‏הצגת רשומות עם תוויות תיקים לגבר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תיקים לגבר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 27 באוגוסט 2012

על ארבעה תיקים והשראה

שני תיקי וויקנד, תיק עם שתי ידיות (tote) ותיק צד (Satchel) - ארבעה תיקים בעיצובם המשותף של המעצבים  דניאלה להבי ו SKETCH זכו לטיפול גרסוניירי מיוחד והפקת אופנה ראשונה שעליה הם עמלו. 
 * 
ארבעת התיקים היו רק נקודת מוצא, עולם אסוציאטיבי שנפרט לעשרות מרכיבים פונקציונאליים, ויזואליים, סימבוליים ואחרים. כל תיק הזכיר דמות אחרת, ומאחורי כל צילום עומדות דמויות גבריות שונות שמעוררות בגרסוניירים השראה: ארכיטקט וממציא איטלקי, בַּשָּׂם שוודי ממוצא הודי, שני אחים שוקולוטיירים מברוקלין ואמן ואיש חברה אמריקאי שהגדיר מחדש את החיים הטובים.
תכולתם של התיקים אינה כוללת רק פנקס, מחשב, מפתחות, חפיסת סיגריות ישנה וארנק, אלא גם קופסה ישנה מהמאה ה-19, בובת חיה מבד, בשמים אהובים, ספר ישן, מאפרה גנובה מבית מלון ישן, נעליים שחורות או סירת מפרש מעץ אפריקאי. מדובר ברשימת מצאי בדיונית שהיא הומאז' לדמות, אינוונטאר פנטסטי שהיה יכול להיות שלה.

ג'ראלד מרפי - (תיק וויקנד מבד)
‎איפה כדאי להתחיל לספר על מר מרפי? ברביירה הצרפתית שאותה המציא מחדש כעיירת קיט בשנות העשרים של המאה הקודמת? בסלון האמנויות בפריז שם הציג לצד גדולי האמנים האוונגרדיים של זמנו? בחבורת האנשים שהקיפה אותה (פיצ'רארלד, פיקאסו, המיגווי, טו ניים א פיו)? סופר אחד כתב עליו ש"היתה לו היכולת להפוך את החיים שלו ושל בני המזל שסבבו אותו ליפים ומספקים", מוטו  שהגרסוניירים יאמצו מיד לכל ימי חייהם.
‎בתיק שלו אפשר למצוא כמובן שמיכת פסים לים, כובע, משקפי שמש, עיתוני טיולים חכמים, סירת מפרש, ערכת נסיעות של aesop וכמובן גם סיגריות שוויצריות איכותיות. (עוד על ג'ראלד מרפי אפשר למצוא ב"גרסונייר השבועי")
 

* 
בן גורהם - (תיק וויקנד מעור)
‎אקזוטיקה נורדית זה לא אוקסימורון אלא תיאור מדויק של הניחוח והשארם שמפיץ בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי והבעלים של אחת מחברות הבישום המדוברת ביותר בעולם היום, Byredo. ניחוחות חכמים וחדשנים, שיתופי פעולה מוצלחים, מוצר מוקפד ומעוצב וקורטוב קסם קסם אישי עומדים מאחורי הצלחתם של הריחות שמר גורהם רוקח לעולם.
‎בתיק הוויקנד מעור הוא בטח ישים צעיף משי עם פייזלי אוריינטלי, קופסת עץ, שעון זהב עתיק ופטריות מבדים אורגניים. ממנו ייצאו גם הספר "How to be a Man" של גלן אובריין וקרם של aesop. (עוד על בן גורהם - ב"ניחוחות של שינוי")
















*  
האחים מאסט - (תיק צד)
‎שני אחים שפתחו בקצה ווילאמסבורג (טוב, אולי לא ממש בקצה אלא בטבורה) מפעל שוקולדים שאותם הם מכינים בעצמם. מאחורי החזות ההיפסטרית (אפשר לצפות לזקנים והרבה חולצות משובצות) עומדים שני גברים מעוררי השראה, כאלה שאוהבים לעשות דברים עם הידיים ומכינים שוקולדים מושלמים בעטיפות מרטיטות.
‎וסט שוקולדי במיוחד לסתיו של המותג סקץ', מגזין אהוב ("New Yorker"), פד לעכבר או ספל קפה אוסטרי עם הלוגו היפה בעולם. בעיר של המאסטים, תיק סאצ'ל הוא מאסט. (עוד על האחים מאסט ב"גרסונייר השבועי")


*
קרלו מולינו - (תיק Tote)
‎בן המאה הקודמת שהיה (בין השאר) ממציא, ארכיטקט, מעצב רהיטים ותפאורות, צלם אופנה, טייס ונהג מרוצים שחי את חייו באינטנסיביות מטורפת. לצד תכלית קיומו המודרניסטית התעניין מולינו בתורת הנסתר והעריץ את הארכיטקטים הקדמוניים של הפירמידות המצריות.
‎תיק הצד שלו כולל מגזין לארכיטקטורה ואופנה, מצלמה ישנה, חולצה לבנה ועטיפת אלבומם המיתולוגי של ווילקו (עם זוג הבניינים המפורסם שעליו יש כתבה קסומה ב"מונקל" החדש. (עוד על קרלו מולינו ב"גרסונייר השבועי").
















