מועדון הג'נטלמנים - בארץ המראות

הטור חדש במועדון הג'נטלמנים מנסה לפצח את הקשר המרתק בין הגבר למראה. תוך כדי הכתיבה התפרסמה הפקת אופנה מראתית במיוחד של הצלם מרסלו קרסילצ'יץ', ל- GQ Style China.  התמונות של ההפקה ילוו את הטור שמתחיל בשאלה המוכרת: מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

 אחרי בדיקת המיילים במכשיר הנייד במיטה, התעדכנות בציוצים ובלייקים מליל אמש, עוברים הג'נטלמנים, בדרכם לשטיפת הבוקר, דרך מראת קיר הניצבת דומם כמו שעון אורלוגין עתיק, נצר לעולם אחר.

במהלך הריטואל היומי הזה, הם שמו לב שמראות היו תמיד נחלתן של נשים ונקודת החולשה אצל גברים. בעוד מרבית הנשים משתמשות במראה כל הזמן (ואף נושאות אחת קטנה כזו בתיקן), הגברים עוברים ליד המראה, מתעכבים רק להרף עין כדי להעיף מבט וממשיכים הלאה.

אבל המראה לא מתעתעת. היא מספרת את הסיפור של הגבר, בלי לצעוק, או לשקר. אולי זאת הסיבה לכך שהגברים אוהבים לעבור על ידה כצל חולף. בבואתם משתקפת לכמה שניות, מספיק לבחינה זריזה של הלבוש, וממהרים להסתלק ולהשאיר את חיוכו של חתול הצ'שייר מן העבר השני של המראה. 

מעטים הם הסיפורים המלמדים אותנו על הקשר בין הגבר למראה. אם בוחנים את אגדות הילדים והמיתולוגיות המערביות המוכרות, אפשר לראות שבניגוד לשלגייה ("מראה מראה שעל הקיר"), או עליסה ("מבעד למראה"), גברים אף פעם לא הסתדרו עם מראות. אמנם נרקיסוס המפורסם התאהב בבבואתו כשהתכופף לשתות מים ליד אגם (והפך לנרקיס), אבל המראה היתה עונש על יהירותו, וסימנה מאז את המשבר הגברי הנצחי שבין המבט לבבואה.

גם דוריאן גריי של אוסקר וויילד המשיך את הקשר הטעון הזה, ואפילו "ארקייד פייר" לא ראו כלום במראה בשירם "Black Mirror". הגבריות עצמה עומדת למבחן מול המראה. מולה הם פתאום עומדים לבד, בלי החבר'ה, העטים המוזהבים ושעוני היוקרה, ובוחנים לא רק את מה שהם לובשים, אלא גם את עצמם. הם נועצים מבט קרוב יותר בקמט חדש, בשערה לבנה ובחלוף הזמן שאין להם שליטה עליו.

ייתכן שהפחד קשור למראה ההיא הנרקיסית. גברים פשוט מפחדים להתאהב בעצמם, מפחדים מההומו-אירוטיות של המבט החוזר, או מהגבר המאיים שניבט אליהם (יש לא מעט חיות שתוקפות את הדמות המשתקפת אליהן מהמראה). אבל בכל זאת, תמיד יש גם אתנחתא קומית. הרי גברים בוגרים רבים עדיין עושים פרצופים מול המראה, ומדי בוקר הם מסתכלים בה כדי לבצע את הפעולות הגבריות הבסיסיות, כמו גילוח וצחצוח. מולה מתרחש הרגע היחיד, אולי, שבו הגבר מוכן לתת את עצמו, להישיר מבט אל לובן הקצף, לעמוד בעור מתוח עם סכין חדה ביד וללכת נגד כיוון הזיפים. 

לצד הגילוח אפשר גם להיזכר בטקס התספורת, שעליו דובר רבות במועדון. גם שם מתרחש טקס שבו הגבר, יחד עם איש המקצוע בחלוק לבן, מביט במשך דקות ארוכות בתהליך גזיזה המתבצע תוך כדי שיחה אישית, לעתים אף נוקבת. גם כאן מתרחש המפגש מתוך צורך פונקציונלי בלבד: גילוח, תספורת, ניקוי ותיקון.

עוד מקום לא בלתי צפוי בו ניבטות דמויתיהם של הגברים (מקום שבו הג'נטלמנים מודים שהם לא ממש מבקרים בו) הוא מועדון הכושר. כמו במין גלגול נרקיסיסטי מודרני, גברים רבים נפגשים בחלל הסטרילי, מרימים משקולות, מביטים בשרירים, ובעיקר, משווים את בבואתם לאלה שמתאמנים לידם. 

