ניקוי חדיש

כששתי חברות, שהגרסונייר לא יכול שלא להודות כי הוא מכור למוצריהן, מכריזות על שיתוף פעולה סימן שמשהו טוב קורה. כשז'אן טוויטו, המייסד השקט והמתוחכם של לייבל האופנה הצרפתית A.P.C, מכריז בבלוגו על שיתוף פעולה עם חברת הקוסמטיקה האוסטרלית AESOP זה מספיק לעורר את כל הבלוגספירה האופנתית / טיפוחית והגרסונייר מיד חולם על בדים ריחניים.

שתי החברות, המפתיעות בשיתוף פעולה ראשוני, ישיקו בקרוב נוזל ניקוי המיועד לשטיפה וכיבוס של אותם בדים עדינים, סריגים ענוגים שזכאים לשטיפה ידנית (או אפילו לאירוע שטיפתו הראשונה של הג'ינס). אם את A.P.C קוראי הגרסונייר בוודאי מכירים, זו הזדמנות לעשות הכירות עם חברת AESOP שמוצריה עדיין לא נמכרים בארץ, והגרסונייר מצפה שברגע ויואילו חנויות בחכמתן לייבאם, העור הישראלי יתחבר מיידית למוצר שסוף סוף מיועד לאקלים דומה.

חנות AESOP שנפתחה לא מזמן בציריך

נעים בעור

אמנם כבר בן 180 אבל רק לפני כמה חודשים הצליח הגרסונייר לראשונה לשים את ידו על הבד המפורסם באיכותו של המותג הבריטי סנספל (Sunspel) מאורע שהשאיר, עד היום, חותם של רכות ונעימות נדירה. השנה החולפת היתה שנה מוצלחת למותג הקשיש, עם חנות חדשה ברחוב רדצ'רץ' (בשכונת שורדיץ' הגרסוניירית להפליא) ומינוי מוצלח של ג'ונתן אנדרסון (הידוע כ- JW Anderson) למנהל הקריאטיבי.

לכבוד החגיגות, ובהמשך למסורת שיתופי הפעולה של המותג (תום בראון, קריס ואן אשה, פול סמית) בחרו בסנספל כמה מעצבים ליצור עבורם קולציית קפסולה מצומצמת ויש להניח נעימה להפליא.

הראשון שנבחר הוא ז'אן טוויטו מ A.P.C שבחר לעצב מכנסי בוקסר קלאסיות, על בסיס דגם מקורי של סנספל מ-1940, עם בד שנלקח מחולצות A.P.C.

מלבד טוויטו היה עוד חלום גרסוניירי (פנטזיה קוסמטית) שהשתתף בפרויקט והוא מותג הטיפוח האוסטרלי Aesop (במקרה גם החנות השכנה ברדצ'רץ'). דניס פפיטיס, היזם והמנהל של מפעל הקרמים הגאוני, תרם לערימת המתנות לחג המולד פיג'מה (או כפי שלמדנו בשמה העברי ההולם: חליפת שינה).

החייט הלונדוני טימותי אברסט משחזר את חולצת הפולו (בתמונה מעל) שלבש שון קונרי בהיותו סוכן הוד מלכותו בשנות השישים ומעצב העור דרק האריס (מ Lewis Leather) מציג חולצת טי, קשיחה בהרבה מכותנה רגילה, ללבישה, יש לשער, מתחת לבגדי העור שהוא בדרך כלל מייצר.

לחיי נגיעה אחת רכה

אחלה בד

הגרסוניירים עדיין לא התאוששו מהחגים, אבל אם APC כבר הוציאו את קולקציית המאדראס שלהם, סימן שהקיץ כבר אוטוטו כאן ואפשר לחלום על חופשה ארוכה וצינון ממסורת, מהמוני משפחות ברחובות ובעיקר מאוכל . כבר דובר על הבד הקייצי הזה כאן, ועל הקמפיין לעשות לו עלייה, אז לפני שאתם מפנים מקום במדפים, שורו, הביטו וראו את קולקציית המאדראס של APC. שווה טעימה.

