על ארבעה תיקים והשראה

שני תיקי וויקנד, תיק עם שתי ידיות (tote) ותיק צד (Satchel) - ארבעה תיקים בעיצובם המשותף של המעצבים  דניאלה להבי ו SKETCH זכו לטיפול גרסוניירי מיוחד והפקת אופנה ראשונה שעליה הם עמלו. 

 * 

ארבעת התיקים היו רק נקודת מוצא, עולם אסוציאטיבי שנפרט לעשרות מרכיבים פונקציונאליים, ויזואליים, סימבוליים ואחרים. כל תיק הזכיר דמות אחרת, ומאחורי כל צילום עומדות דמויות גבריות שונות שמעוררות בגרסוניירים השראה: ארכיטקט וממציא איטלקי, בַּשָּׂם שוודי ממוצא הודי, שני אחים שוקולוטיירים מברוקלין ואמן ואיש חברה אמריקאי שהגדיר מחדש את החיים הטובים.

תכולתם של התיקים אינה כוללת רק פנקס, מחשב, מפתחות, חפיסת סיגריות ישנה וארנק, אלא גם קופסה ישנה מהמאה ה-19, בובת חיה מבד, בשמים אהובים, ספר ישן, מאפרה גנובה מבית מלון ישן, נעליים שחורות או סירת מפרש מעץ אפריקאי. מדובר ברשימת מצאי בדיונית שהיא הומאז' לדמות, אינוונטאר פנטסטי שהיה יכול להיות שלה.

‎

ג'ראלד מרפי - (תיק וויקנד מבד)

‎איפה כדאי להתחיל לספר על מר מרפי? ברביירה הצרפתית שאותה המציא מחדש כעיירת קיט בשנות העשרים של המאה הקודמת? בסלון האמנויות בפריז שם הציג לצד גדולי האמנים האוונגרדיים של זמנו? בחבורת האנשים שהקיפה אותה (פיצ'רארלד, פיקאסו, המיגווי, טו ניים א פיו)? סופר אחד כתב עליו ש"היתה לו היכולת להפוך את החיים שלו ושל בני המזל שסבבו אותו ליפים ומספקים", מוטו  שהגרסוניירים יאמצו מיד לכל ימי חייהם.

‎בתיק שלו אפשר למצוא כמובן שמיכת פסים לים, כובע, משקפי שמש, עיתוני טיולים חכמים, סירת מפרש, ערכת נסיעות של aesop וכמובן גם סיגריות שוויצריות איכותיות. (עוד על ג'ראלד מרפי אפשר למצוא ב"גרסונייר השבועי")

 

‎

* 

בן גורהם - (תיק וויקנד מעור)

‎אקזוטיקה נורדית זה לא אוקסימורון אלא תיאור מדויק של הניחוח והשארם שמפיץ בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי והבעלים של אחת מחברות הבישום המדוברת ביותר בעולם היום, Byredo. ניחוחות חכמים וחדשנים, שיתופי פעולה מוצלחים, מוצר מוקפד ומעוצב וקורטוב קסם קסם אישי עומדים מאחורי הצלחתם של הריחות שמר גורהם רוקח לעולם.

‎בתיק הוויקנד מעור הוא בטח ישים צעיף משי עם פייזלי אוריינטלי, קופסת עץ, שעון זהב עתיק ופטריות מבדים אורגניים. ממנו ייצאו גם הספר "How to be a Man" של גלן אובריין וקרם של aesop. (עוד על בן גורהם - ב"ניחוחות של שינוי")

*  

האחים מאסט - (תיק צד)

‎שני אחים שפתחו בקצה ווילאמסבורג (טוב, אולי לא ממש בקצה אלא בטבורה) מפעל שוקולדים שאותם הם מכינים בעצמם. מאחורי החזות ההיפסטרית (אפשר לצפות לזקנים והרבה חולצות משובצות) עומדים שני גברים מעוררי השראה, כאלה שאוהבים לעשות דברים עם הידיים ומכינים שוקולדים מושלמים בעטיפות מרטיטות.

