זה אולי החום הכבד השורר כאן (סוף אוקטובר, גוד דאמ איט!), אבל הפוסט הנוכחי קשור ב... ילדים. אמנם הגרסוניירים נטולי צאצאים בשלב הנוכחי, אבל דפדוף במגזין הילדים הצרפתי והסטייליסטי "מילק" הוא חוויה מעוררת. פרוייקט האופנה שלפניכם גרם להם - אפילו קצת - לרצות להיות שוב ילדים וללבוש את כל הבגדים הקולים האלה, מהסוג שהם לא ראו הרבה מאוד זמן. אפילו לא על מבוגרים.
הסרט אמנם לא מתעסק באופנת גברים וכמעט ואין בו דמויות נשיות מרכזיות, אבל אי אפשר שלא להתלהב מהשחזור המדויק של רוח הסבנטיז, במיוחד זו השורה במתחם קסטרו בסן-פרנציסקו, הג'ינסים הגבוהים, מכנסי הקורדרוי, הצבעים, הצווארונים וכל השאר. דני גליקר (שגם עיצב תלבושות לטרנסאמריקה) היה מועמד לאוסקר על עיצוב התלבושות לסרט ובראיונות שנתן לאחרונה לאדבוקט ולאינטרוויו הוא מספר על התהליך הקריאטיבי בעיצוב הבגדים לדמויות השונות. גליקר מתאר חוויות ממאורות וינטאג' מסריחות ומהאוצרות שמצא בהן ומציג את התהליך העיצובי דרך רישומים ראשוניים, מרשימים ויפים.
ותודה לידידת הגרסונייר יעל רגב שם נצפו הרישומים לראשונה.
רשומות
כל התגובות
