יום ראשון, 25 ביולי 2010

מועדון הג'נטלמנים - טור האוכל

הגרסוניירים כבר טיפלו בנושא המשקל והגבר בטור דיאט מיוחד וכבר נתקלו מדי פעם בחיבורים מפתיעים בין הגבר למזונו, אבל כדי לבחון מה בין מסדר אבירי הגריל לאגודת החסים על החסה - המלצרים של מועדון הג'נטלמנים מיד יבואו לקחת הזמנות. בינתיים כמה תובנות על הקשר בין אופנה לאוכל:

אימג'ים מתוך פרויקט McFancy של coolhunter והצלמת מריה איבקוביץ'
לא על הלחם לבדו יחיה הג'נטלמן, ותמיד טוב שיש קרואסון טרי‪ ‬לטבול בקפה של הבוקר או לחמניית כוסמין קטנה לספוג בה את הרוטב של הסלט, שחלילה לא יטפטף על המכנסיים. הרי החיבור בין ארון הבגדים למזווה החל עוד הרבה לפני שהשעועית הקפואה פגשה על המדף בפריזר את הג'ינס (שדבק בו מסטיק) או נעלי הסירה (שהוקפאו כדי להפיג את ריח הזיעה שלהן), והקשר הזה נמצא כבר בכל מקום.
הקשר בין אופנה לאוכל נראה היום ברור מספיק, אולי משום שהזהות של הג'נטלמן המודרני נמדדת במה שהוא אוכל, במה שהוא לובש ולא פחות חשוב מאלה – באיך הוא עושה את השניים. כמו שניסוח סגנון אישי חשוב יותר מההיכרות עם הקולקציה האחרונה של לנוון, כך אין צורך בלימודי גסטרונומיה כדי לדעת איך לאכול נכון, ואף על פי שלא חייבים לחזור לספר הנימוסים של חנה בבלי (אם כי אולי הגיע הזמן לרענן את הזיכרון), רצוי לדעת איך מתנהגים סביב הישיבה לשולחן האוכל.

גסטרונומיה של הלב בסרט "אני אהבה"
תורת המסתורין של טקסי השולחן מתחילה אצל כמה ג'נטלמנים קרובים בזכרונות כואבים על אימוני אכילה מנומסת, כשכרך של אנציקלופדיה "אביב" תחוב בין היד לגוף, בעוד ספר אחר מונח על הראש ליציבה זקופה. אבל זכרונות ילדות נוקשים הם לא הדרך היחידה הסלולה לעבר הג'נטלמניות המושלמת, ויש קיצורי דרך (עם כמה מרכיבים הכרחיים) במתכון המנצח: אכילה בפה סגור והימנעות מרעשי בליסה וגמיעה, נדיבות במזיגת יין ומשקאות לאורחים (שתמיד קודמים למוזג), שימוש נכון בסכין ומזלג ופרישת מפית על הברכיים.

מפית של הקטור סראנו
משום מה, נותרה פיסת הבד (או הנייר) הלבנה הזו זרה לתרבות האכילה המקומית והיא נשארת כמעט תמיד על שולחנות המסעדה. אף שבהיעדרה גדלים הסיכויים שכל אנין טעם יהפוך לזללן המוני (ובעיקר מלוכלך) עם כתמי יין אדום על חולצה לבנה או רוטב עגבניות על מכנסי הג'ינס ההם שהוא מקפיד לא לכבס. גם אם כל כתם נושא מזכרת, זכרונות מארוחות מוטב שיישארו בראש ולא יעשו את דרכם לז'קט ולחולצה.

הכתם פה מגיע עם החולצה
ההקשר הגסטרו-גיאוגרפי משנה כמובן לא אחת את חוקי המשחק, במיוחד בימים שבהם סושי הופך להיות אוכל רחוב, קציפת חומוס מוגשת כמעדן יוקרתי, וחצי מנה פלאפל מקמח מלא היא חלק אינטגרלי מהתפריט השבועי הג'נטלמני.


האטיקט הקולינרי מצריך התאמות ומודיפיקציות לא רק למסעדות או דוכני רחוב, אלא גם לארוחות ערב אצל חברים או לקוקטיילים ופתיחות רשמיות, שבהם נדרשת שליטה באמנות הבופה – סגנון אירוח שמחייב ללמוד את כל התורה על יד אחת, עם כוס יין בשניה וכרטיסי ביקור בין השיניים.

אמנם בתחום הקולינריה עולם המסעדנות עבר מהפכה טכנולוגית, אך אופנת פועליו לא נוטה לשינוי רדיקלי: תמיד יככבו בה המדים הלבנים הקלאסיים והכובעים הזקופים, והמטבח הוא אולי המקום היחיד בעולם שבו הג'נטלמנים מוחלים לשטן הקרוקס הגדול.