‎להשיג בחנויות דניאלה להבי ו SKETCH.

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

תיק לדרך חדשה


חלקכם כבר יודעים, מרגישים ואף קוראים שבלוג הגרסונייר יוצא לדרך חדשה. 
היה זה יום שני, ה-10 בנובמבר 2008 בו פורסם הפוסט הראשון בבלוג הגרסונייר (gar·çon·nière: דירת רווקים בצרפתית) - זמן מכובד של פעילות בשביל בלוג עברי ראשון בנושא אופנה וגברים.
אז אחרי יותר מ-1000 פוסטים ועם קהילת קוראים נאמנה ותומכת, הגרסונייר כמובן לא נסגר, רק עובר לדירה חדשה ואיכותית בשם TEL AVIVIAN, בשכונה בה מדברים אנגלית עם שכנים מקסימים, ראויים ואיכותיים ביותר.
אז איך ממשיכים לשמור על הקשר? תכנסו לגרסונייר החדש - ותחפשו מצד ימין למטה את ההצטרפות לרשימת התפוצה. בכל פעם שיעלה פוסט חדש - תקבלו אותו למחרת הישר לתיבת הדואר.


 כמובן שהגרסונייר ימשיך גם לעדכן את עמוד הפייסבוק שלו וכדאי לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק המשותף של TEL AVIVIAN.
*
וממש לפני סיום - עוד הודעה מרגשת: בימים הקרובים יעלה בבלוג פרויקט סיום מיוחד שהוא שיתוף פעולה יוצא דופן בין בלוג הגרסונייר ושניים מהמעצבים החביבים בעיר - דניאלה להבי ויוסי קצב שבעצמם שיתפו פעולה ליצירת קולקציית שלמה של תיקי גברים.

יום שני, 5 בדצמבר 2011

סלין על כתפינו


הגיע זמן הגרסונייר לווידוי קטן. נכון, אופנת הגברים השפיעה במשך שנים רבות על אופנת הנשים, גזרות, צבעים, בדים ופריטי לבוש הושאלו למלתחה הנשית שלא על מנת לחזור. אבל הגיעה זמנה של תשוקה הדדית ואין דבר יותר נחשק בשנים האחרונות (אצל הנשים בסביבת הגרסונייר) משילוש המילים הקדוש: "תיק של סלין".
אז הגרסונייר מצהיר פה, קבל עם ותיקיו, על רצון עז ל"תיק של סלין" משלו, אם לא לפני...אז כבר ב - 2012. זה יכול להיות תיק ה - Luggage עם הפרצוף המרוכסן שבתמונה למעלה, או תיקי ה Cabas היפים (השלושה פה מתחת) הידועים במינימליות האלגנטית שלהם:

והגרסונייר לא לבד. לא מעט גברים ברשת חושפים את חיבתם לתיקי המותג הנשי, הצלם והבלוגר המוערך קוואנם צ'ו (המוכר יותר תחת שם הבלוג המוצלח שלו: we could grow up together) מציג את תיק הסלין החביב עליו בפוסט עמוס פרטים. את שאר תיקי הסלין שלו תוכלו למצוא בהפניה מעמוד הבית (מצד שמאל למטה).

מי עוד? ובכן:
* אדוארד ברסמיאן מה"ניו יורק טיימס" בסיפור מעניין מהקיץ האחרון על תלאות רכישת תיק של סלין.
* הגרסונייר נזכר לפתע למה בכלל גברים צריכים תיק?
* ונסיים בפנטזיה אמיתית: מה היה קורה אילו פיבי פילו היתה מעצבת בגדי גברים?

יום ראשון, 29 במאי 2011

לכל איש יש תיק

מר פורטר שמח להציע לכם חמש אופציות של תיקים להשקעה בקיץ הקרוב. את התיק אפשר וכדאי להתאים את לסטייל האישי, ללוק היומי וללבוש הקיץ הקרב והולך...

ואם תרצו עוד - הגרסונייר ישמח להרחיב על הקשר בין תיקים לגברים.

יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

איזה תיק

הגרסונייר מצא תיק לארוז בו כמה חפצים ולצאת לוויקאנד אורבני עם סיכוי לממטרים פזורים. תיק ה- TOTE, מהקולקצייה החדשה של לאנוון, מגיע בצבעי הסוואה וניתן כבר לרכוש אותו ברשת. הגרסונייר ששאל פה בעבר: איזה תיק אני? מתחיל להבין את התשובה. לפחות לחורף הקרוב.

יום שישי, 7 באוגוסט 2009

מועדון הג'נטלמנים – הטור החמישי

שבוע לא קל עבר על הגרסוניירים, באשר הם. הטור החמישי של מועדון הג'נטלמנים בגלריה היה מיועד להתרכז בתיקים ומה שבתוכם, אך האירועים המזעזעים גרמו לגרסוניירים להבין שלא על התיק לבדו. הם לקחו צעד אחד אחורה כדי לבחון בצורה קצת יותר רחבה את הקשר בין המרחב הפרטי לציבורי, בין המנומס לוולגרי, ובין תיק של צרות לתיק של נחמה.

הג'נטלמנים, ששהו בנכר לא מעט וחיו בין עמים זרים, זוכרים בערגה לא רק את מנהגי הלבוש והנימוס שם, אלא גם את השמירה הקנאית על המרחב הציבורי, הלא הוא זירת החיים שמתחילה במקום שבו נגמר הבית. בשבוע כזה, שבו גבולות הפרטי והציבורי נפרצו בברוטליות בלתי נתפשת, יושבים הג'נטלמנים וחושבים איך אפשר בכלל לדבר על נימוסים והליכות, כשערכים בסיסיים כמו כבוד לחיי אנוש והכרה בשייכותו של כל אחד למרחב הציבורי נרמסים.
מצד שני, הג'נטלמנים חושבים ששרטוט המרחב הציבורי והגינונים הקשורים בו יכול לתרום להפיכתו של העולם הזה למקום שקצת יותר טוב לחיות בו. אמנם אף אחד לא מת מזה שטרקו לו דלת בפרצוף, אבל ההכרה שיש עוד אנשים מסביבנו, שבעולם שבחוץ חיה קהילה של אנשים שקיומה מושתת על כבוד וסובלנות, יכולה לכונן חברה בטוחה ומתורבתת יותר מזו שקיימת כרגע מעבר למפתן הדלת.

במגזין "ויירד" פורסמה החודש כתבה בשם "כללים חדשים לג'נטלמן הדיגיטלי". במאמר ארוך ומפורט סוקרים עורכי המגזין את העידן החדש, שבו המרחב הציבורי הוא מושג מסועף ומורכב שמתייחס גם למרחב הווירטואלי ולישויות החדשות שאיתן מתמודדים אנשים במרחב הפיסי המקיף אותם: טלפונים סלולריים, הודעות טקסט, טוויטר, פייסבוק, צ'אטים. המרחב הפיסי החדש מורכב מצלצולים, הודעות, ביפים, מצלמות ושאר הפרעות שלא הכרנו בעבר.
במרכז סט הכללים החדש הזה פרסמו עורכי המגזין הגדרות למרחב האישי, שתופס מקום גדול יותר מגודלו הפיסי של אדם. לטענתם, המרחב האישי שינה את גבולותיו, והוא מכיל עכשיו הרבה יותר מזה הקודם. קחו למשל את הטלפון הסלולרי: הבהוב מסכים, צלצולים ממינים שונים, ווליומים פורצי אוזניות, הודעות טקסט מזמזמות - הג'נטלמנים חושבים גם הם שצריך לשים לכל זה קץ. אין צורך לצעוק לתוך הנייד או לדבר בספיקר כשמסביבך אנשים. אפשר פשוט להחזיק את המכשיר במקביל לעצמות הלחיים ולדבר בנחת; הודעות במהלך סרט? אסור בתכלית האיסור (צגי ניידים מוארים נראים גם ממרחק של 15 מטר; ראו הוזהרתם). רינגטונים? אין שום סיבה שהסימפוניה הבלתי גמורה תהדהד בשעה שאתה יושב וממתין לרופא שלך. הגיע הזמן להבין שגם למרחב הציבורי הישראלי, שהוא בין הצפופים בעולם, מגיע ליהנות מקצת אוויר לנשימה.

תמונה מתוך: הסרטוריאליסט

ובכלל, עם כל הגאדג'טים שנוספו לחיינו, אולי זה הרגע לענות לשאלה הפרוזאית: איפה, לעזאזל, שמים אותם? ובכן, קודם כל, איפה לא: בכיסים. אין מראה יותר מגוחך וסר טעם מכיסים מנופחים שדחוסים עד אפס מקום. מגיע הרגע שבו גבר בוגר שואל את עצמו: איזה תיק אני? תיק מסמכים מעור או תיק בד שנתלה על הכתף ברישול מוקפד, תיק TOTE עם מקום למחשב נייד או תיק גב של פעם? קצרה היריעה העברית מלתאר את סוגי התיקים שיש. אבל בכל זאת חשוב להחזיק שניים-שלושה תיקים ולהשתמש בהם על פי האירוע, השעה, השנה, המיקום והסביבה.

