פשע אלגנטי

הכל התחיל כשהגרסונייר ראה לא מזמן הסרט "אויבי הציבור", שמוצג עכשיו בבתי קולנוע הממוזגים שעל ליד ביתכם. הסרט אמנם ארוך יתר על המידה, עם לא מעט רגעים חלשים, אבל מדובר בתענוג אסתטי לגרסוניירים חובבי אופנה והתקופה.
הסרט מספר את סיפורו האמיתי של שודד הבנקים הנודע ג'ון דילינג'ר שפעל בשנות השפל הגדול בארצות הברית. ג'וני דפ, שסוף סוף משחק דמות אנושית ומורכבת, מגלם את דילינג'ר וכריסטיאן בייל, הנמסיס, הוא נציג החוק השועט בעקבותיו.

כובעי פדורה, חליפות בשלושה חלקים, חליפות לבנות, מירוצי סוסים, משקפיים עגולים ועולם הפשע מעולם לא נראה אלגנטי כל כך. (אם רק נזכור את הפוסט על משטרת האופנה בברלין, שאסרה על קציניה ללבוש מותגי אופנה המזוהים עם הימין הקיצוני).

אבל עם כל הכבוד לגלמור של הפושעים על המסך בשיטוטיו אחר ההוכחה לאותנטיות של הסטייל נתקל הגרסונייר במאמר מרתק של פיטר דויל, האוצר הראשי של מוזיאון "המשטרה והחוק" בסידני המדבר על ההקשרים הרבים בין אופנה, צילום, חוק וסדר. בתערוכה שהוצגה במוזיאון נחשפו תמונות של פושעים עם סטייל, שצולמו על ידי צלמי המשטרה, ומה שהיה פעם תהליך זיהוי סטנדרטי הפך אחרי מאה שנה לפורטרטים אמנותיים.

H Ellis, details unknown

Lou Sterling, 1921 Central cells

1 H. Hirscham, J. Keevil, W. T. O’Brien, J. O’Brien, 1921, Central cells

Alfred Fitch, location unknown, 1924

Harris Hunter, Central cells, 1924

פשטות קטלנית

אפשר לסמוך על טרי ריצ'רדסון ואפשר סתם להתלהב מכריסטיאן בייל. אבל כתבת השער במגזין GQ (לכבוד יציאת "שליחות קטלנית 4") היא דוגמה לא רעה לעובדה שג'ינס וטישרט יכולים להיראות מצויינים ומדוייקים, בעיקר אם הם נקנו במקומות הנכונים ויושבים על האיש הנכון. חולצת טי של RRL (אולי הליין האהוב ביותר על הגרסוניירים מבית מדרשו של ראלף לורן) ב-80 דולר וג'ינס של רוג גלרי (במחיר לא ידוע) עושים את העבודה. איך מישהו אמר פעם? לס איז מור.