גלויות מפריס, חלק א'

פריס של שלהי הקיץ. מחליפה צבעים ועננים, מפתה ומתעתעת יפה כתמיד.

הגרסונייר משוטט ברחובות העיר האהובה, מנסה לשים את האצבע על הדופק, סופר את חולצות הגראנג' המשובצות, את עקומת גלגול המכנסיים ומרוצה (כהרגלו) מהסתיו שמאפשר מנעד מרתק של התלבטויות סטייל.

החנויות מתמרקות לקראת שבוע האופנה, מוזיאונים מחליפים תערוכות, הפאלה דה טוקיו סגור, בפומפידו אין באמת משהו מעניין לראות וטקאשי קיטאנו בפונדסיון קרטייה בדיוק נסגר. (אבל בכל זאת אפשר להתרגש מהתערוכה המשולשת: דש סנואו, ריאן מקינלי והרמוני קורין בגלריה של אנייס בי והאמן הטוטאלי רומן אופלקה בגלריה איבון למברט).

אופלקה משתנה לנו

לקרוא את האמנות והאופנה המקומית, להפגש עם חברים ישנים וחדשים, הכל בנסיון להבין לאן נושבת הרוח. כולם מדברים כמובן על ספרים (אם אפשר לקרוא לשתי הביוגרפיות הלא רשמיות על קרלה ברוני - ספרות); דיונים פילוסופיים (אם אפשר כך לקרוא להתכתשות בין מחנות פרו ואנטי מישל הולבק, המואשם בגניבה ספרותית מ…ויקיפדיה); פוליטיקה (אם אפשר לקרוא כך לגירוש הצוענים על ידי סרקוזי, השנוא מתמיד), ועל אוכל כמובן (הי לפריסאית לנצח).

אבל שניה לפני שהגרסונייר חוצה את התעלה, לבדוק מדוע בדיוק תופס מעצמו האי הבריטי כמרכז העולם, הוא מבקש להביא כמה רגעים גאליים, והמלצות לסתיו שעכשיו:

מעון האהבה הקסום שהגרסונייר שוכן בו בכל ביקור בפריס, נמצא ברובע השביעי, הבורגני למדי. כך נפתח לו כל ביקור בעיר בקפה השכונתי, בנואזט, קרואסון וצלילה אל תוך הכלבו המוצלח בעולם: לה בון מרשה.

הדרך עוברת לשמחת הגרסונייר באזור רחוב גרנאל, שבשנים האחרונות צצות בו כפטריות אחרי הטפטוף חנויות קטנות ומדויקות כמו זו של מרג'יאלה, פול סמית בחלל וינטג'י מעורר השראה, בלנסיאגה גברים וחנות פופ אפ של a.p.c. (ומאד מומלצת חנות הנעליים איריס לחובבי נעלי הנשים מביניכן).

ועם רשימה לקוחות כזו, גם הגרסונייר רוצה כרטיס ביקור

מרג'יאלה ברחוב גרנאל

אבל את העושר בלה בון מרשה אי אפשר להחליף באף רחוב מוצלח ככל שיהיה. קומת הגברים עמוסה במטעמים ומאפשרת השלמת פערי אקססוריז אידיאלית: מחגורות עור קלועות למטפחות כיס מנוקדות, מגוון מרהיב של הלבשה תחתונה, מעילים ומטריות, קוסמטיקה, פיג'מות, נעליים פשוט והכל. לה בון מרשה מהווה מעין מיקרוקוסמוס עדכני ומעוצב בקפידה, שמציג את העונה הנוכחית על כל גווניה, מהקלאסי לעכשווי, ולמי שרעב כדי להתענג מהסופרמרקט המיתולוגי: La Grande Epicerie.
בקומת המרתף נחבאת לה בימים אלו תערוכה חדשה (שתוצג עד אוקטובר) באצירתו של הקולנוען התיעודי לואיק פריז'אן, אשר הוזמן על ידי המרשה לפרק (ולהרכיב מחדש) את דמותו של הגבר הפריסאי העכשווי.

שישה חדרי הקרנה, שני שולחנות גדולים עם ספרים, סרטים, ופריטי מאכל, שמרכיבים, אליבא דפריז'אן, את הגבר העכשווי. אבל עוד נשוב אל לואיק ואל יצירתו בפוסט אחר ובינתיים נשים פעמינו (בפוסט הבא) אל מתחם האופנה המדובר ביותר בפריס היום: המארה העליון.