יום לא פשוט עבר על הגרסוניירים אתמול. מקהלת עורבים שחורה וכועסת העירה את שנתו של אחד מהם השכם בבוקר כאילו מבשרת על רצף חדשות מדכאות. הידיעות האפלות החלו בדיווחים על השתלטות המשט שיצא לחופי עזה ונגמרו בידיעה על מותה של לואיז בורזו'אה, אחת האמניות האהובות על הגרסוניירים. הקשר בין האירועים התחדד יותר כשהגרסוניירים שבו ליצירותיה המרתקות של בורזו'אה, שיצרה בחייה הארוכים עבודות נועזות ואנושיות, שהמוטיב החוזר בהן, כפי שגם מתואר בהספד של הניו-יורק טיימס, הוא גוף האדם והצורך שלו בהגנה ומחסה מהעולם המפחיד בו אנו חיים.
1974 Destruction of the Father
הגרסוניירים חושבים שזה המקום (ואולי גם הזמן) להיזכר בשיתוף הפעולה שלה עם אחד המעצבים המרתקים והמעניינים (ששינה את חייהם, אבל זה באמת כבר לפוסט אחר) - הלמוט לאנג.
תמונות מהתערוכהלמרות השוני ביניהם, לאנג ובורז'ואה חלקו את אותו עניין שהיה להם בחקירת הגוף האנושי ובאובייקטים שמקיפים, מסמנים ומגדירים אותו. הם היו חברים טובים, הציגו, יחד עם ג'ני הולצר, תערוכה משותפת בקונסטהלה בוינה, ובין השנים 2003 ו-2004 גם יצרו סדרת טישירטים וצעיפים לקולקצית הגברים של לאנג.
ההדפס שעל החולצות הוא "יאנוס בז'קט עור" - עבודה של בורז'ואה מ-1968. יאנוס, אל הדלתות והשערים, מתואר על ידי שני ראשים המסתכלים לכיוונים הפוכים. "הראש הכפול שלו מסמן הסתכלות אחת לעבר ואחת לעתיד" היא אמרה בראיון, ולא ידעה שביום מותה גם הגרסוניירים יתפללו לאל הדלתות והשערים, ויבקשו קצת עזרה בצד הזה של העולם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה