מועדון הג'נטלמנים - קוד סגור פתוח

הגרסונייר, אותו בלוג אופנת גברים (שכתוב בשפה העברית ולא בכדי) מתארח מדי פעם במועדון הג'נטלמנים, אותו מועדון שבדפוס, הבוחן את הגדרתו של הדרסקוד הגברי החדש. הפתרון, כמו בחידה בלשית, מורכב מהרבה רמזים ופריטים שמופיעים לאורך כל הסיפור הגרסוניירי, שעדיין רחוק מסיום.

מרקסיונרים

בפראפרזה על אמרתו המפורסמת של הג'טלמן המשופם גראוצ'ו מרקס, שלא רצה להיות חבר במועדון שהיה מוכן לקבל אנשים כמוהו, הג'נטלמנים מחפשים את המועדון שלא יקבל אותם בגלל קוד לבוש נוקשה מדי.

אבל במדינתם נטולת הכללים, אפשר לספור על יד אחת את מספר המוסדות, האולמות, החללים, הטרקלינים והמועדונים שבהם יש קוד לבוש ייצוגי והולם, מלבד כמובן במועדון האורתודוקסי ובמועדונית הצבאית. לכן מנסים הג'נטלמנים לבדוק מהו אותו קוד לבוש שממנו פוחדים כולם, והאם אפשר בכלל לנסח קוד לבוש - אישי, קבוצתי, מגדרי או לאומי - ולהעמידו שוב במרכז הדיון.

דאבל סטאפנו
( פילאטי & טונצ'י, פוסט גאלה, תמונה: פרפל דיארי)

בביקורם הדמיוני במגרשי הגולף בקיסריה נתקלו הג'נטלמנים בהנחיות מדוייקות להפליא למבקרים בנוגע לקודי הלבוש הנהוגים במקום: על הגברים להגיע למקום כשהם לבושים בחולצת צווארון (שחייבת להיתחב לתוך המכנסיים) או בחולצת צווארון גולף, מכנסיים ארוכים או מכנסי ברמודה (באורך הברך, לכל הפחות), ובין שאר הכללים, הגברים נדרשים להסיר את כובעיהם בעת השהייה בתוך חללים סגורים.

גולף ווינטאג'

ובינתיים בארצות מעבר לים, לפני כמה חודשים קיבלו יותר מאלף עובדי הבנק השווייצי U.B.S חוברת ערוכה ומעוצבת היטב ובה הנחיות לבוש וכללי סגנון מדוייקים לעבודתם היומיומית. החוברת נכתבה, כך טענו בבנק, על סמך מחקרים חדשים שנערכו כדי לקבוע מהו הלבוש הנכון כדי ליצור רושם טוב על הלקוחות. ב-52 עמודי הדו"ח (להורדה ב-pdf) מפרטים מנהלי הבנק את המלצותיהם, שביניהן אפשר למצוא: נעליים יש להחליף מדי יום; תחתונים צריכים להיות מאיכות טובה, נקיים ובלתי נראים; יש לסגור את כפתורי המעיל בזמן עמידה, תמיד; צעיפים הם אביזר חובה בחורף, ויש לכרוך אותם על פי הקשרים הידועים; יש לקבוע תור אצל הספר כל ארבעה שבועות; העניבות צריכות להיות מתאימות ל"מורפולוגיה של הפנים", וחל איסור מובהק על לבישת חולצות קצרות, ענידת חפתים וגריבת גרביים קצרים מדי שחושפים את העור.

בנק הגרסונייר הראשון

בעוד הג'נטלמנים מתאוששים מהרשימה המרשימה, שמשאירה הרחק מאחור את כל עובדי הבנקים אצלנו, אנשי רשות הדואר ושאר נותני השירותים, הם נזכרו במעצב האירופאי ממוצא טורקי אומית בנאן, שלקולקציה האחרונה שהציג (לסתיו-חורף 2011-2012) קרא "Investment Bankers", ובה ניסה לשבור את הקוד הנוקשה של אנשי הכספים ולהמציא מחדש את הלבוש של הבנקאי הקלאסי. עם פריטים כמו חליפת שלושה חלקים בצבע כחול נייבי וז'קטים בעלי רכיסה כפולה מעל מכנסי טייטס אדומים, הג'נטלמנים כבר שוקלים לקפוץ לסניף הבנק שלו, כדי לקחת משם הלוואה של סטייל.