עבודה במסעדה מכובדת ובמטבח גדול מחייבת עדיין היררכיה אופנתית שלמה והפרדה ברורה בין הפיקולו, רב המלצרים, הסומלייה, הסו והשף, כשמעליהם נמצא את הבעלים בדמותו הנצחית של השחקן דני איילו, שזכור עוד מימי הסדרה "תהילה" עם חולצת טי אפורה וכתמי הבולונז. בין השפים המודרניים היה אחד אנגלי שהג'נטלמנים מוקירים. הוא לא היה עירום, קראו לו פלויד (קית פלויד) ודמותו סמוקת הלחיים תיזכר לעד בחולצות מגוהצות ופפיון.

הג'נטלמנים חושבים שכל העניין גדול ממקבץ של נימוסי שולחן והרגלי אכילה. יותר מכל הם מבקשים מודעות: להבין מה מרכיב את האוכל שמוכנס לגופנו, גם במועדון אבירי הגריל וגם במועדון שחי על החסה. גם כשהבוקר נפתח בגרנולה מתוצרת בית וגם כשמקבלים את פניו בטוסט גבינה ושינקן. אוכל, הוא עוד מרכיב בפאזל האינסופי של החיים, והניסיון להגדיר את טיבו, אופיו ואופן צריכתו קשור בתפיסה רחבה יותר של חיים אלגנטיים.

מתוך "טייק אייבי" המיתולוגי

כפי שתנועת ההתעוררות הקולינרית-חברתית חרתה על דגלה את עקרונות "המזון האיטי", כך מתעוררת לאחרונה תפיסה אופנתית וצרכנית חדשה, שמקדשת את "האופנה האיטית". מדובר באידיאולוגיה שיוצאת נגד התרבות הצרכנית שהתפתחה בשנים האחרונות סביב אופנה זולה וטרנדית, שנקנית בשכיחות גבוהה, נצרכת לתקופה מצומצמת ונזנחת במהירות. התנועה החדשה מדגישה פריטי אופנה קלאסיים ונצחיים, שיש להם תוחלת חיים ארוכה יותר ושאינם פרי שגיונות של טרנדים ואופנות מתחלפות – בדיוק כמו מוצרי המזון שמציעים מעדניות הבוטיק בשווקים האורגניים.
זו אידיאולוגיה שמתיישבת היטב עם מגמות אחרות באופנה העולמית, בעיקר בכל מה שקשור לתשומת לב לאיכות הבגדים (או השוקולד), למקורם ולאופן ייצורם ובשיבה למסורת – תהליך שבולט בשנים האחרונות על רקע המשבר הכלכלי והשינויים בהרגלי הצריכה בעולם המערבי.
ציטוט למזכרת: "יש את הדרך הקלה להכין שוקולד ויש הדרך של האחים מאסט"

הג'נטלמנים, שלפעמים חוטאים בבולימיה אופנתית, מבקשים ללמוד מהתנועה החדשה ולהפנים את ההתמקדות החדשה באיכות, עמידות ופריטי לבוש קלאסיים, שפותחים מערכת יחסים חדשה בין הג'נטלמן לבגדים שלו. במקום להתרגש מקנייתם של בגדים חדשים, "האופנה האיטית" מציעה התעניינות באופן שימור הבגדים והטיפול בהם. במקום כניעה לטרנדים מתחלפים התנועה מציעה חיפוש אחר פריטים קלאסיים שיחזיקו בארון יותר משתי עונות, ובמקום להסתחרר מתצוגות חדשות ואופנות לדקה וחצי, הג'נטלמנים נקראים לסור ארון הבגדים ולחפש בגדים שנראים טוב תמיד, בלי קשר לתקופה שבה הם נוצרו.
בדומה למוטו "אתה מה שאתה אוכל" של חסידי "המזון האיטי", הג'נטלמנים מציעים להסתכל במראה ולהבין ש"אתה מה שאתה לובש", מהסגנון ועד איכות הבגדים, עמידותם ואופן הייצור והצריכה שלהם. רק אז אפשר לערוג אל חליפות הבלדי ועוגיות המדלן של הסטייל ולהינות מהחיפוש ומהדרך, לא פחות מהטעם עצמו.

מתוך הסרט "פאוארס אוף טן" של ריי וצ'ארלס אימס

3 תגובות:

aryevieder אמר/ה...

מכיוון שאני גבר איטי (גם בדיבור פחות בכתיבה) אהבתי את החלק של "אופנה איטית" ורציתי להעלות את הנקודה הבאה: מזון מהיר או מזון איטי זה אולי עדיין במחלוקת אבל מה עדיף במפורש: סקס מהיר או סקס איטי?
אופנה איטית וגברים עילגים שולטים!
אריה

נעמה אמר/ה...

איטי וארוך - כמובן.

המעריצה ו.ג. אמר/ה...

בעוד שחברים מקומיים סיפרו לי שהם שולחים את ילדיהם הניו יורקיים לקורס הלכות ונימוסים (ובשמו המלא - Children's Etiquette Training
For Good Manners and Excellent Social Skills)
לא נותר לי אלא להתקנא ולהמליץ בחום גם על הקורסים למבוגרים שמציע אותו מוסד משובח - Dining Etiquette and Social Skills for Adults
כפי שמסביר האתר - According to Camille Lavington, "You've Only Got Three Seconds", you can tell more about people by their table manners than any other trait.

תהנו - http://www.etiquette-ny.com/page/page/3880012.htm