1670 היא שנה חשובה להבנת התפתחות מערכת היחסים בין הגבר לתיקו. עד אותה שנה נהגו הגברים לשאת תיקי עור דמויי מעטפת מכתבים גדולה ובהם מסמכים חשובים, חשבוניות עץ, ופאוץ' לטבק (או קופסת הרחה לריענון). אבל באותה השנה החלו חייטי האריסטוקרטים לייצר לראשונה מכנסיים בעלי כיסים פנימיים עמוקים (שלא במפתיע נקראו אז "Bagges"), שהחליפו לראשונה את המעטפה הנודדת. באותה התקופה גם החלה להופיע לראשונה מה שאנו מכנים כיום "חליפת העסקים הגברית", והכיסים נדדו בהדרגה גם למעילים ולז'קטים, כאלמנט פונקציונלי ולא פחות דקורטיווי (עם שעונים מחוברים לשרשרת ומטפחות משי המציצות מכל חור).
הכיסים הוחלפו עם השנים בתיקים שגדלו וקטנו על פי רוח הזמן, והיום תעשיית התיקים לגבר היא ללא ספק מהמתפתחות בעולם האופנה. לא חייבים להיות דייוויד בקהאם או ג'ייק ג'ילנהול (שני תיקאים מכובדים) כדי לזרוק על הכתף או לאחוז בכף היד תיק שיכיל את כל מה שלא נכנס לכיס (בכוח): טלפון נייד, צרור מפתחות, ארנק, כסף קטן, פנקס רשימות, יומן, מגזין, מצלמה, מחשב ועוד.

באותה תקופת מגורים בנכר פיתחו הג'נטלמנים חוש סטייל מקומי: לאמריקאי היה ג'ק ספייד, מותג התיקים הגברי מבית קייט ספייד, מעין גרסה משודרגת של תיק המסנג'ר שעד אז נהגו להתהדר בו רק שליחי Fedex לדאונטאון מנהטן. האירופאי עקב בדריכות אחרי האחים פרייטג מציריך שהושפעו גם הם ממשימות השליחים, ויצרו תיקים חסינים לגשם מברזנט צבעוני ושאריות ממוחזרות של כיסוי משאיות. כבד על הכתף - טוב לסביבה.

תיקי הגרסוניירים עם פרוץ המילניום: ג'ק ספייד ופרייטג

הג'נטלמנים, שמרגישים כאילו היו דור בין-תיקי, זוכרים שכשהיו ילדים, היו הולכים לבית הספר עם ילקוטי עור עדינים בעבודת יד וחוזרים הביתה לשחק במזוודת הג'יימס-בונד של אביהם, שנפתחה בקול נקישה מרשים. אבל הילקוט המיתולוגי הוחלף בתיקי קל-גב, שפינו מקום לג'אנספורט ומשם לטרולי של היום. אבל הטראומה הגדולה מכולן (יותר אפילו מתיקי הניילון) קשורה לפאוץ' המיתולוגי, אותה זוועה אבולוציונית שהתחילה לא רע בשנות ה-70 עם תיקי עור קטנים, ונגמרה באסון אסתטי שנכרך על המותן. לא משנה אם יש עליו קופיף תלוי או אם מרטין מרג'יאלה עיצב אותו (והוא עשה זאת לפני כמה שנים), הזוועה, עם כל הכבוד לגאון האופנה, לא חלפה.

אבל למה לרוץ רחוק כששלל חנויות ומותגים מציעים היום תשובה נוחה לכל כיס? חברת איסטפק כבר שיתפה פעולה עם ריק אוונס וראף סימונס, דיור וגוצ'י ממשיכים במסורת ומציעים תיקי עור משובחים ויקרים, חברות קלאסיות כמו באלי ולואי ויטון מציעות לא מעט פרפראזות על תיקים קלאסיים, ויש כמובן עוד מאות סוגים אחרים במגוון צבעים ושלל בדים וטקסטורות.
כי, כאמור, המרחב הציבורי הוא מקום גדול ומגוון, שבו לכל אחד יש אופציה להרכיב את הסטייל, הלוק והדימוי שהוא רוצה להעניק לעצמו. את זה לא ניקח מאף אחד.


תיקים של: מארק ג'ייקובס, ברלוטי, פרד פרי