מועדון הג'נטלמנים - על ההנדי והדנדי

ידוע שצרות באות בצרורות, כמו רצף של דברים שמתקלקלים: מהנורה בחדר שנשרפה לפני שבועיים (ומאז אין שם אור), דרך המסמר שנפל (שבגללו התמונה שהיתה תלויה עליו עומדת בפינה מאובקת), הפנצ'ר שתיקן בשבת מכונאי במחיר מופקע, קירות המסדרון המתקלפים (שכדאי היה לצבוע עוד ב-2008), הכפתור שנעלם וכלה בנעל היקרה שסולייתה זקוקה לתיקון הכרחי. הג'נטלמנים מנסים לעמוד בפני המשברים הפרוזאיים של החיים, השריפות היומיומיות שאותן יש לכבות כל שעתיים, והם אובדי עצות.

המודל הגברי הישן, זה של ה"הנדי-מן", נצרב בתודעתם כתיק ג'יימס בונד מזמנים עברו. עבודות פיסיות נשמרו לנוכחות החובה בשיעורי המלאכה (הי מאפרה מעץ!), וכשאבא של אחד מהם ביקש עזרה בלקדוח חורים בקיר, הג'נטלמן בדיוק יצא לסרט בסינמטק. במבט לאחור, הם תמיד העדיפו את הדנדי על ההנדי, וביכרו את השימוש בעיניים על השימוש בידיים.

ריאן גוזלינג ב"דרייב"

אבל המודל של ההנדי-מן, מהפרקים המפוארים בדברי ימי הגבריות הרטרוסקסואלית, הפך מאז למצרך נדיר שעליו הם רק חושבים, וכל מה שהג'נטלמנים יכולים לעשות עם שלל האתגרים שניצבים מולם הוא לכתוב סטטוס בפייסבוק, לדרוש "ידיים שיודעות", להתחפש לבוב הבנאי או להעריץ את ריאן גוסלינג ב"דרייב" ואת המיומנויות המכונאיות שלו.

הג'נטלמנים תוהים איך פעם גברים ידעו ועשו הכל. חוטבי העצים ושואבי המים, הסנדלרים והחייטים - רבים מהם ידעו לתפור כפתור שנפרם, לבדוק שמן במנוע ולדוג את ארוחת הערב. רבים מהם ידעו ללבוש ז'קט, לרקוד טנגו ולטגן ביצה. אבל נדמה שהיום, עם כל מסכי המגע, הטאבלטים, האייפונים והמקלדות, המודל הגברי הצטמצם, ומגוון המיומנויות שהיו לו מסתכם בעיקר בזריזות של אצבעות הידיים.

ווטאנאבה לאביב קיץ 2012

האם אופנת הגברים משקפת את המשבר הנוכחי? בין אם מדובר בעליית הגיק-שיק, בהיפסטרים לוגמי הקפה האורגני או בגברים של ליגת הקיסוס - נדמה שגברים רבים מתגאים בציד של זוג נעליים שוות או חולצה מודפסת מהקולקציה האחרונה של ז'יוונשי, אבל לא יודעים מה עושים כשנופל כפתור או כשנקרעים המכנסיים.

מצד שני, נדמה שעולם האופנה הגברית מנסה בשנים האחרונות להחזיר עטרה ליושנה ולרמוז שיש גם גבר אחר: השימוש בבדים מאסיביים, כמו טוויד או ג'ינס גולמי, טרנד בגדי העבודה, האוברולים שנראים בכל מקום ואולי אפילו התכשיטים הדומיננטיים שמדגישים את פרקי הידיים, האצבעות, ואת העובדה שלכל אלה יש תפקיד בעולם, גם מעבר לחיוג המקוצר בטלפון הנייד

סניקרס של מרג'יאלה

אולי הגיע הזמן לקרוא לגברים, או לפחות לאלה מהם שסבורים שפעילות פיסית היא משהו שצריך לשלם עליו דמי מנוי לחדר כושר, להשתמש בידיים שלהם קצת יותר, ולהתחיל לגעת. למשל - בבגדים שהם לובשים. מכונות הכביסה (והייבוש) של היום, עם הצגים האלקטרוניים ושלל תכניות העיסוי לבגדים, יכולות להיות משימה טקסטילית מאתגרת, אבל יש שכר ריחני בצדה. כמו החיזיון המושלם של חולצה לבנה ומוכתמת, שיוצאת מהמכונה נקייה וחדשה.

הגיהוץ, במיוחד זה של החולצה המכופתרת הקלאסית, הינו תורה בפני עצמה, אבל חיפוש אינטרנטי מהיר יעלה שלל סרטוני יוטיוב שיעזרו לגבר הנבוך לדעת על איזה קו בחולצה כדאי לו להוציא את הקיטור. ואם לא גיהוץ, אפשר לפחות ללמוד את אומנות הקיפול הנכון - המתכון לשמירת חייהם של הבגדים - עם הפרדה ברורה בין סוודרים עבים לחולצות טי דקות ובין מדף מכנסי הקיץ לחליפות ומעילים הזקוקים לקולבים איתנים.

צחצוח נעלי עור היא עוד אחת מהמיומנויות הג'נטלמניות הנעלמות, בעיקר במדינה שבה גברים עדיין מנסים לשכוח את כל מה שהם למדו בצבא, כולל יכולת הצחצוח ושדרוג הנעל הדהויה. הם עוד קצת זוכרים תהליך מדוקדק שכלל סדר פעולות מחייב, מהניקיון הראשוני של פני הנעל בבד, דרך משיחתה בצבע הנכון, צחצוחה ועד הברקתה הסופית. אבל גם אם הם זוכרים את כל התורה, בינתיים שוב צנח לו חרישית הכפתור ונעלם, ומיד אחריו התגלה החור שנפער במתפרי המכנס, וחוץ מהם המסמר עדייו מתנדנד, הנורה כל הזמן נשרפת ועוד בעיות שמחכות לצוץ בכל רגע, מיד עם פתרונן הזמני של שאר הבעיות.

גלן אובריין, בעל הטור "The Style Guy" במגזין האמריקאי "GQ", כתב בספרו האחרון, "How To Be a Man", שפעם גברים ידעו לעשות הכול. "בזמנים של הומרוס", הוא כותב, "גבר יחידי יכול היה לדעת את כל מה שהאנושות ידעה אז...". בניגוד לזמנים ההם, הוא ממשיך בהקדמה למדריך שלו, "גברים היום יודעים חלק קטן מסך כל הידע שיש... אין אנשי רנסנס, כי אין רנסנס. או שזה בדיוק ההיפך?".

מה שמחזיר את הג'נטלמנים לאותו עניין: אולי הגיע הזמן לדעת להשתמש בעוד חלקים של הידע האנושי - חוץ מאיך להתאים ז'קט למכנסיים, לדעת מי זכה באוסקר על התלבושות השנה או את הפרטים האחרונים על חילופי התפקידים המסעירים בבית איב סן לורן בשבועיים האחרונים. הכוונה היא למגוון פעילויות בסיסיות שהופכות גברים לאנשים יצרניים, כשהעיקרון הוא החיבור המופלא בין חומר לרוח, שאותו הדחיקו הג'נטלמנים עד לא מזמן.

העייפות הגדולה מעולם הצרכנות האובססיבית ותעשיית האופנה הנשלטת על ידי רשתות הענק היא גם אחד המניעים העיקריים של מגמת הקראפטיביזם, אותו חיבור מרתק, חדש-ישן, בין אופנה לפוליטיקה, בין קרפאט לאקטיביזם, הקורא לשינוי הסדר הקיים באמצעות שתי ידיים ימניות, היודעות יצרנות נבונה מהי.

להסתכל על אומנות הסריגה כאקט חתרני נשמע אמנם טיפה מופרך, אבל החיבור בין הארון הגברי המודרני לתרבות עשה-זאת-בעצמך מצריך מבחינת הג'נטלמנים מהפכה מחשבתית מאתגרת. היכולת לייצר את השינוי (ואת המוצר) במו ידיו אולי גם תחזיר משהו מקסמו של הגבר החדש-ישן שמבין את מגבלות כוחו של מיסטר פיקס, או לפחות תעזור לו סוף סוף להחליף את הנורה ההיא, שכל הזמן מתקלקלת