יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

מועדון הג'נטלמנים: ענן בקשת

הטור החדש של "מועדון הג'נטלמנים", שעלייתו לבלוג התעכבה בגלל החום, בוחן את הצבעים בארון הבגדים הגברי: השחור האלגנטי, האפור הנייטרלי, החאקי הישראלי, הכחול והוורוד המג'ונדרים, הטורקיז הטרנדי והלבן האליטיסטי.

הקיץ, שעדיין לא גווע מתוך זהב וכתם, מכביד על עיני הג'נטלמנים, שמרפרפים במחשבות על מדפים וקולבים ושואלים איזה צבע שולט בארון הבגדים, קולקציית התת-מודע האופנתי שלנו, שדרכה אפשר לדעת על עצמנו הרבה יותר משאנחנו משערים.
לפעמים, אם לא תמיד, לג'נטלמנים יש יותר שאלות מתשובות: איזה צבעים שולטים בארון הבגדים שלנו, אלה שאנחנו אוהבים או אלה שמתאימים לגון העור שלנו? האם אלה צבעי טרנדים בני חלוף או צבעים עונתיים, שמשתנים במחזוריות קבועה?
אם נציץ בארון ונתרכז באגף החולצות והמכנסיים, קרוב לוודאי שגברים ימצאו בארון ריכוז משמעותי יותר של כחול, אפור ושחור, בעוד נשים תמצאנה שם קשת רחבה יותר של הספקטרום הבדי. גם אם זה מפתיע, כולנו חיים בסופו של דבר את הקלישאות של עצמנו, חושבים שלג'נדר אין צבע, אף על פי שהצבעים המג'ונדרים עדיין לא נעלמו מהנוף החברתי.
רוב ההורים שסביבנו ילבישו בנות בוורוד ובנים בכחול, ולמרות העובדה שההפרדה המוחלטת הזו בין הצבעים והמינים דוהה בהדרגה בשנים האחרונות , ארון הבגדים הגברי טרם הרוויח מספיק מהמהפכה ונשאר די קודר גם היום.

אבל לצבעים יש לא רק מין או ג'נדר. לצבעים יש גם עונה, שממנה אי אפשר ממש להתעלם. לקראת הקיץ הבדים נהיים דקים יותר והצבעים הופכים בהירים ורכים, כאלה שלא יקלטו את קרני השמש. זו התקופה שבה בארצות המערב נהוג ללבוש צבעי פסטל, לשלוף את מכנסי הג'ינס הלבנים לקאמבק קצרצר (עד שיאופסנו שוב בתקופה הקרה), ללבוש בגדים מבדי מאדראס צבעוניים ולנעול נעליים לבנות, שסימלו באופן מסורתי את העונה שבה המעמדות הבינוניים והגבוהים נפשו ונהנו, בתקופה שבין אליפות ווימבלדון לאליפות הטניס הפתוחה של ארצות הברית (הו, הספורט הלבן!)

פרדריק ג'ון פרי
הקיץ הישראלי טבול בזכרונות מחאקי, הצבע המקומי הלא רשמי , שאמנם החל את דרכו בהקשרים צבאיים, אך לא כירוק זית, אלא במשפחת הגוונים האפרפרים. מפקד בריטי בשם הארי לומסדן, שפיקד באמצע המאה ה-19 על חיילים הודיים שלבשו לבן, ביקש לצבוע את המדים לצבע שיבלוט פחות על רקע הנופים המקומיים, וכך נולד החאקי (שבהינדית פירושו "אבק") ואומץ כלבוש רשמי צבאי. משנות החמישים הפך הצבע ל"אזרחי" והחל להיתפס כצבע קז'ואל, בעיקר בחודשי הקיץ.

ג'יי.קרו מתגייסים בחאקי
גם מעמדות יש לצבעים, והם קשורים לבעלי המקצועות הקלאסיים של המאה הקודמת: הצווארון הכחול לעובדי הכפיים (צבע בולט כבר כמה עונות, שרוכב על גלי הנוסטלגיה לבגדי העבודה בכלל), הצווארון הלבן למעמד הביניים ולבעלי המקצועות החופשיים, הצווארון הוורוד לאלה המועסקים במקצועות שנחשבו נשיים. צווארון ירוק מזוהה היום עם העובדים במקצועות הקשורים לאיכות הסביבה.

