חילופי עונות בשטוקהולם - פוסט אורח

הגרסוניירים שמחים להציג פוסט אורח של עוז פרידמן, גרסונייר משטוקהולם, שמבקש להמליץ על שתי תערוכות המתקיימות בעיר. הגרסוניירים, שמעולם לא היו בשבדיה (אבל מכירים בעל פה את הקולקציות של אקנה ופיליפה קיי), שמחים לפצוח בשיתוף פעולה בינלאומי שכזה ולפנות את הבמה לעוז:

האביב של שטוקהולם אינו חד משמעי. אומנם השלג נמס ועל המים צפים רק גופי קרח אחדים, אך הטמפרטורה הנושקת לאפס, הממטרים שנמשכים שעות והיעדר הצבע הירוק יוצרים תחושה מתעתעת של סתיו. גושפנקה רשמית לכך נותן המוזיאון הנורדי (Nordiska Museet) שעונת החורף בו נמשכת עד לחודש מאי, מה שמאפשר כניסה חופשית בימי רביעי אחר הצהריים, לתדהמתם של תיירים רבים.
על קו התפר שבין חורף לקיץ מוצגות במוזיאון שתי תערוכות המתקשרות עם שתי עונות השנה: "דנדי", החורפית משהו, ו"בגדי ים גבריים", הקיצית למדי.

שתי התערוכות משיקות זו לזו במספר נושאים שנמצאים בבסיסה של התרבות השבדית: הראשונה בוחנת את דמותו של הדנדי, שדמותו השלמה גדולה מסך חלקיו, והוא עומד לכאורה בסתירה לאחד מהסמלים המרכזיים של התרבות השבדית, האחידות. למרות השם הרע שיצא לה במקומות אחרים, האחידות לבשה כאן פנים של אלגנטיות מאופקת שנטמעת במרחב ומדגישה את השוויוניות. אבל במקביל לאידיאל הקוקלטיבי, הגבר השוודי - אולי הג'נטלמן האחרון - גם הושפע מדמות הדנדי, שהמוטו שלו, כפי שניסח אוסקר ווילד, הוא: "יש לי את הטעם הפשוט ביותר, אני תמיד מסתפק בטוב ביותר."

התערוכה השניה עוסקת בבגדי הים הגבריים, שגם בהם ניכר המתח בין אינדיבידואליזם וקולקטיביות. כבר מפתיחתו של בית הספר הראשון לשחייה בשבדיה בשנת 1796 הוחלט שסגנון הלבוש שהיה נהוג עד אז - עירום - אינו הולם, ולכן אומץ סגנון אחיד (תחתונים בצבע לבן עם פסים אדומים לרמת מתחילים ופסים שחורים למתקדמים, שהפך למקובל בכל שבדיה עד לסוף המאה ה-19, אז השתלטה החליפה המלאה מכותנה בצבע שחור או כחול כהה שהתאימה לערכי הבורגנות העירונית שחיפשה מפלט מהעיר התעשייתית בטבע.

נושא אחר משותף לשתי התערוכות הוא הג'נדר. הגבר השבדי הממוצע אינו נכנע לכללי המגדר הנפוצים במקומות רבים, לכן הדנדי, שמאתגר את כללי המגדר בצבעים, הטקסטורות והאקסטרווגנטיות שלו, הפך לאידיאל גברי. התערוכה סוקרת את הטשטוש הג'נדרי בין נשים לגברים ולשחרור מיני שהחל להתרחש במאה העשרים, כשבגדי הים עברו מהעמימות המגדרית שלהם (בגד ים שלם) לתחתונים הדומים כמעט לבקיני הנשי בשנות השמונים של המאה העשרים.

עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת לא היה ניתן להבדיל כמעט בין בגדי הים לגברים ולנשים.

האידיאל הגברי השתנה מאז ושם דגש על הגוף הגברי וחוסנו: בגד הים השלם נזנח לטובת מכנסי שחיה שהדגישו את קימורי האגן, ומשם התפתחה תרבות שלמה של צעירים שמשתכשכים במים בהנאה בעודם לובשים מכנסי גלישה שחושפים (שומו שמיים) תחתונים מתחתיהם.

המלך קרל גוסטב בצעירותו

הגרסוניירים מאחלים לעוז אביב נעים (מי שרוצה עוד פרטים - ozfridman@gmail.com) ומקנחים בתמונה מופלאה מהתערוכה, עם הרבה בגדי ים, שמש צפונית וזמן שעמד מלכת.