היחס של פרוסט לחפצים ובגדים הוא נושא גדול בשביל פוסט גרסוניירי צנוע. אבל הסופר הנערץ, שכונה על ידי אחד הביוגראפים שלו "שילוב של דנדי מעודן ופילוסוף ימי-ביניימי פרוע", זוכה לספר מסקרן שנקרא "Proust's Overcoat", ומתאר את החפצים בחייו, היחס שלו אליהם, ובעיקר גורלם של הרהיטים והבגדים שעברו גלגולים רבים ושנותרו מזכרת ממשית יחידה ממנו. מעניין לקרוא שהמעיל (פרוסט היה מתרגם את overcoat כ"אדרת", הגרסונייר מניח) הוא "השריד האולטימטיבי" לדעת מחבר הספר, ואולי בתוכה לכודה נשמתו של פרוסט, שהאמין שנשמות של אנשים לכודות בתוך חפצים.
הגרסוניירים, שדפדפו לאחרונה בספר צילומים מרהיב של נאדר (תודה מיסייה ב'), היו כולאים את נשמתם באחת מאדרותיו ויוצאים סוף סוף למסע בעקבות הזמן האבוד.
רשומות
4 תגובות:
אוהבת את הפוסט, אוהבת אדרות. :)
http://www.flickr.com/photos/geffenr/4319325881/in/set-72157601695957590/
גפן, את נ-אדרת !
מעניין אם הספר מצליח להעביר את השקפת העולם האסתטית של פרוסט. את התחושה שאתה מקבל בקריאה של ספר שלו, שהחיים עצמם הם אמנות. בכל מקרה נראה טוב. עושה חשק לעוגיית מדלן :-)
ועל זה יש לי לומר- בעקבות המעיל האבוד. היכן למען השם ניתן למצוא אדרות שכאלו בארץ ?
הוסף רשומת תגובה