שחור בלגי
מקום של כבוד יש בארון של הג'נטלמנים לצבע שאהוב במיוחד על אחד מהם (אולי מכיוון ששוב הוכח השבוע כי הוא עיוור צבעים) – השחור, מלך הצבעים. על שמו קרויים אירועים מכובדים ("בלק טיי"), הוא נראה תמיד אלגנטי, והוא צבע רב-עונתי, שמתאים לכל אירוע ולכל סגנון. בכלל, אם יש חוקים בנוגע לצבעים, הכלל הראשון הוא ששחור הוא הצבע היחיד שאפשר ללבוש אותו מכף רגל ועד ראש בלי להסתכן במעידה אופנתית.
השחור זוכה להוקרה רשמית ברטרוספקטיבה המוצגת בימים אלו במוזיאון האופנה באנטוורפן, תערוכה שעוקבת אחרי ההיסטוריה של האופנה דרך הצבע השחור, מציורים של המאסטרים הפלמיים מהמאה ה-17, דרך תלבושות תקופתיות ועד פריטים שהפכו למיתולוגיה בעולם האופנה העכשווית. בתערוכה מוצגים פריטים של אן דמולמייסטר, אוליבייה טייסקנס, ריקרדו טישי, ראף סימונס וגארת פיו, שממשיכים מסורת של שימוש באנטי-צבע המפורסם, מרומנטיקה אפלה ועד לפילם נואר, וממציאים אותו בכל פעם מחדש.


אם אפשר, אולי כפשרה, לחבר בין שני העולמות, הג'נטלמנים תמיד ייהנו מעשרות גוני האפור, הצבע האהוב עליהם, צור מחצבתם, סווטשירט ילדותם והטי-שירט הקלאסית המהוהה שעל לבם. האפור הרי מתאים לכל מצב רוח, יש בו מלנכוליות מתובלת באופטימיות זהירה, והוא צבע נייטרלי עם אופי שמתאים (כמעט) לכל צבע אחר. המונח גריזאיי (Grisaille), שמתאר טכניקה של ציור בכל גוני האפור, הולם את המלתחה שלהם ואת תפיסת העולם שהיא משקפת.

הג'נטלמן ג'יימס אנדרו ומאחוריו ציור קיר בטכניקת גריזאיי
מדי שנה מפרסמת חברת פנטון, האוטוריטה בענייני צבעים בתעשיית הגרפיקה והדפוס, את הצבע של השנה הבאה. הטורקיז זכה להיבחר כצבע הרשמי לשנת 2010, ובין הנימוקים לזכייתו צוין כי "הוא מעורר מחשבות על מים טרופיים מרגיעים ומפלט מצרות היומיום של העולם, ובה בעת מחזיר את התחושה של להיות מאושר".


הג'נטלמנים, שבדרך כלל מגלים ספקנות בקשר לקביעות שרירותיות של חזאי טרנדים, מחפשים עוד מקורות השראה שיצילו אותם מצרות היומיום. מקור כזה נצפה לאחרונה בתצוגה האחרונה של ראף סימונס לג'יל סנדר, שנערכה בגנים המטופחים של וילה גמבריה, על גבעה לא רחוקה מפירנצה, בשעת דמדומים קסומה. אחרי שהקהל התיישב במקומו והערב ירד על האזור, פסעו להם 45 דוגמנים, חישמלו את הקהל במגוון גזרות מוקפדות והתפרצויות ניאון על הבדים ומילאו את האוויר באקסטטיות זרחנית. על הקולקציה אמר סימונס, "זו חגיגה של צבע, מחווה לאנרגיה המתפרצת של הטבע הטרופי... חידוש של המלתחה הקיצית וחתירה תחת הקודים של לבוש פורמלי."

מול הרהיטות היצירתית של ראף סימונס הג'נטלמנים נזכרים במוכר אחד בדרום תל אביב שלפני כמה שנים הציע לג'נטלמנים חליפה בצבע "כחול נאיבי". אולי באמת זהו הגוון האולטימטיבי שאותו יש להתמיד ולחפש, לפחות עד שיגיעו ענני המלחמה או העונה הקרה ואז נשוב ונלבש את כל הצבעים הקודרים כולם.

2 comments:

יוני אמר/ה...

אכן, על שם השחור קרויים (?) אירועים מכובדים ("בלק טיי").

אבל כדאי שתדעו שיש גם "וויט טיי" - לאירועים מכובדים אפילו יותר.

אנונימי אמר/ה...

איזה יופי. גיליתי אותך. נהניתי.

מומלץ אצלי בבלוג
"מומלצי הבלוגוספירה בע"מ של אסתי-מגה-בלוג"
קטגוריה-פנאי

http://blog.tapuz.co.il/estan


אסתי :)