אבל כשמבקשים הג'נטלמנים לחזור לחוויות השתקפות ראשוניות (אם תרשו להם לדלג מעל שלב המראה הלאקאניאני), הם זוכרים את החדרים הקסומים של מבוך המראות והמראות המעוותות בלונה פארק (חוויה מאיימת שלפעמים מזכירה להם את פסלי השמיים של אניש קאפור), ואת ההשתקפויות האופנתיות הראשונות שלהם עצמם: מפאנקיסטים להיפים, מנערים גותיים לסטודנטים מתוקתקים.

אבל גם עולם האופנה מתייחס למראות רק בשדות נשיים. כדור הדיסקו האהוב, שמורכב ממאות מראות קטנות, שימש גם הוא השראה בלתי פוסקת למעצבי אופנה, מפאקו ראבן ושמלת המראות שלו משנות ה-60, מרטין מרג'יאלה וליין אביזרי כדור הדיסקו שלו מהעשור האחרון, עבור דרך מראות חנויות היוקרה ועד שולחנות הוואניטי שבחדרי הנשים ההיסטוריים.

בחיפוש אחרי הבבואה הגברית מוצאים הג'נטלמנים את ריק אוונס, המעצב המפורסם, שלא הסתפק רק במראה דו-ממדית, אלא יצר גם את פסל השעווה המפורסם של עצמו, שמופיע בחנות הדגל שלו בפאריס ונראה כמו השתקפות נרקיסיסטית אופיינית של מעצב המאוהב בעצמו.

בכלל, נדמה שאוונס מלביש את כל הדוגמנים והבגדים שיצר בעבור לקוחותיו בדמותו: גברים חסונים ואפלים, מסדר של חיילים בצבא הישועה הגותי שלו, שנועדו לשכפל את דמותו הקטנה והביזארית. גם משקפי השמש, ובמיוחד משקפי טייסים, משתמשים באפקט מראות, אבל שם המראה עושה תפקיד הפוך: במקום לשקף את דמותו של הגבר המרכיב את המשקפיים, המראה משקפת את מי שמסתכל עליה בחזרה.

אם יש אומה אחת שאוהבת את המראה, זאת איטליה. בניגוד לטייסים, הפוחדים להתאהב בעצמם, הרי הגברים האיטלקים מביטים בעצמם במראה קצת יותר מכולם: כדי להשיג את הספרצטורה המפורסמת שלהם, הם חייבים קצת זמן כדי לבדוק שהכפתור הפתוח בחולצה משתלב עם השיער המתנפנף, המכנסיים בגובה הנכון והשרוול יושב בדיוק במקום המדויק על האמה.

אפשר לראות את אופנת הגברים במאות האחרונות כניסיון לפצות על מראה העדר והעדר המראה. גברים תמיד לבשו בגדים דומים: חליפות, מעילי גשם, חולצות עבודה, או מכנסיים אפורים. הסרטים שבהם נראים גברים יוצאים מהרכבת בדרכם לעבודה, או בחזרה ממנה, היו שכפולים של אותם הבגדים והאנשים - ביטוי לרצון להשתקף תמיד בים האנשים שלידם.

במין היפוך מוזר (לא לחינם קרא בן הגרי למיצב האחרון שהיה קשור במראות והשתקפויות "Invert"), ההשתקפות הגברית שעומדת בבסיס האופנה הגברית תמיד נובעת מתוך הרצון להיות חלק מהשתקפות כללית, ולא מתוך הצורך להישיר מבט ולהתבונן בבבואה הפרטית.

אבל דווקא השיטוט ברשת מוביל את הג'נטלמנים למראה החדשה: מצלמת האינטרנט והחשיפה האינסופית שהיא מספקת. אולי משם, מאלפי דקות התהילה ועשרות הלייקים, הרשת היא המראה החדשה שדרכה יוכלו גברים לעצב מחדש את דמותם ולהביט בעצמם בלי להתנצל.

אם היתה מצלמת רשת בהיכל המראות המפורסם בארמון ורסאי, הג'נטלמנים היו מוכנים להשתהות מעט יותר מול המראה ולפזם את שירו של מייקל ג'קסון, "האיש שבמראה":

I'm Starting With The Man In The Mirror

I'm Asking Him To Change His Ways

And No Message Could Have Been Any Clearer

If You Wanna Make The World A Better Place