יום שני, 23 באוגוסט 2010

האדרת


היחס של פרוסט לחפצים ובגדים הוא נושא גדול בשביל פוסט גרסוניירי צנוע. אבל הסופר הנערץ, שכונה על ידי אחד הביוגראפים שלו "שילוב של דנדי מעודן ופילוסוף ימי-ביניימי פרוע", זוכה לספר מסקרן שנקרא "Proust's Overcoat", ומתאר את החפצים בחייו, היחס שלו אליהם, ובעיקר גורלם של הרהיטים והבגדים שעברו גלגולים רבים ושנותרו מזכרת ממשית יחידה ממנו. מעניין לקרוא שהמעיל (פרוסט היה מתרגם את overcoat כ"אדרת", הגרסונייר מניח) הוא "השריד האולטימטיבי" לדעת מחבר הספר, ואולי בתוכה לכודה נשמתו של פרוסט, שהאמין שנשמות של אנשים לכודות בתוך חפצים.

הגרסוניירים, שדפדפו לאחרונה בספר צילומים מרהיב של נאדר (תודה מיסייה ב'), היו כולאים את נשמתם באחת מאדרותיו ויוצאים סוף סוף למסע בעקבות הזמן האבוד.

4 תגובות:

geffen אמר/ה...

אוהבת את הפוסט, אוהבת אדרות. :)

http://www.flickr.com/photos/geffenr/4319325881/in/set-72157601695957590/

גרסונייר1 אמר/ה...

גפן, את נ-אדרת !

Cohn אמר/ה...

מעניין אם הספר מצליח להעביר את השקפת העולם האסתטית של פרוסט. את התחושה שאתה מקבל בקריאה של ספר שלו, שהחיים עצמם הם אמנות. בכל מקרה נראה טוב. עושה חשק לעוגיית מדלן :-)

TOD אמר/ה...

ועל זה יש לי לומר- בעקבות המעיל האבוד. היכן למען השם ניתן למצוא אדרות שכאלו בארץ ?