פוסט פרינט.2

עשר שנה לאחר השקתו מעלה המגזין האהוב והחשוב 032c אתר חדש מופלא לרשת. העולם של 032c מכיל את כל הגליונות הקודמים של המגזין, אבל לא מדובר בסריקה אלא בבניה של עולם תוכן עשיר ועמוק הפונה לכל מי שאוהב לחיות על הקווים המחברים את מרכיבי התרבות העכשווית. כמו כל ספר עיון שרוצים לתהות על קנקנו אפשר ללכת ישירות לאינדקס ולגלות מדוע הוא נקרא The New Cultural Order.

הגרסונייר נזכר בראיון שערך עם יורג קוך, עורך המגזין.

ובינתיים בפריס, ז'אן טוויטו, שלא יודע כמה הגרסונייר רוצה לדבר איתו על פתיחת חנות A.P.C בארץ, מרחיב אף הוא את המותג לרשת ויוצר את ה A.P.C Journal. הפתעות צפויות בקרוב.

A.P.C עושים שוב רוח

הגרסונייר יצא הבוקר מהבית, פשט את מעילו, ונשבע שלא להתלונן שוב שהשמש זורחת ובחוץ שלושים מעלות. אבל אז הוא קיבל דיווח שA.P.C מוציאים מעיל רוח, בשיתוף עם K-way, ויצאה לו הרוח מהמפרשים.
K-way נולדה בבוקר גשום אחד בפריס של 1965, עת יצא לאון-קלוד דוהמל לרחוב וגילה שכל האנשים סביבו שכחו מטריות והחלו לנוס מהגשם. הוא החליט להמציא מעיל ניילון עמיד למים, שיכול להיכנס לתיק קטנטנן ולשמש מיני ערכת חירום לימים גשומים שכאלה. זה היה ה-Windbreaker הראשון. מאז נמכרו כבר למעלה מ-250,000 מעילים, החברה עברה הרבה גילגולים, ולאחרונה החלה בשיתופי פעולה עם חברות אופנה אחרות, כמקובל בזמן האחרון.
מאז עברו הרבה מים בסיין, מעט גשם בתל-אביב, והרבה רוחות בעולם הגדול, אבל מעיל הרוח כבש את מקומו הקלאסי בארון של כולם, והפך להיות פריט בסיסי, בעיקר במדינות שגשם יורד בהם בתדירות דומה להופעתם של ימים חמים בתל-אביב.
בליין החדש שלושה מעילים, והם יהיו מוכנים רק באביב, כך שיש לנו עוד ארבעה ימי גשם לעבור עד אז, והרבה חלומות רטובים על ימים חורפיים יותר מכאן.

זרעי קיץ

איזה כיף! A.P.C החברה הכמעט-סודית והאהובה על הגרסוניירים (בגדי קז'ואל שפעם היו מאוד לא יקרים, ומאז שעוד ועוד היפסטרס מברוקלין גילו אותם כבר עלו מחיריהם) הוציאה את הקולקציה שלה לקיץ הקרוב, ונראה שכרגיל, בלי בשורות אופנתיות מרחיקות לכת, מדובר בקולקציה מקסימה ומשובבת נפש. הרבה ג'ינס (והרבה חולצות וג'קטים מהבד הזה, שנדמה שבעקבות המשבר הכלכלי נשאר הטקסטיל המועדף על כולם), כמה צבעי פסטל בשביל העונה, ופריטים ב40 גוונים של אפור. כדאי לשים לב לכל האקססוריז, שתמיד עשויים לעילא, ובעיקר לנעליים, חגורות, עניבות ותיקים שכדאי שיעשו עלייה. ויפה שעת שמש אחת קודם.

בכלל כדאי כבר שמישהו ירים את הכפפה (עדיפה זו, למשל) ויראיין את ז'אן טוויטו, מי שהקים את החברה לפני למעלה מ-20 שנה, אחרי שלמד בלשנות והיסטוריה בסורבון.

למתקדמים, למוקירים ולאוהבים הנה 10 הדברים שטוויטו לא יכול בלעדיהם מהאתר men.style.com ופרופיל מעניין שלו במגזין האופנה לגברים הדו שנתי של הניו יורק טיימס. קיץ נעים.

שועל קיצוני

בית קיצונה (Kitsune) הצרפתי הוא אחד הפרויקטים התרבותיים העכשוויים שמחממים לגרסונייר את המוח הקריאטיבי ופותחים את שערי ההשראה. קיצונה במיתולוגיה היפנית הוא שועל ערמומי ואינטליגנטי בעל יכולות מאגיות רבות, בהן האופציה הקסומה (והאופנתית) לשנות דמות וצורה. אולי מאותו שועל מיתולוגי מגיחה אלינו הפעלתנות המרתקת של הקולקטיב הפריזאי הממלא את עולמנו ברעיונות מרתקים המצרפים יחדיו אופנה ואמנות, עיצוב, מוזיקה וסטייל.

