כמה ענוג הוא

כל הדרכים מובילות לפ.סקוט פיצג'רלד. "גטסבי" שלו הפך לאייקון אופנתי ידוע ומשמש השראה לבתי אופנה ומעצבים, הוא גיבור ההתרפקות הסגנונית לשנות העשרים של המאה הקודמת, ועם חברים כמו המינגווי וג'ראלד מרפי, לא פלא שהוא זוכה להומאז' מהבלוג אפרטמנט תראפי, שכותבים עליו: "הוא הסטייל אייקון שלא רק הציב סטנדרטים לעולם אלא גם חווה אותם בעצמו, הבחין בהם אצל אחרים והגדיר תקופה". תמונות שלו לא מותירות ספק שהוא גרסונייר גדול.

בתמונה למעלה: סקוט פיצג'רלד ואשתו זלדה, למטה: התיק של סקוט (ואחד התיקים היפים בעולם).

גטסבי לנצח

השבוע, באחד החופים המוזהבים של לונג איילנד, נהרסה על ידי בולדוזרי הנדל"ן האחוזה היפהפיה אשר שמשה השראה לסופר סקוט פיצג'רלד לסיפור על חייו וביתו של גטסבי הגדול. (והנה כתבה פואטית מהסי.בי.אס על הריסת הבית).

מה שמוגדר כאחד הרומנים הגדולים של הספרות האמריקאית ותיעוד נדיר של שנות ה-20 הסוערות, עובד גם למסך הגדול בסרט מ-1974, שאת תסריטו כתב פרנסיס פורד קופולה ורוברט רדפורד מככב כאחת הדמויות האלגנטיות שהופיעו בקולנוע. עכשיו, אחרי שהבית נהרס לא נותר אלא להשאר עם זכרונות מעטיפות הישנות והיפות של הספר ולהזכר בפירושים השונים לאותו אייקון גרסוניירי נצחי.

***

תוספת אחרונה, בזכות הגרסוניירית הנאמנה איה רוזן, והיא העטיפה אולי המפורסמת מכולן. האמן פרנסיז קוגט, שזכה בתחרות לצייר את שער הספר, יצר (בצבעי הגואש) עבודה מסתורית וסוחפת בסגנון ארט דקו, שהיתה מוכנה עוד לפני סיום כתיבת הספר.

כשראה פיצג'רלד את העבודה הוא התרגש עד מאד וביקש להכניס דימוי מסויים לספר הדומה לפורטרט שהתמונה. וכך הוא מתאר את דייזי ביוקנן: "girl whose disembodied face floated along the dark cornices and blinding signs".