‎וסט שוקולדי במיוחד לסתיו של המותג סקץ', מגזין אהוב ("New Yorker"), פד לעכבר או ספל קפה אוסטרי עם הלוגו היפה בעולם. בעיר של המאסטים, תיק סאצ'ל הוא מאסט. (עוד על האחים מאסט ב"גרסונייר השבועי")

*

קרלו מולינו - (תיק Tote)

‎בן המאה הקודמת שהיה (בין השאר) ממציא, ארכיטקט, מעצב רהיטים ותפאורות, צלם אופנה, טייס ונהג מרוצים שחי את חייו באינטנסיביות מטורפת. לצד תכלית קיומו המודרניסטית התעניין מולינו בתורת הנסתר והעריץ את הארכיטקטים הקדמוניים של הפירמידות המצריות.

‎תיק הצד שלו כולל מגזין לארכיטקטורה ואופנה, מצלמה ישנה, חולצה לבנה ועטיפת אלבומם המיתולוגי של ווילקו (עם זוג הבניינים המפורסם שעליו יש כתבה קסומה ב"מונקל" החדש. (עוד על קרלו מולינו ב"גרסונייר השבועי").

‎להשיג בחנויות דניאלה להבי ו SKETCH.

תיק לדרך חדשה

חלקכם כבר יודעים, מרגישים ואף קוראים שבלוג הגרסונייר יוצא לדרך חדשה. 

היה זה יום שני, ה-10 בנובמבר 2008 בו פורסם הפוסט הראשון בבלוג הגרסונייר (gar·çon·nière: דירת רווקים בצרפתית) - זמן מכובד של פעילות בשביל בלוג עברי ראשון בנושא אופנה וגברים.

אז אחרי יותר מ-1000 פוסטים ועם קהילת קוראים נאמנה ותומכת, הגרסונייר כמובן לא נסגר, רק עובר לדירה חדשה ואיכותית בשם TEL AVIVIAN, בשכונה בה מדברים אנגלית עם שכנים מקסימים, ראויים ואיכותיים ביותר.

אז איך ממשיכים לשמור על הקשר? תכנסו לגרסונייר החדש - ותחפשו מצד ימין למטה את ההצטרפות לרשימת התפוצה. בכל פעם שיעלה פוסט חדש - תקבלו אותו למחרת הישר לתיבת הדואר.

 כמובן שהגרסונייר ימשיך גם לעדכן את עמוד הפייסבוק שלו וכדאי לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק המשותף של TEL AVIVIAN.

*

וממש לפני סיום - עוד הודעה מרגשת: בימים הקרובים יעלה בבלוג פרויקט סיום מיוחד שהוא שיתוף פעולה יוצא דופן בין בלוג הגרסונייר ושניים מהמעצבים החביבים בעיר - דניאלה להבי ויוסי קצב שבעצמם שיתפו פעולה ליצירת קולקציית שלמה של תיקי גברים.

סלין על כתפינו

הגיע זמן הגרסונייר לווידוי קטן. נכון, אופנת הגברים השפיעה במשך שנים רבות על אופנת הנשים, גזרות, צבעים, בדים ופריטי לבוש הושאלו למלתחה הנשית שלא על מנת לחזור. אבל הגיעה זמנה של תשוקה הדדית ואין דבר יותר נחשק בשנים האחרונות (אצל הנשים בסביבת הגרסונייר) משילוש המילים הקדוש: "תיק של סלין".
אז הגרסונייר מצהיר פה, קבל עם ותיקיו, על רצון עז ל"תיק של סלין" משלו, אם לא לפני...אז כבר ב - 2012. זה יכול להיות תיק ה - Luggage עם הפרצוף המרוכסן שבתמונה למעלה, או תיקי ה Cabas היפים (השלושה פה מתחת) הידועים במינימליות האלגנטית שלהם:

והגרסונייר לא לבד. לא מעט גברים ברשת חושפים את חיבתם לתיקי המותג הנשי, הצלם והבלוגר המוערך קוואנם צ'ו (המוכר יותר תחת שם הבלוג המוצלח שלו: we could grow up together) מציג את תיק הסלין החביב עליו בפוסט עמוס פרטים. את שאר תיקי הסלין שלו תוכלו למצוא בהפניה מעמוד הבית (מצד שמאל למטה).

מי עוד? ובכן:

* אדוארד ברסמיאן מה"ניו יורק טיימס" בסיפור מעניין מהקיץ האחרון על תלאות רכישת תיק של סלין.

