הצבע האמריקאי

תמיד מרתק להבין מהיכן מגיעים גלי הטרנדים הנוכחיים, שכמו עולם האופנה, נעים במחזוריות היסטורית כמעט אינסופית. נסטור ברולה, מהנציגים האהובים של הגרסונייר אי שם בארה"ב (שזה עתה עבר לניו-אורלינס) שולח תמונות שתועדו על ידי משרד המלחמה האמריקאי/מחלקת בטחון המושבים (ומי שזוכר את הדיווח הקודם של ברולה לא יתפלא). התמונות, שצולמו בסוף שנות השלושים, מראות את ההשפעה של תקופת השפל הגדול והן מהתמונות ראשונות של אמריקה בצבע.

עוד תמונות אפשר למצוא כאן, ובינתיים תהנו לחפש את הדברים המוכרים: החולצות המשובצות, בגדי עבודה (מישהו מזהה נעלי רד ווינג?) וצבעו הכחול והיפה של הג'ינס.

מומלץ להקליק טו אינלרג'

ניו דיל

העניין המחודש בארכיונים של חברות אופנה קלאסיות אמריקאיות הגיעה השנה לשיאים חדשים. רד ווינגס, פנדלטון, אל.אל.בין, פילסון ואלדן הפכו מחברות אופנה שהקטלוגים שלהן פונים לדודים חקלאיים במיד-ווסט למותגים מדוברים ברחובות של ווילאמסבורג, שמוציאים מהדורות מוגבלות וקולקציות חדשות עם מיטב המעצבים מהדור הצעיר שם. "וול סטריט ז'ורנל" קורא להן חברות "מורשת חדשה", וממפה - בשביל כל הרטרוסקסואלים שמסביב - את שיתופי הפעולה ואת השחקנים המרכזיים בזירת האופנה של ארצות הברית.
הגרסונייר, שאף פעם לא עייף מאמריקה, כבר עורך רשימת הזמנות.

אביר הצווארון העגול

הגרסונייר תמיד חשב שהבגדים של פטריק ארוול הם שילוב מקסים בין סטייל איימישי חמור סבר לבין אירופאיות אמנותית ומודרניסטית. האתר שהוא השיק השבוע הוא בדיוק הבייבי של מיקס כזה. דמויות מינימליסטיות עומדות על רקע לבן, לבושות בקולקציה האחרונה של המעצב ומשדרות באלגנטיות שהן יכולות להיות שלך בלחיצת עכבר.

פטריק ארוול

המעצב - שמועמד השנה בפעם השניה בקטגורית מעצב הגברים של מועצת מעצבי האופנה של אמריקה - בחר להעמיד דמויות שונות על רקע לבן (זה אותו דוגמן, אגב), שמסדרות את הבגדים שלהם כאילו היו מול מראה. הקולקציה שהוא מציג כוללת חולצות יפהפיות עם הצווארון המעוגל (צווארון קלאב) שהפך להיות כמעט סימן ההיכר שלו, מכנסיים מבדים איכותיים ובגזרות נקיות, ז'קטים בפרופורציות מדוייקות ונעליים הורסות.

מקולקצית סתיו/חורף 2010

בראיון לבלוג של הניו יורק טיימס הוא אומר, "חשבתי מהי הדרך המודרנית ביותר להציג את הלייבל שלך לקהל שלך. הדרך המסורתית היא לפתוח חנות יפה ברחוב בפריז. זה עשוי לעבוד בשאנל, אבל אין לזה שום היגיון כשמדובר בלייבל צעיר". הגרסונייר לא בטוח שארוול צודק, הרי אין תחליף לחנות יפה ברחוב, ובכל זאת הניסוי האינטרנטי הזה עושה עליו דווקא רושם טוב. זה לא אומר שכשאתם בפעם הבאה באופנינג סרמוני תדלגו על הבגדים של הלייבל, הם בהחלט שווים מישוש. אבל עכשיו, עם השקתו של האתר המוצלח, אולי באמת אין דרך מודרנית יותר מלשוטט בין שלל הבגדים שעיצב ולהודות שיש בהם משהו אקס טריטוריאלי שעובד בחנות הוירטואלית. או במלים אחרות, הצווארון העגול מעולם לא היה קרוב יותר אליכם.

לפרק את אמריקה

הגבר האמריקאי מעולם לא נראה כל כך טוב: שילוב של ג'ורג' קלוני, אובמה וג'סטין טימברלייק בשער האינטראקטיבי של האסקווייר החדש. הכותרת: The American Man. הגרסוניירים נשבעים שרק מלחשוב על הגרסה הישראלית (בכל קומבינציה בה יצטרכו לחבר איזשהו חלק מפניו של ביבי לזמר ולשחקן אחרים) יש להם כבר סחרחורת, ולכן יסתפקו בווידיאו המצויין, ובדפדוף בכל דבר שאינו הכותרת הראשית של העיתונים כאן היום, ובארבע השנים הקרובות.

מקום ראשון: אמריקה

עוד לא התאוששנו מהאמריקנה שפושטת כאן וכאן וכאן, וכבר נחת על שולחנם הוירטואלי של הגרסוניירים ווג הום יפן, מגזין די חדש שמעורר סקרנות והתפעלות (גם "ווג גברים" וגם מהמקום אליו אנחנו הכי חושקים להגיע). על השער מופיע הדוגמן ויקטור שמבון, ועל הצילומים - אחראי לא אחר מאשר הדי סלימאן, שנדמה שלא מפסיק לצלם ולקבל שערים וכתבות. הגרסוניירים מחכים לעוד תמונות , וגם מחכים לגרין קארד.נראה מה יגיע קודם.