Gildas Loaëc ו- Masaya Kuroki, אנשי קיצונה, לובשים שת"פ קיצונה X פטי בטו

החדשות המעניינות שיצאו לאחרונה מבית קיצונה נוגעות בתחום המוזיקה והאופנה. הלייבל מוזיקלי שלהם, שכבר גילה והחתים את כמה מהמוחות האלקטרוניים הבועטים בזמננו, מבקש מדי פעם מהרכב זה או אחר (פעם קודמת היו אלה הצמד Digitalism) לאצור מיקסטייפ אינטימי שיחשוף כמה מההשראות והאהבות הנעלמות מן האוזן. הפעם נבחרה להקת Phoenix, אחת הלהקות האהובות על הגרסוניירים ולהקת גרסוניירים בפני עצמה (טוב, אם קוראים לך תומס מארס, ואתה סולן להקת רוק, והבויפרנד של סופיה קופולה, אתה כנראה גרסונייר-על!). הפיניקסים בחרו 18 קטעים נדירים וקסומים, ואם אתם מכירים קצת את הלהקה - תבינו את החלום המוזיקלי שאתם מוזמנים להציץ לתוכו (האלבום החדש שלהם ייצא, אגב, במאי. הורדתם כבר את הסינגל החדש שלהם? אז תורידו עכשיו!)

KITSUNE TABLOID BY PHOENIX
Uploaded by MaisonKitsune

אופנה: רק ב- 2005 החל בית קיצונה להוציא קולקציות קבועות, כשהמעצב הראשי ואחד מחברי הקולקטיב, Masaya Kuroki, מצליח לחבר בין מינימליזם יפני שקט ומרגש לשיק צרפתי עדכני (חיבור המקביל לביוגרפיה האישית של הבחור). המותג קיצונה כבר היטיב לשתף פעולה עם A.P.C, מרטין מרג'יאלה, פטי בטו ואמן הגרפיטי הצרפתי אנדרה, ובקולקציה הנוכחית כבר נחשפו הנעליים המשובחות שעוצבו עם פייר הרדי:

אין אין אין דברים כאלה

קולקציית סתיו-קיץ 2009 של קיצונה, הנקראת "Somebody Somewhere", כוללת חולצות פולו, בלייזרים, מכנסי קיץ, כמה מהסריגים הקלאסיים וכמובן הנעליים המוצגות לעיל, הכל במראה מינימלי ומוקפד, עם הלוגו הרקום והסטייל הצרוב.

אז עם ההערצה מהשוליים, חיקוי מהמיינסטרים, חוסר פשרות באיכות וחיפוש מתמיד ועיקש אחרי שיתופי פעולה קריאטיביים במיוחד (אפילו בעיצוב רהיטים) - כדאי לעקוב אחרי המייספייס שלהם לגבי תאריכי ההופעות של כוכבי הלייבל, ולפוקדים את פריז מומלץ ביקור בבוטיק היחיד שלהם בעולם (הם מוכרים בהרבה חנויות של אחרים):

Kitsuné Boutique
rue de Richelieu 52
75001 Paris

אח לבגד

האחים הקנדים בן ודאג בורקמן עבדו עד לא מזמן כמעצבים בחברת הביגוד הפופולרית GAP והוציאו לשוק קולקציה חדשה ומדוברת שנעה על הגבול שבין פרפיות (preppy-ness) לנינוחות קייצית תחת המותג "האחים בורקמן".

אח, ואח שלו

הקולקציה, שנעשתה בהשראת הנסיעות התכופות של השניים להודו ולאסיה, נראית באמת כמו גרסה אמריקאית של הנוסע למזרח, והמחירים ממש לא גבוהים (הם מבטיחים ששום פריט לא יעלה יותר מ-200 דולר). הגרסוניירים חושבים שדווקא קולקציה כזו היא הזדמנות להכיר מחדש את בד המאדראס, כמעט הבד הקיצי הרשמי בארצות שמעבר לים.