* הגרסונייר נזכר לפתע למה בכלל גברים צריכים תיק?

* ונסיים בפנטזיה אמיתית: מה היה קורה אילו פיבי פילו היתה מעצבת בגדי גברים?

מועדון הג'נטלמנים - עניין של פנאי

בין שלל ההצעות ההזויות שהונחו לאחרונה על שולחן הממשלה בלטה אחת שקסמה לג'נטלמנים במיוחד: סוף השבוע יוארך ויכלול מעתה גם את יום ראשון. חדוות החופש, שבדרך כלל מקננת בהם בחודשים החמים, לא היתה הסיבה העיקרית לצהלה הגדולה, אלא דווקא התחושה שבישראל אין כלל וויקנד, וחמור מכך, אין כאן תרבות של אופנת פנאי.

קחו את תיק הוויקנד כמשל. זהו תיק בינוני, שאפשר לשים בו בדיוק את כל מה שצריך לסופשבוע רגוע בכפר: שני זוגות מכנסיים, בגד ים, חולצת טי לבנה, חולצה מכופתרת קלילה, לבנים להחלפה וספר קיץ מותח. התיק הזה מעולם לא זכה לפופולריות בישראל, ורק אחיו - הקיטבג - נכנס לפנתיאון, בעיקר בגלל שימושיו הצבאיים.

תיק וויקאנד של A.P.C

תיק הוויקנד הראשון הופיע אי שם בשנות ה-20. הוא היה אחד מאותם פריטים צרכניים שקשורים בהמצאת ה"פנאי", מושג חדש שנולד בעקבות המהפכות בצרפת ובארצות הברית ועוד אחד ממאפייני המודרניות, שחרתה על דגלה זמן פנוי שכולו התעסקות בענייניו האישיים והבלתי תכליתיים, כביכול, של האזרח. אז החלו תחביבים שונים כמו אספנות, רכיבה על אופניים, קריאה ולימוד שפות, לצד שוטטות ברחובות העיר ללא מטרה, תחביב האהוב במיוחד על המועדון. על אלה נוספו בגדי הפנאי, הנסיעות, הקניות ושלל פרקטיקות נוספות של שעות הפנאי החדשות. כך נולד ז'אנר חדש בתפר שבין קודש לחול.

רוכבי אופניים בלונדון, 1895, מתוך Life magazine

בעבר, הפנאי היה קשור בפעילויות שונות ומשונות. לא היה מדובר בבטלה חסרת מעש, אלא בהזדמנות לממש את החלומות ולעסוק בתחומי העניין של האנשים בעולם המערבי. כשהחלה להתפתח הפעילות הספורטיבית, צמחו אתה בגדי הספורט המיוחדים לכל ענף וענף והאקססוריז ההכרחיים. לצדם צמחה גם מחלקה אופנתית חדשה של בגדים שאינם בגדי עבודה, אבל עדיין לא בגדי ערב או בית. "חליפת הפנאי" של שנות ה-50 היא דוגמה לא רעה לתלבושת כזאת, הכלאה מוזרה (מפוליאסטר) של ז'קט דמוי חולצה ומכנסיים תואמים בצבעי פסטל.

חליפת פנאי, אי שם בשנות ה-70

הג'נטלמנים, שלא ממש מחבבים את החליפה ההיא, רואים שמעצבים מהעת האחרונה מסתכלים על השנים ההן של הפנאי ומוצאים דווקא שם השראה לקיץ הבא. פראדה שהצעידה החודש בפאריס דוגמנים בבגדי גולף ופנאי בנוסח שנות ה-50, דריס ון נוטן, שהציג קולקציה קלילה, מינימליסטית וספורטיבית, ז'יוונשי וחצאיות הטניס הגבריות שכבשו את הלב או אומית בנאן, שהציג בגדים נינוחים וקלילים שיתאימו מאוד למי שארוחת צהריים באגם קומו רלוונטית לו יותר מאשר עמידה בתור לכספומט ברחוב אלנבי בתל אביב ביולי.

אומית בנאן, מתוך הפרזנטציה לקיץ 2012 שהוצגה במילאנו האחרון

אבל גם בלי להיתלות באילנות גבוהים, נדמה שאופנת הפנאי הולכת וכובשת את רחובות הערים בעולם. אופנת ליגת הקיסוס יכולה להיראות כפרשנות על בגדי פנאי, סטייל לא מתאמץ שאינו קז'ואלי לגמרי, אבל גם אינו אלגנטי בעליל. משם, ומערי חוף אחרות בעולם, הגיעו גם הנעליים בלי גרביים, הז'קטים הקיציים הקלילים או המכנסיים הקצרים (למרות שטום פורד דיבר בגנותם לאחרונה, והוכיח שוב שהוא עושה אופנה לאלפיון העליון והעסוק ולא לבטלנים כמונו).

אחד מעיסוקי הפנאי האורבניים, המתחילים להיות נפוצים גם במחוזותינו, הוא רכיבה על אופניים. מדובר אמנם באחד התחביבים הראשונים שצמחו עם המצאת הפנאי המודרנית, אבל בגלגולם הנוכחי הם מחליפים תחביב גברי מהמאה הקודמת - שיפוץ מכוניות עבר קלאסיות. ג'נטלמנים רבים היום ממלאים את זמנם הפנוי בחדוות תיקון, שיפוץ, וגם, לא פחות חשוב, רכיבה על אופניים.

המעצב הבריטי פול סמית ידוע בחיבתו לכלי התחבורה הדו-גלגלי. ואחרי כמה שנים שבהן היה נותן החסות הראשי של מועדון רכיבת האופניים Rapha Condor החליט לעצב את בגדיו. סרטון המציג את הקולקציה שיצר צולם באולם רכיבת אופניים במנצ'סטר, כשסמית מדגמן את הפריטים בעצמו לצד חברים רוכבים אחרים.

מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי הושק לאחרונה Outlier, מותג אופנת רכיבת אופניים ניו-יורקי המייצר קולקציות בסיסיות ואיכותיות לרוכבים מקצועיים ולכאלה הרואים באופניים כלי תחבורה אורבני אידיאלי. שלל חברות אופנה החלו להציע אופניים שיקיים כחלק מהקולקציות העונתיות שלהם.

משלושת המוסקטרים ועד זורו, קרבות חרב היו מאז ומתמיד תחביב גברי עם חוקים נוקשים וקוד ברור של התנהגות ולבוש. האלגנטיות המינימליסטית של הספורט הלבן והקרבי הזה עדיין משמשת השראה ללא מעט מעצבים. בשבוע האופנה האחרון בפאריס הציג תום בראון, שמעצב את הליין "גמה בלו" למונקלר, דוגמנים במראה של מועדון סיף, כשהם לבושים בבגדים האוונגרדיים של המותג, צועדים, כמו חיילים לבנים, לצלילי המארש המפורסם ממלחמת הכוכבים.

אבל בראון לא לבד. ג'וניה ואטאנבה, שמעצב קו נפרד על שמו במותג היפאני קום דה גרסון, הכין לקיץ הבא כמה לוקים מעניינים דווקא לחובבי הגינון. הרחק מאולמות התצוגות הרגילים בעיר האורות, הוא חשף את הקולקציה שלו על הדשא בגינה ירוקה ובאוויר הפתוח. הדוגמנים לבשו אוברולים צבעוניים במראה חקלאי עירוני, והעניקו פרשנות חדשה למושגים כמו פנאי, גינון, בגדי עבודה ובגדי יציאה כשהציגו בליל אוונגרדי שדוחה את ההגדרות הרגילות ומבקש לחגוג סטייל, בלי להתחייב על המחלקה שבה אפשר לרכוש את הפריטים המוצעים.

אפשר לראות בתרבות הפנאי מפלצת קפיטלסטית שמאיימת לשנות סדרי עולם. אם פעם הפנאי היה הזמן שנותר בין העבודה למחוייבויות הבית, נדמה שהיום הוא השתלט על כל חלקה טובה. אמנם משמח שהרבה אנשים מנסים לאחד בין תחביביהם ועבודתם, אבל לפעמים מתגנבת התחושה שהפנאי נהפך למטרה האמיתית, שלידה כל העיסוקים האחרים בטלים. אבל גם אם הפנאי הוא העיסוק החדש, הג'נטלמנים בטוחים שכדאי לצקת לתוכו קצת סטייל.

* ואם בזמנכם הפנוי אתם הולכים לים - הנה תזכורת לדמותו של הגרסונייר כנער חוף.

לכל איש יש תיק

מר פורטר שמח להציע לכם חמש אופציות של תיקים להשקעה בקיץ הקרוב. את התיק אפשר וכדאי להתאים את לסטייל האישי, ללוק היומי וללבוש הקיץ הקרב והולך...

ואם תרצו עוד - הגרסונייר ישמח להרחיב על הקשר בין תיקים לגברים.

איזה תיק

הגרסונייר מצא תיק לארוז בו כמה חפצים ולצאת לוויקאנד אורבני עם סיכוי לממטרים פזורים. תיק ה- TOTE, מהקולקצייה החדשה של לאנוון, מגיע בצבעי הסוואה וניתן כבר לרכוש אותו ברשת. הגרסונייר ששאל פה בעבר: איזה תיק אני? מתחיל להבין את התשובה. לפחות לחורף הקרוב.

על תיקים ועננים

הגרסונייר, שכבר הרחיב במסגרת המועדון על הקשר המופלא בין התיק ונושאו, תמיד אוהב לגלות תיקים חדשים של מעצבים צעירים שלא הכיר קודם. היה זה הבלוג המסור 00o00 שלכד ברשתו את הקולקציות הראשונות של טדיפיש, סטודיו פריסאי חדש שמעצב תיקים מבד קנבס, הצבועים ידנית בלטקס נוזלי, עם גרדיאנט אישי לכל תיק.

באתר של טדיפיש עדיין אי אפשר לבצע הזמנות של התיק אבל הגרסונייר משוטט לו ארוכות בין התמונות היפות וחושב על תיקים ועננים.

אוהב מתנות יחיה 4

כבר הרבה זמן לא מילא הגרסונייר את התווית האהובה עליו בבלוג העונה לשם: מתנות. (ומתמלא געגועים לסדרת אוהב מתנות יחיה הותיקה). והפעם הישר למזגן התל-אביבי נוחת לו תיק ג'ינס פריסאי של A.P.C, ארוז למשעי, מקופל כדבעי, עם בונוס דיסק וגלויה. תודה ע. היקרה. הגרסונייר מרים עוגן ואפילו שוקל ללכת לים.

עור ראשון

רק לאחרונה הוזכרה כאן המעצבת הבלגית ורוניק ברנקינו שזה עתה מונתה לתפקיד המעצבת הראשית של של חברת דלבו (Delvaux) הבלגית, והנה נתקל הגרסונייר במודעה זו, של תיק המסמכים הקלאסי של דלבו, אשר מיד כבשה את ליבו.
אפשר ממש לחוש את הסקרנות של הילד שמחטט בתיק אביו (או אימו?), כשמבחינת הפעוט - לא מדובר באחד מתיקי העור היפים שקיימים היום (ובמאה האחרונה) - אלא בכלי אחסון (בעל ריח מוזר שוודאי יחזור אליו בבגרותו), עיתון נעוץ בצידו, שכנראה ומכיל הפתעה, מתנה או סוד. המודעה אינה חדשה, אבל לאחרונה נתקל בה הגרסונייר בגליון החג המיוחד של מגזין מונוקל (מבית טיילר ברולה), אשר מייצר מהדורה מוגבלת של התיק עם חברת דלבו, אותה ניתן לקנות בחנות האתר החדשה והמשודרגת.

ואם כבר עור, ותיקים, דנהיל (dunhill) המותג הבריטי הותיק, מעניק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של פס יצור פריטי העור האיכותים שלו. זה כמובן תמיד מרתק לראות את העבודה המקצועית, המדוקדקת והידנית כמובן, של אומני העור השונים, בכל אחד משלבי ההכנה של הפריט - אותו אנחנו מכירים כמוצר מדף בלבד. (ואולי צפיה בסרטון תבהיר מדוע עולה תיק המסמכים היפה הזה כ- 1,800 פאונד...).

מועדון הג'נטלמנים – הטור החמישי

שבוע לא קל עבר על הגרסוניירים, באשר הם. הטור החמישי של מועדון הג'נטלמנים בגלריה היה מיועד להתרכז בתיקים ומה שבתוכם, אך האירועים המזעזעים גרמו לגרסוניירים להבין שלא על התיק לבדו. הם לקחו צעד אחד אחורה כדי לבחון בצורה קצת יותר רחבה את הקשר בין המרחב הפרטי לציבורי, בין המנומס לוולגרי, ובין תיק של צרות לתיק של נחמה.

