כל האולם דממה

20 דקות אחר חצות רחבת סינמטק תל-אביב מתמלאת קהל אדם היוצא לאיטו מהקרנה של "סינקדוכה ניו-יורק" סרטו הראשון של צ'ארלי קאופמן כבמאי. צחוקים, שתיקות, מחשבות, סיגריה שאחרי. הסרט באופן צפוי הוא פצצת סוריאליזם שכלתנית שחודרת לקורטקס המציאות הדמיונית שלנו וכל מצמוץ עלול להוציא משיווי משקל.
ולמי מהגברות הקסומות שמבקרות מדי פעם בגרסונייר הרוצה להבין משהו על הפחדים, הפנטזיות, הבילבול ועל השעון הביולוגי של הגבר העכשווי (אולי גם היהודי, הניו-יורקי והנוי-רוטי) מומלצת הצפייה ב"סינקודוכה", שלמרות היותו עקר רגשית הוא מצליח לטלטל משהו עמוק עמוק בפנים. מחיאות הכפיים לבמה ריקה היתה מחווה מתבקשת.