מאדראס קלאסי

מקור שמו של המאדראס הוא בשם הקולוניאליסטי הבריטי לעיר ההודית צ'נאי. זהו בד כותנה קל עשוי טלאים משובצים, מעין מפגש בין הבד הסקוטי (טארטאן) וכותנה מאדראסית מסורתית. המאדראס הוא בד "נושם", קל לתחזוק (הוא אפילו יפה כשהוא לא מגוהץ), והוא בעיקר קל לשילוב עם בגדי קז'ואל, מחאקי ועד ג'ינס. בשנות השישים אומץ המאדראס על ידי התרבות הפרפית של החוף המזרחי, בעיקר סביב האוניברסיטאות ועיירות הקיט בקיץ, אבל מאז התאקלם והתעדכן במערב, אפילו על ידי חברות אירופיות קוליות, מ-APC, שמוציאים מדי קיץ קולקציית מאדראס, דרך מעצבים אוונגרדיים (דריס ואן נוטן עיצב קולקציה שלמה ממאדראס לפני כמה שנים) ועד היכלי פרפיות קלאסיים מבית ראלף לורן ו-J.Crew ואף חדשניים יותר כמו באנד אוף אאוטסיידרז (שכבר כתבנו עליהם כאן), שהוציאו וידיאו יפהפה עם כמה פריטי קיץ מאדראסיים נחשקים:

אפשר להסתכל על האחים בורקמן כמו על האחים הגדולים והקיציים של הגרסונייר, לדמיין שאוטוטו מגיעים להמפטונז ולדאוג שהמאדראס שלקחו ייראה מקומט מספיק כדי שיוכלו לשתות את המרטיני שלהם בזמן ולהיראות נונשלנטיים.

חורף

מתי מתי כבר חורף?
אחד הגרסוניירים התוודה אמש כי פיצה עצמו על העדר החורף בלבנט בשני צעיפים חדשים שרכש בפאריס. זה אחד מהם. למבט מדוקדק בצעיף A.P.C הבא מצורף ריח ערמונים חמים:

עכשיו שרק יהיה פה קררר.

פאפה ג'ינס

הדיבור של השנים האחרונות על מכנסי הג'ינס הכהים, בד הדנים היפני וכל הסלווג' שנלווה לו, עושה עוול אופנתי לאותו זוג מכנסיים שקניתם לפני שנים וכיבסתם עשרות פעמים. כן, מכנסי הג'ינס הבהירים, עם מראה ה"washed" והלוק המשומש, עושים קמבק בלוגספרי וקמים לתחייה עם השם המוצלח "ג'ינס אבא" (dad jeans). רואים אותם בסרטוריאליסט ובמקומות אחרים, על גברים שלובשים אותם עם חולצה לבנה, ז'קט כחלחל קייצי ועניבה, והם משרים מראה לא מתאמץ, שמתאים בול לתקופה הזו של השנה. אחרי הכל, הגרסונייר מודה שאפילו הוא מהסס אם כדאי להיכנס למכנסי ה-A.P.C שהוא כל כך אוהב באמצע אוגוסט (בהתחשב בעובדה שלא עברו שנתיים מאז רכישתם, ולכן אי אפשר עדיין לכבס אותם), לא רק בגלל כובד הבד, אלא גם בגלל חוסר התאמה כללי לפלטת הצבעים של העונה.

תמונה למעלה מה"סרטוריאליסט". התמונות למטה של טומי טון לג'י.קיו

כדאי לציין שלמרות שאפשר לקנות זוג כזה גם בחנות, מכנסי הג'ינס הבהירים המושלמים הם אלה שכל אחד עושה לעצמו (זוכרים את הכלל המוצלח: "break your own jeans"? - הוא עכשיו מקבל גם תוקף אסתטי).
כל מה שנותר הוא לשלוף אותם מתחתית הארון, ללבוש עם דאבל-ברסטד מכותנה ולהדס איתם עד לקפה הקר הבא.

אגב, אחרי "mom jeans" וה"boyfriend jeans" - כינויים למכנסיים שבנות לובשות - יש לבנים סוף סוף ג'ינס משלהם. ולהשראה הזו יש אפילו אבא.