הג'נטלמנים, ששהו בנכר לא מעט וחיו בין עמים זרים, זוכרים בערגה לא רק את מנהגי הלבוש והנימוס שם, אלא גם את השמירה הקנאית על המרחב הציבורי, הלא הוא זירת החיים שמתחילה במקום שבו נגמר הבית. בשבוע כזה, שבו גבולות הפרטי והציבורי נפרצו בברוטליות בלתי נתפשת, יושבים הג'נטלמנים וחושבים איך אפשר בכלל לדבר על נימוסים והליכות, כשערכים בסיסיים כמו כבוד לחיי אנוש והכרה בשייכותו של כל אחד למרחב הציבורי נרמסים.
מצד שני, הג'נטלמנים חושבים ששרטוט המרחב הציבורי והגינונים הקשורים בו יכול לתרום להפיכתו של העולם הזה למקום שקצת יותר טוב לחיות בו. אמנם אף אחד לא מת מזה שטרקו לו דלת בפרצוף, אבל ההכרה שיש עוד אנשים מסביבנו, שבעולם שבחוץ חיה קהילה של אנשים שקיומה מושתת על כבוד וסובלנות, יכולה לכונן חברה בטוחה ומתורבתת יותר מזו שקיימת כרגע מעבר למפתן הדלת.

במגזין "ויירד" פורסמה החודש כתבה בשם "כללים חדשים לג'נטלמן הדיגיטלי". במאמר ארוך ומפורט סוקרים עורכי המגזין את העידן החדש, שבו המרחב הציבורי הוא מושג מסועף ומורכב שמתייחס גם למרחב הווירטואלי ולישויות החדשות שאיתן מתמודדים אנשים במרחב הפיסי המקיף אותם: טלפונים סלולריים, הודעות טקסט, טוויטר, פייסבוק, צ'אטים. המרחב הפיסי החדש מורכב מצלצולים, הודעות, ביפים, מצלמות ושאר הפרעות שלא הכרנו בעבר.
במרכז סט הכללים החדש הזה פרסמו עורכי המגזין הגדרות למרחב האישי, שתופס מקום גדול יותר מגודלו הפיסי של אדם. לטענתם, המרחב האישי שינה את גבולותיו, והוא מכיל עכשיו הרבה יותר מזה הקודם. קחו למשל את הטלפון הסלולרי: הבהוב מסכים, צלצולים ממינים שונים, ווליומים פורצי אוזניות, הודעות טקסט מזמזמות - הג'נטלמנים חושבים גם הם שצריך לשים לכל זה קץ. אין צורך לצעוק לתוך הנייד או לדבר בספיקר כשמסביבך אנשים. אפשר פשוט להחזיק את המכשיר במקביל לעצמות הלחיים ולדבר בנחת; הודעות במהלך סרט? אסור בתכלית האיסור (צגי ניידים מוארים נראים גם ממרחק של 15 מטר; ראו הוזהרתם). רינגטונים? אין שום סיבה שהסימפוניה הבלתי גמורה תהדהד בשעה שאתה יושב וממתין לרופא שלך. הגיע הזמן להבין שגם למרחב הציבורי הישראלי, שהוא בין הצפופים בעולם, מגיע ליהנות מקצת אוויר לנשימה.

תמונה מתוך: הסרטוריאליסט

ובכלל, עם כל הגאדג'טים שנוספו לחיינו, אולי זה הרגע לענות לשאלה הפרוזאית: איפה, לעזאזל, שמים אותם? ובכן, קודם כל, איפה לא: בכיסים. אין מראה יותר מגוחך וסר טעם מכיסים מנופחים שדחוסים עד אפס מקום. מגיע הרגע שבו גבר בוגר שואל את עצמו: איזה תיק אני? תיק מסמכים מעור או תיק בד שנתלה על הכתף ברישול מוקפד, תיק TOTE עם מקום למחשב נייד או תיק גב של פעם? קצרה היריעה העברית מלתאר את סוגי התיקים שיש. אבל בכל זאת חשוב להחזיק שניים-שלושה תיקים ולהשתמש בהם על פי האירוע, השעה, השנה, המיקום והסביבה.