פסים וכוכבים

הגרסוניירים, שתמיד היו חצויים בעניין העדפתם את אירופה או את אמריקה, מודים שאם אפשר היה - הם היו מבלים את ימיהם בין תל אביב, פריס וניו יורק. ואחרי פוסט גדוש ועשיר כמו זה של "פוסט ברלין", כדאי לאזן את התמונה עם משהו קצת יותר יאנקי ולזמזם, כמו רופוס בהופעתו המיתולוגית בתל-אביב, "I'm not tired of America".

אד רושה - America Her Best Product

אז הולכים לאמריקה.
לא רק בגלל אובמה וכל הניו אופטימיזם שמנסים לשדר משם, אלא גם בגלל שבוע האופנה שמתקיים בימים אלו, ורשימת האנשים הכי סטייליסטים שפורסמה אמש במגזין GQ, ומעצב אחד - שזכה בתואר "המעצב האמריקאי של השנה" שכולם חייבים להכיר.
שנתחיל?

משמאל למעלה ולפי כיוון השעון: רונסון, אובריין, טימברלייק, ווסט, שוורצמן ואד רושה ובנו.

רשימת האנשים הכי סטייליסטים לפי מגזין GQ כוללת ארבעה מוזיקאים (ג'סטין טימברלייק, מרק רונסון, T.I, והאיש שנדמה ששבוע האופנה הניו יורקי לא שלם בלעדיו השנה - קניה ווסט), הוטלייר אחד (אנדרה בלזס הבלתי נלאה), איש הסטייל של המגזין (גלן אובריין), שחקן קולנוע (ג'ייסון שוורצמן, השחקן הקבוע של ווס אנדרסון), צלם אופנה (אלכסיי לובומירסקי), והאמן האמריקאי האייקוני שעדיין חי איתנו - אד רושה.
נדמה שהמגזין מנסה לחגוג את האמריקאיות על כל גווניה: רוקנרול והיפ הופ (שתי השפעות מרכזיות על עולם האופנה), קצת יזמות וכסף, קולנוע, וסטייל אמריקאי קלאסי, שנדמה שהשנה, כחלק ממגמה רחבה יותר, הולך ותופס מקום בתודעה האופנתית של קובעי הטעם שביבשת המוזהבת. לא סתם בחרו עורכי המגזין את סיד משבורן, בעל חנות לבגדי גברים באטלנטה, לאחד מהאנשים הסטייליסטים. "פרשנות רעננה על סטדנדרטים קלסיים", שחרוט על דגלה של החנות יכול להיות גם המוטו של כל המגמה האמריקאית השנה. אם אובמה הוא לא פרשנות רעננה כזו, אגב, אז הגרסוניירים עוברים לחלל.

בכלל, אפילו סטיב דויל (עורך המגזין BUCK, שכבר הזכרנו) צופה בתחזית שלו לשנה הקרובה שהאמריקאים יקנו מחברות אמריקאיות (פחות מכירות שם לשאנל השנה, קארל), וברחבי האינטרנט בלוגרי אופנה אמריקאים מפרסמים רשימות של חברות אופנה אמריקאיות. כך שאמריקה, לפחות ככה היא מנסה להציג את עצמה, חוזרת לעצמה ומתעסקת במיתולוגיה שלה - רק בגרסה עדכנית וקלילה יותר.

למעלה: מארק, למטה: בנד אוף אאוטסיידרס

שבוע האופנה בניו יורק רק מחזק את המגמות האלו. עוד ועוד מעצבים שההשראה שלהם היא אמריקה, הסטייל הקלאסי, ובעיקר אופנת ה-Ivy Leage, שמעולם לא נראתה שיקית יותר, כמו בגרסאות החדשות שהעלו למסלול מעצבים כמו Band of Outsiders, מארק ג'ייקובס ל"מארק", ועוד רבים אחרים.

טורן אוף דה סנצ'ורי - רוברט גלר

ואם עדיין לא התעייפתם מאמריקה, רוברט גלר זכה שם השבוע בפרס מעצב הגברים הטוב של השנה והוכיח שטעם טוב ואידיוסינקרטי, בשילוב הומאז' הכרחי לתקופה רומנטית יותר (תחילת המאה הקודמת, אמריקה), וקצת מיקס אנד מאצ' - הופכים את הלוק למעודכן, חכם, ובעיקר - מאוד יפה.

אבל אפילו אם אנחנו רחוק ממדינת הפסים והכוכבים, ידיעה משמחת: Opening Ceremony, החנות המעולה (שעליה כבר הרחבנו כאן ושמשתפת פעולה עם Uniqlo העונה), פתחה את שעריה לכל העולם, ועכשיו אפשר לקנות און-ליין את כל הפריטים הנחשקים שהיא מחזיקה. אוריאורן אהב את הנעליים. הגרסוניירים אוהבים, כמעט, את הכל.
ועוד לא דיברנו על ת'ום בראון (אם הזכרנו את אוריאורן), ואת החנות החדשה של ברוקס בראדרס עם הליין של בראון, בלאק פליס, ועוד ועוד.
ולפני סיום, אם אתם רוצים אימג' אחד שיהיה ההשראה שלכם, קבלו את "הבוגר", דסטין הופמן כצעיר האמריקאי האולטימטיבי.

Ed Ruscha, The End, 1991