יום שני, 6 בספטמבר 2010

מועדון הג'נטלמנים - דמות האב כסטייל אייקון

עם תחילתה של שנה חדשה, "מועדון הג'נטלמנים" מבקש להעניק את הכבוד הראוי לאבות המייסדים באשר הם. מראה האבות הגאים הלוקחים את ילדיהם לכיתה א', שבהם נתקלו הג'נטלמנים השבוע, הצטרף לידיעות על יציאתו לחופשת לידה של דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה (הראשון במעמדו שנהנה מחוק חופשת הלידה לאבות שנחקק שם לאחרונה), והזכיר להם שהגיע הזמן לתהות - "who's your daddy?".

נטייתנו הטבעית כבני עשרה היתה להיות נבוכים מהסגנון של האבות שלנו, כי תקופת ההתבגרות היא תמיד ניסיון נואש להיות כל מה שהם לא. אבות תמיד נראים שייכים לתקופה אחרת, אנשים עם סגנון משלהם, שלא נכנעים לטרנדים חולפים ולא מבינים מה בוער לנו בגיל 16 לשנות את סגנון השיער כל שבוע. אבות הם מתכון למבוכה קבועה ("למה הוא שם את הסוודר ככה על הכתפיים?" או "מי הולך ככה לחתונה?"), שחולפת רק בשנות הבגרות האישית והסגנונית.

כל זה מחזיר את הג'נטלמנים לארון הבגדים האבהי, כדי לבדוק כמה קוליים היו אבותינו לפני שנולדנו. גם אם נתכחש לזה, במבט לאחור רואים הג'נטלמנים את הניצנים של מי שהם היו, כי הרי התפוח לא נופל רחוק מהעץ, ומאז שנות הבגרות נראים פתאום האבות כסלע איתן ובטוח, שעליו תמיד אפשר להתרפק, לפעמים גם סגנונית.

התרבות העכשווית מלאה בגעגועים לדמויות אב ולחיפוש אחרי מקורות השראה נושנים באופנה ובסגנון חיים. אחרי שנות ה-90, שהתאפיינו בסגידה לנעורים על כל הבלבול והאניגמטיות המשתמעים מהם, מוצאים מותגי אופנה את מבוקשם במחוזות אבהיים, בוגרים ובטוחים. תצוגות האופנה של השנים האחרונות, המגזינים וחנויות הבגדים הניחו בצד את הלוק הפרוע, פורק העול, והחלו לבנות מודלים גבריים קלאסיים, שאליהם תמיד אפשר לחזור בבטחה.

המשבר הכלכלי, הבטחוני והאקולוגי, וכמובן משבר המנהיגות העולמי (והמקומי), הדגישו את החוסר בדמויות אב, שהיו כה מרכזיות בתקופות קודמות. חנויות הווינטג' והאובססיה סביב בגדי עבודה ובגדים קלאסיים הן רק חלק מתוצאות המשבר. באמצעות צילומי הרחוב, שמפנים את תשומת הלב לדמויות מבוגרות, אחראיות וגאות בפשטותן, נחשפת בפנינו דמות האב כאיקונת סטייל. מכל עבר צפים דון דרייפרים לצד כורי פחם, ציידים ובוגרי אוניברסיטאות מהחוף המזרחי, סנדקים ואנשי עסקים ממילאנו, מרצדים כתצלומי פולורואיד או כתמונות בשחור-לבן מאפליקציית ה"היפסטמטיק" שבאייפון, מתוך געגועים לאבות מיתולוגיים.