1670 היא שנה חשובה להבנת התפתחות מערכת היחסים בין הגבר לתיקו. עד אותה שנה נהגו הגברים לשאת תיקי עור דמויי מעטפת מכתבים גדולה ובהם מסמכים חשובים, חשבוניות עץ, ופאוץ' לטבק (או קופסת הרחה לריענון). אבל באותה השנה החלו חייטי האריסטוקרטים לייצר לראשונה מכנסיים בעלי כיסים פנימיים עמוקים (שלא במפתיע נקראו אז "Bagges"), שהחליפו לראשונה את המעטפה הנודדת. באותה התקופה גם החלה להופיע לראשונה מה שאנו מכנים כיום "חליפת העסקים הגברית", והכיסים נדדו בהדרגה גם למעילים ולז'קטים, כאלמנט פונקציונלי ולא פחות דקורטיווי (עם שעונים מחוברים לשרשרת ומטפחות משי המציצות מכל חור).
הכיסים הוחלפו עם השנים בתיקים שגדלו וקטנו על פי רוח הזמן, והיום תעשיית התיקים לגבר היא ללא ספק מהמתפתחות בעולם האופנה. לא חייבים להיות דייוויד בקהאם או ג'ייק ג'ילנהול (שני תיקאים מכובדים) כדי לזרוק על הכתף או לאחוז בכף היד תיק שיכיל את כל מה שלא נכנס לכיס (בכוח): טלפון נייד, צרור מפתחות, ארנק, כסף קטן, פנקס רשימות, יומן, מגזין, מצלמה, מחשב ועוד.

באותה תקופת מגורים בנכר פיתחו הג'נטלמנים חוש סטייל מקומי: לאמריקאי היה ג'ק ספייד, מותג התיקים הגברי מבית קייט ספייד, מעין גרסה משודרגת של תיק המסנג'ר שעד אז נהגו להתהדר בו רק שליחי Fedex לדאונטאון מנהטן. האירופאי עקב בדריכות אחרי האחים פרייטג מציריך שהושפעו גם הם ממשימות השליחים, ויצרו תיקים חסינים לגשם מברזנט צבעוני ושאריות ממוחזרות של כיסוי משאיות. כבד על הכתף - טוב לסביבה.

תיקי הגרסוניירים עם פרוץ המילניום: ג'ק ספייד ופרייטג

הג'נטלמנים, שמרגישים כאילו היו דור בין-תיקי, זוכרים שכשהיו ילדים, היו הולכים לבית הספר עם ילקוטי עור עדינים בעבודת יד וחוזרים הביתה לשחק במזוודת הג'יימס-בונד של אביהם, שנפתחה בקול נקישה מרשים. אבל הילקוט המיתולוגי הוחלף בתיקי קל-גב, שפינו מקום לג'אנספורט ומשם לטרולי של היום. אבל הטראומה הגדולה מכולן (יותר אפילו מתיקי הניילון) קשורה לפאוץ' המיתולוגי, אותה זוועה אבולוציונית שהתחילה לא רע בשנות ה-70 עם תיקי עור קטנים, ונגמרה באסון אסתטי שנכרך על המותן. לא משנה אם יש עליו קופיף תלוי או אם מרטין מרג'יאלה עיצב אותו (והוא עשה זאת לפני כמה שנים), הזוועה, עם כל הכבוד לגאון האופנה, לא חלפה.

אבל למה לרוץ רחוק כששלל חנויות ומותגים מציעים היום תשובה נוחה לכל כיס? חברת איסטפק כבר שיתפה פעולה עם ריק אוונס וראף סימונס, דיור וגוצ'י ממשיכים במסורת ומציעים תיקי עור משובחים ויקרים, חברות קלאסיות כמו באלי ולואי ויטון מציעות לא מעט פרפראזות על תיקים קלאסיים, ויש כמובן עוד מאות סוגים אחרים במגוון צבעים ושלל בדים וטקסטורות.
כי, כאמור, המרחב הציבורי הוא מקום גדול ומגוון, שבו לכל אחד יש אופציה להרכיב את הסטייל, הלוק והדימוי שהוא רוצה להעניק לעצמו. את זה לא ניקח מאף אחד.

תיקים של: מארק ג'ייקובס, ברלוטי, פרד פרי