אלה היו נעלי פראדה הראשונות של הגרסונייר. הן בכלל היו של פראדה ספורט ואי אפשר היה לסווג אותן מתחת לשום קטגוריה מוכרת. מוקסינים? loafers? נעלי נהיגה או בית? היתה להן מן סוליה אפורה אווירודינמית וגפה מעור כחול, ובמקום שרוכים הן נסגרו בעזרת גומי ואבזם מיוחד, ששיווה לנעל המסורתית טייק פוטוריסטי ועשוי-היטב באותה פשטות משוכללת שרק חברה כמו פראדה יכולה היתה לעצב.סוף שנות התשעים. בפינת הרחובות פרינס וברודווי עמד עדיין מוזאון גוגנהיים סוהו, לפני שפינה מקום למקדש הצעקני של פראדה ורם קולהאס שעומד שם עד היום. החנות של פראדה ספורט בסוהו (ברחוב ווסטר) נפתחה בדיוק על חורבות החנות האהובה של קום דה-גרסון (שעברה לצ'לסי), והחלל הכפול של החנות הלופטית לבש לבן בוהק, עם הבזקים של פסים אדומים של הלוגו (שהיו גם לאורך הסוליות של הנעליים) וצבעי כסף בכל מקום. הנעליים, שמחירן ירד מחמש מאות דולר למשהו קצת יותר אפשרי, גילמו את העידן הנוצץ החדש, שניה לפני שהסוהו הפך להיות לאס וגאס של חנויות יוקרה ושל רשתות הביגוד המהיר, והן היו נוחות וקלילות, והיו מכונות כאן בטח "גרסונייריות".
נעלו אותן אתמול בפעם האחרונה, לא לפני שהגרסונייר נזכר בכל המדרכות שעברו תחת הסוליות שלהן, בהליכות הארוכות, בדילוגים, בשלוליות שהרטיבו אותן ובכל זוגות הנעליים האחרות שתפסו את מקומן.
האירוע שפתח את סדרת האירועים בבניין הוא תערוכת האופנה: “Waist Down—Skirts by Miuccia Prada”. ביוני המבנה יתהפך לפסטיבל סרטים בניהולו של הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס אינאריטו, ובאוגוסט, שוב היפוך מבנה, לתערוכת אמנות עכשווית. הטרנספורמציה נעשית באמצעות שלושה מנופים שהופכים בפשטות את המבנה העטוף ומניחים אותו על פי השימוש הבא. הבמה הופכת להיות קיר, התקרה הופכת להיות רצפה, והקיר לתקרה. סחרחורת נעימה. 
רשומות