עמלות על הטייטס

אבל לא רק בישראל שכחו את קודי הלבוש המחמירים במקומות העבודה. העולם המערבי עובר מהפכה שקשורה בקוד פתוח יותר של לבוש, מעין חופש דמוקרטי של סטייל. "בשנים האחרונות הפכו חוקי הלבוש שנאכפים בטקסים רשמיים, במסעדות יוקרה ובנשפי ערב אלגנטיים לבלתי מדוברים ורופפים, כמו כל כך הרבה עניבות הרמס", נכתב החודש ב"וול סטריט ג'ורנל".
הכתבת, שתרה אחר המקומות האחרונים במנהטן שבהם נהוגים כללי לבוש, גם ריאיינה כמה מהאישים הבולטים שגדלו עם החוקים הללו ואוהבים אותם, כמו הסופר (והעיתונאי) טום וולף, בן 80, אחד המתלבשים הטובים בעולם, שידוע בחליפות המשובחות שבהן הוא מתהדר (אם לא הן בו).

וגר זאב עם סטייל

"סופו של קוד הלבוש הוא לא סוף העולם", הוא טען שם, "אבל זה בהחלט סופו של עידן האומץ". הגברים היום, לדעתו, מפחדים להיתפש כגנדרנים, בעוד שבדרום ארצות הברית, שם הוא גדל, גינונים היו חשובים לגברים, שהאמינו ש"בשביל סגנון צריך לסבול".

האמיש בולס, הומאז' למקווין
(פוסט גאלה, צילום: בריאן בוי)

המתח בין סגנון לגנדרנות, בין לבלוט ובין להיות חלק מהקבוצה, עומד גם הוא במרכז הדיונים על קודי הלבוש. אבל לפני הכל, כללי לבוש הם ניסוח עצמי של סגנון אישי והתאמתו לסביבה בכלל.
במסיבה שנערכה לא מזמן, התוודה אמן ואיש תרבות אחד באוזני הג'נטלמנים שהוא מתלבש (והיטב) קודם כל ודבר ראשון בשביל עצמו. "לא בשביל הסביבה ולא בשביל שיתפסו אותי בעדשת המוזמנים", הוא טען באוזנם, "אלא בראש וראשונה בשביל הדימוי העצמי ותחושת הביטחון והסטייל".
השיחה הזו האירה את אחד העניינים החשובים בניסיון הבלתי נגמר לנסח קוד לבוש אישי וכללי יותר. כי בין אם נרצה או לא, כולנו הרי מתלבשים בסגנון שבו אנו רוצים שהסביבה תתפוס אותנו. "ללבוש מוקפד", אמר וולף באותו ראיון, "יש השפעה חברתית. יתנהגו אליך בהרבה יותר כבוד מלגבר שמתלבש כמו מתופף בלהקת רוק".

סלקטור על

אבל למרות קודי הלבוש המחמירים שהיו נהוגים בילדותו של וולף, התקופה הנוכחית מבקשת, אולי יותר מכל, לנסח קוד לבוש אישי בין הלובש לבגדיו. זהו מעין דיאלוג תמידי שבו כל אחד צריך לנסח את זהותו הסגנונית ואת הקשר שלה לסובבים אותו. "להתלבש באופן מודע פירושו לחגוג את החיים", אמר חברו של וולף בראיון, "אם אתה יוצא לעיר אתה חוגג את העובדה שאתה כאן".

גלן או'בריאן, תום בראון חוגגים את השקת ספרו החדש של או'בריאן how to be a man
(צילום: הבלוג של ברגדורף גודמן)

אז לסיום, הג'נטלמנים, שעדיין מנסחים לעצמם את חוקי הלבוש, מציעים כמה שלבים הכרחיים לפני שיזרקו אותם ממועדונים סגורים:

1. לדעת את הקלאסיקות ולהתעניין במה קורה היום. הרי לא חייבים לדעת, כפי שנכתב פה כבר בעבר, מהי הקולקציה האחרונה של דיור כדי להתלבש בסטייל. שילוב של קלאסיקות ופריטים עכשוויים הוא שם המשחק.

2. השינוי מתחיל בך. צריך לרצות אותו, וצריך קצת אומץ, כפי שאמר וולף, כדי לנסות ולהתנסות.

3. לא לשכוח את האקססוריז, הפריטים הסמויים מהעין, שעושים (לפעמים) את ההופעה.

4. להבין היכן נקודות החוזק האישיות בסטייל - השיער, המשקפיים, הנעליים או התיק, למשל.

אוליבייה זאהם like עובדי בראסרי ליפ

ואולי, אם נחזור לאומץ שדיבר עליו טום וולף, אפשר להחיל אותו לא רק על הלבוש עצמו, אלא גם על הדיבור על אודותיו: לשוחח בין חברים, להתייעץ עם אנשים, לשמוע ולהביע דעה - כל אלה הם חלק מהקוד הפתוח שהעידן הנוכחי מוביל אליו, ושאתו, כך מאמינים הג'נטלמנים, אפשר יהיה להיכנס לכל מועדון שבעולם.