מועדון הג'נטלמנים - עניין של פנאי

בין שלל ההצעות ההזויות שהונחו לאחרונה על שולחן הממשלה בלטה אחת שקסמה לג'נטלמנים במיוחד: סוף השבוע יוארך ויכלול מעתה גם את יום ראשון. חדוות החופש, שבדרך כלל מקננת בהם בחודשים החמים, לא היתה הסיבה העיקרית לצהלה הגדולה, אלא דווקא התחושה שבישראל אין כלל וויקנד, וחמור מכך, אין כאן תרבות של אופנת פנאי.

קחו את תיק הוויקנד כמשל. זהו תיק בינוני, שאפשר לשים בו בדיוק את כל מה שצריך לסופשבוע רגוע בכפר: שני זוגות מכנסיים, בגד ים, חולצת טי לבנה, חולצה מכופתרת קלילה, לבנים להחלפה וספר קיץ מותח. התיק הזה מעולם לא זכה לפופולריות בישראל, ורק אחיו - הקיטבג - נכנס לפנתיאון, בעיקר בגלל שימושיו הצבאיים.

תיק וויקאנד של A.P.C

תיק הוויקנד הראשון הופיע אי שם בשנות ה-20. הוא היה אחד מאותם פריטים צרכניים שקשורים בהמצאת ה"פנאי", מושג חדש שנולד בעקבות המהפכות בצרפת ובארצות הברית ועוד אחד ממאפייני המודרניות, שחרתה על דגלה זמן פנוי שכולו התעסקות בענייניו האישיים והבלתי תכליתיים, כביכול, של האזרח. אז החלו תחביבים שונים כמו אספנות, רכיבה על אופניים, קריאה ולימוד שפות, לצד שוטטות ברחובות העיר ללא מטרה, תחביב האהוב במיוחד על המועדון. על אלה נוספו בגדי הפנאי, הנסיעות, הקניות ושלל פרקטיקות נוספות של שעות הפנאי החדשות. כך נולד ז'אנר חדש בתפר שבין קודש לחול.

רוכבי אופניים בלונדון, 1895, מתוך Life magazine

בעבר, הפנאי היה קשור בפעילויות שונות ומשונות. לא היה מדובר בבטלה חסרת מעש, אלא בהזדמנות לממש את החלומות ולעסוק בתחומי העניין של האנשים בעולם המערבי. כשהחלה להתפתח הפעילות הספורטיבית, צמחו אתה בגדי הספורט המיוחדים לכל ענף וענף והאקססוריז ההכרחיים. לצדם צמחה גם מחלקה אופנתית חדשה של בגדים שאינם בגדי עבודה, אבל עדיין לא בגדי ערב או בית. "חליפת הפנאי" של שנות ה-50 היא דוגמה לא רעה לתלבושת כזאת, הכלאה מוזרה (מפוליאסטר) של ז'קט דמוי חולצה ומכנסיים תואמים בצבעי פסטל.

חליפת פנאי, אי שם בשנות ה-70

הג'נטלמנים, שלא ממש מחבבים את החליפה ההיא, רואים שמעצבים מהעת האחרונה מסתכלים על השנים ההן של הפנאי ומוצאים דווקא שם השראה לקיץ הבא. פראדה שהצעידה החודש בפאריס דוגמנים בבגדי גולף ופנאי בנוסח שנות ה-50, דריס ון נוטן, שהציג קולקציה קלילה, מינימליסטית וספורטיבית, ז'יוונשי וחצאיות הטניס הגבריות שכבשו את הלב או אומית בנאן, שהציג בגדים נינוחים וקלילים שיתאימו מאוד למי שארוחת צהריים באגם קומו רלוונטית לו יותר מאשר עמידה בתור לכספומט ברחוב אלנבי בתל אביב ביולי.

אומית בנאן, מתוך הפרזנטציה לקיץ 2012 שהוצגה במילאנו האחרון

אבל גם בלי להיתלות באילנות גבוהים, נדמה שאופנת הפנאי הולכת וכובשת את רחובות הערים בעולם. אופנת ליגת הקיסוס יכולה להיראות כפרשנות על בגדי פנאי, סטייל לא מתאמץ שאינו קז'ואלי לגמרי, אבל גם אינו אלגנטי בעליל. משם, ומערי חוף אחרות בעולם, הגיעו גם הנעליים בלי גרביים, הז'קטים הקיציים הקלילים או המכנסיים הקצרים (למרות שטום פורד דיבר בגנותם לאחרונה, והוכיח שוב שהוא עושה אופנה לאלפיון העליון והעסוק ולא לבטלנים כמונו).

