלית מתונים באופן טבעי. בעבר זה גם תורגם לחוש הלבוש שלנו. אפילו בו ברומל, הדנדי הארכיטיפי של המאה ה-19, הטיף לערכים של סטייל טוב על פני אופנה טווסית, והוא ידוע כמי שאמר, אחרי שמישהו התלבש באופן שגרם לאנשים לנעוץ בו מבטים, "הוא לא מתלבש טוב".