דוגמה נוספת מהעת האחרונה היא "ג'ינס אבא". רבות כבר דובר על מכנסי הג'ינס הכהים והעבים, שנהפכו למאסט אופנתי ודחקו את המכנסיים המשופשפים לתחתית הארון, אך לאחרונה, לצד ה"בויפרנד ג'ינס" ו"ג'ינס אמא", החלו גם המכנסיים המשופשפים לעשות קאמבק ולהופיע כמעט בכל בלוג של תצלומי רחוב עם לוק ה"וושד" המשומש. רואים אותם למשל בבלוג "הסרטוריאליסט", בדרך כלל בליווי חולצה לבנה, ז'קט כחלחל קיצי ועניבה. בניגוד למכנסי הג'ינס העבים והכהים שסיחררו היפסטרים בני 25, מכנסי "ג'ינס אבא" משווים מראה קלאסי ולא מתאמץ: הם משופשפים מרוב שימוש חוזר וכביסות, הם נושמים יותר מהג'ינס העבה והבתולי של בד הסלווג' היוקרתי והם בעיקר נוחים - אולי התכונה המועדפת של הלבוש האבהי באשר הוא.

נוחות היא מוטיב מרכזי בתנועת האבות החדשה. בדומה לתנועות "המזון האטי", ו"האופנה האיטית", הולכת ומתגבשת לה תנועת "הורות אטית". במקום "הורי הליקופטר" שמתרוצצים על סף ההיסטריה סביב ילדיהם, מבקשים ההורים האיטיים ליצור חלל עצמאי שבו הילד יוכל לפעול במקביל לעולמם שלהם, ולטפל בילדיהם לצד הקדשת זמן לעצמם. זו הזדמנות היסטורית לקרבה מחודשת בין אבות לבנים, זמן איכות שבו אפשר ללמד את הילדים, בין השאר, גם דבר או שניים על ניסיון חיים, מסורת וסטייל.

ואי אפשר שלא להזכיר את האתר החביב והפופולרי "1,001 כללים לבן שטרם נולד לי", שמנסח בפשטות את הכללים שצעירים היום היו רוצים ללמד את בניהם הדמיוניים. לא צריך להיות אבות כדי לנסות לפצח את מערכת היחסים הסבוכה ביותר (ואולי גם הפשוטה) שבין אב לבנו, ומספיק להציץ במה שמעלה בעל הבלוג, ווקר למונד, מדי יום: אסופת פתגמים, הצעות ולקחים, שאותם הוא מבקש להעביר לבנו כדי ללמד אותו להיות הג'נטלמן המושלם, כמו למשל "שים לב מה נמצא בינך ובין הארץ. קנה סדינים טובים, צמיגים טובים ונעליים טובות". "כללים", אומר למונד בראיונות, "סבלו מיחסי ציבור גרועים. הם בסך הכל מעבירים ניסיון של שנים.

במסגרת החיפוש אחר אבות חדשים, כדאי לבדוק את הסרט החדש של סופיה קופולה, חביבת המועדון, שיודעת דבר או שניים על דמות האב המיתולוגי, האב המייסד והאב שילדיהם חיים בצילו. בפסטיבל ונציה הקרוב תציג קופולה את סרטה החדש "Somewhere", שבו משחק סטיבן דורף כוכב הוליוודי צעיר שנאלץ להתמודד עם ביקור לא צפוי ומתמשך של בתו הצעירה. וכשבמאית מוערכת ונערת צייטגייסט כקופולה בוחרת להתמקד דווקא באב צעיר במשבר, נראה שהיא הבחינה - כהרגלה - בתופעה נרחבת.


אבל עם כל הגעגוע (והריספקט) לדמות האב, כמו שקורה לפעמים בגנטיקה, גם סטייל יכול לדלג דור, ולפעמים המודל האמיתי הוא סבא.

אבא של אבא תמיד ניחן באלגנטיות ובנימוס אלמנטרי, שאליהם אפשר להתגעגע. ממנו אפשר ללמוד על בגדים בגזרה הנכונה, איך לבחור חליפה, שאורכם של מכנסיים קצרים יהיו שלוש אצבעות מעל הברך ואת הכלל הנצחי: "כשיש ספק - ענוב עניבה".

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

נעים ומדויק. תודה.

ayala raz אמר/ה...

מאלף. אילה