אחד מעיסוקי הפנאי האורבניים, המתחילים להיות נפוצים גם במחוזותינו, הוא רכיבה על אופניים. מדובר אמנם באחד התחביבים הראשונים שצמחו עם המצאת הפנאי המודרנית, אבל בגלגולם הנוכחי הם מחליפים תחביב גברי מהמאה הקודמת - שיפוץ מכוניות עבר קלאסיות. ג'נטלמנים רבים היום ממלאים את זמנם הפנוי בחדוות תיקון, שיפוץ, וגם, לא פחות חשוב, רכיבה על אופניים.

המעצב הבריטי פול סמית ידוע בחיבתו לכלי התחבורה הדו-גלגלי. ואחרי כמה שנים שבהן היה נותן החסות הראשי של מועדון רכיבת האופניים Rapha Condor החליט לעצב את בגדיו. סרטון המציג את הקולקציה שיצר צולם באולם רכיבת אופניים במנצ'סטר, כשסמית מדגמן את הפריטים בעצמו לצד חברים רוכבים אחרים.

מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי הושק לאחרונה Outlier, מותג אופנת רכיבת אופניים ניו-יורקי המייצר קולקציות בסיסיות ואיכותיות לרוכבים מקצועיים ולכאלה הרואים באופניים כלי תחבורה אורבני אידיאלי. שלל חברות אופנה החלו להציע אופניים שיקיים כחלק מהקולקציות העונתיות שלהם.

משלושת המוסקטרים ועד זורו, קרבות חרב היו מאז ומתמיד תחביב גברי עם חוקים נוקשים וקוד ברור של התנהגות ולבוש. האלגנטיות המינימליסטית של הספורט הלבן והקרבי הזה עדיין משמשת השראה ללא מעט מעצבים. בשבוע האופנה האחרון בפאריס הציג תום בראון, שמעצב את הליין "גמה בלו" למונקלר, דוגמנים במראה של מועדון סיף, כשהם לבושים בבגדים האוונגרדיים של המותג, צועדים, כמו חיילים לבנים, לצלילי המארש המפורסם ממלחמת הכוכבים.

אבל בראון לא לבד. ג'וניה ואטאנבה, שמעצב קו נפרד על שמו במותג היפאני קום דה גרסון, הכין לקיץ הבא כמה לוקים מעניינים דווקא לחובבי הגינון. הרחק מאולמות התצוגות הרגילים בעיר האורות, הוא חשף את הקולקציה שלו על הדשא בגינה ירוקה ובאוויר הפתוח. הדוגמנים לבשו אוברולים צבעוניים במראה חקלאי עירוני, והעניקו פרשנות חדשה למושגים כמו פנאי, גינון, בגדי עבודה ובגדי יציאה כשהציגו בליל אוונגרדי שדוחה את ההגדרות הרגילות ומבקש לחגוג סטייל, בלי להתחייב על המחלקה שבה אפשר לרכוש את הפריטים המוצעים.

אפשר לראות בתרבות הפנאי מפלצת קפיטלסטית שמאיימת לשנות סדרי עולם. אם פעם הפנאי היה הזמן שנותר בין העבודה למחוייבויות הבית, נדמה שהיום הוא השתלט על כל חלקה טובה. אמנם משמח שהרבה אנשים מנסים לאחד בין תחביביהם ועבודתם, אבל לפעמים מתגנבת התחושה שהפנאי נהפך למטרה האמיתית, שלידה כל העיסוקים האחרים בטלים. אבל גם אם הפנאי הוא העיסוק החדש, הג'נטלמנים בטוחים שכדאי לצקת לתוכו קצת סטייל.

* ואם בזמנכם הפנוי אתם הולכים לים - הנה תזכורת לדמותו של הגרסונייר כנער חוף.

צהבת נפיצה

הזמן הצהוב הנוכחי החל השבוע בשואו-רום פריזאי, שם הוצגה קולקציית חורף 2012 של המותג האהוב A.P.C.

 

 הנעליים של מארק מקניירי היו עוד חוליה בצהבת הנפוצה

להשיג בחנות האהובה Très Bien Shop

 המכנסיים של מארני (ל H&M)

הפוסט ההוא על אד רושה (OOF, 1962)

חולצת קיץ 2012, J.W Andreson

מעיל קיץ 2012, E.Tautz

Kitsune, קיץ 2012

סופה סולארית (מרץ 2012, כדור הארץ)

עלילות הגרסונייר באיסטנבול הגדולה

קוראי הבלוג הערניים כבר יודעים כי טרם החלו מהומות הטבלואיד-פוליטיות בין אנקרה לירושלים, ביקר אחר הגרסוניירים (לראשונה בחייו) באיסטנבול, עיר על-היסטורית, עם אנרגיות נדירות, שם זכה לחוויה תרבותית, תגלחת מקומית ולא פחותה מכך, התגלות אופנתית.

מלבד הבזאר הגדול - לחובבי התיקים-בדים-ושאר המציאות; הביאנלה לאמנות - לחובבי אמנות פוליטית אקטיביסטית; ושאר מקומות החובה לביקור בעיר, מסתתרת לה פנינה מקומית בשם נישאנטאשי, שכונה ירוקה, עם בתי קפה קסומים, בוטיקים מוצלחים, בתי כלבו אופנתיים, פריז שעל הבוספרוס.
האטקרציות העיקריות בשכונה הן לאוו דווקא שני בתי כלבו גדולים, שמוכרים שלל מותגי יוקרה עם בחירה יחסית שמרנית, אלא שתי חנויות הלוויין שלהם, המציגות מותגים חדשים, צעירים ונכונים, שהגרסונייר באמת עוד לא מבין למה טרם הגיעו לפה.

הראשון הוא Beyman רב הקומות, שמתחזק גם בראסרי נעימה בקומה הקרקע, ולידו, ברחוב צדדי, חנותו הקטנה Blender. שם בארבע קומות אפלות, מתערבבים להם בגדים נפלאים של אקנה, זדיק&וולטר, ראף ביי ראף סימונס, מרג'יאלה 6 ועוד. בדיעבד המבחר היה קצת מאכזב - ההבטחה של בלנדר לא קוימה במלואה - אבל אין ספק שבכל יום נתון החנות הזו מנצחת (בטח במבחר הגברי) כל בוטיק דיזנגופי מתקדם.

בראסרי ביימן לשירותכם

ברחוב המקביל, בית הכלבו השני נקרא Vakko, ומציג על שלל קומותיו קולקציות אלגנטיות-שמרניות של עצמן. בתחתית הבניין נמצאת חנות הלווין בעלת השם המתחכם V2K (כל כך מילניום מצידם). שם מוכרים, הלוואי עלינו, פריטים נבחרים משלל מותגים כ- A.P.C, כריסטופר קיין, ג'ונתן סונדרס, רג אנד בון, אלכסנדר וואנג ואחרים. שני הפריטים שהיו החביבים על הגרסונייר (אך לא על רוה"ח שלו) היו חולצת משבצות אפורה של נום דה גאר, הלייבל האינטליגנטי מניו יורק, וסריג כבד למעבה החורף של אוליבר ספנסר – הלייבל הבריטי לאופנה גברית, שמקפיד על בדים איכותיים ורמת חייטות גבוהה.

הבנים של ספנסר

הילדים של נום דה גאר

עוד טיפ לנוסעים האופנתיים: למרגלות גבעת נישאנטאשי נמצא איזור מקסים ומומלץ לביקור בשם באשיקטאש. שם, ליד מלון W החדש והמפנק, בעיקול של רחוב משופץ למשעי, פרושים להן שלל בוטיקי יוקרה כמו מארק ג'ייקובס, לאנוון, מארני, בוטגה ונטה ואחרים, ששימחו את הגרסונייר ב-70% אחוז הנחה על קולקציות ישנות.

ועד לפעם הבאה, כדאי תמיד לעלות לבר או מסעדה בקומה עליונה, ללגום תה תפוח, להיאנח על פוליטיקאים אווילים, לדבר על קולקציות נעימות וליהנות מהנוף המרהיב.

אוהב מתנות יחיה 4

כבר הרבה זמן לא מילא הגרסונייר את התווית האהובה עליו בבלוג העונה לשם: מתנות. (ומתמלא געגועים לסדרת אוהב מתנות יחיה הותיקה). והפעם הישר למזגן התל-אביבי נוחת לו תיק ג'ינס פריסאי של A.P.C, ארוז למשעי, מקופל כדבעי, עם בונוס דיסק וגלויה. תודה ע. היקרה. הגרסונייר מרים עוגן ואפילו שוקל ללכת לים.