חיים בג'ינס

הגרסוניירים ממעטים לכבס את הג'ינס שלהם. אוהבי דנים אמיתיים יודעים שאין תחליף ליישון ג'ינס על הגוף, לאופן שבו הבד נשבר ומתעצב לו סביב האגן והרגליים ולחיים שהוא סופג, גם אם הם אפופי ניקוטין, קפאין ופיח אוטובוסים. לג'ינס של APC, למשל, מצורפת חוברת הסברים לשטיפה נכונה של הג'ינס, כשהעצה הראשונה היא להשתדל ולא לכבס אותו עד כמה שאפשר. גרסה אחרת משלבת הקפאה עמוקה, ויש כאלה שימליצו על ניקוי יבש אחת לכמה חודשים.

בשנים האחרונות הגיעה אובססית הג'ינס לשיאים חדשים, לא רק של ג'ינס הפרימיום והמחירים השערורייתיים של הז'אנר הזה, אלא גם של עדות מעריצים שנשבעות בג'ינסים מחברות קטנות ואיכותיות ובבדי דנים יפניים שאין לאף אחד אחר בעולם. לאלו מכם שרוצים לצלול עוד לעולם הכחול הזה, נברא ה"דנים דיבייט".
ה"דנים דיבייט" הוא פרוייקט חדש שיזם ריאן פלט, מומחה למיתוג ושייווק. פלט אסף מעל 25 אנשים (בלוגרים, כותבים, מוזיקאים, מוכרים, אומנים ואמנים) כדי שישתפו את העולם בחווית לבישת ג'ינס מכמה חברות של פרימיום ג'ינס, ביניהן בולדווין, נום דה גאר, גילדייד אייג' ואחרים, כשהמטרה היא גם להציג חברות שונות של ג'ינסים מליינים קטנים וגם לתאר בגוף ראשון את הדמויות שלובשות את הבגד מהבד הנחשק הזה. "האנשים האלה יגשרו על הפער בין הלייבל לצרכן ויתנו מבט מפוקח בדנים, כדי לעזור לכולם", כותב פלט. לכל אחד נמהאנשים שאסף פלט ניתנו זוג מכנסי ג'ינס ועליו יהיה, בהמהלך הפרוייקט, לתעד את לבישתו של הג'ינס ואת הפיכתו לפריט אישי בארון.

האתר כולל הפניות לחברות המשתתפות ולאנשים שאמורים ללבוש את הג'ינס ולספר על החוויה, וכן קישורים לבלוג, לפליקר עם תמונות, ובעיקר הזדמנות לחלום על עוד זוגות מכנסיים לכל מי שריח ג'ינס טרי עושה לו את זה כמעט כמו ריח של ג'ינס ישן ומיושן.

ולסיום, העצה הטובה ביותר שנתן המעצב של בולדווין לשאלה איך הכי כדאי לשמור על ג'ינס: Live in them.

עלילות הגרסונייר באיסטנבול הגדולה

קוראי הבלוג הערניים כבר יודעים כי טרם החלו מהומות הטבלואיד-פוליטיות בין אנקרה לירושלים, ביקר אחר הגרסוניירים (לראשונה בחייו) באיסטנבול, עיר על-היסטורית, עם אנרגיות נדירות, שם זכה לחוויה תרבותית, תגלחת מקומית ולא פחותה מכך, התגלות אופנתית.

מלבד הבזאר הגדול - לחובבי התיקים-בדים-ושאר המציאות; הביאנלה לאמנות - לחובבי אמנות פוליטית אקטיביסטית; ושאר מקומות החובה לביקור בעיר, מסתתרת לה פנינה מקומית בשם נישאנטאשי, שכונה ירוקה, עם בתי קפה קסומים, בוטיקים מוצלחים, בתי כלבו אופנתיים, פריז שעל הבוספרוס.
האטקרציות העיקריות בשכונה הן לאוו דווקא שני בתי כלבו גדולים, שמוכרים שלל מותגי יוקרה עם בחירה יחסית שמרנית, אלא שתי חנויות הלוויין שלהם, המציגות מותגים חדשים, צעירים ונכונים, שהגרסונייר באמת עוד לא מבין למה טרם הגיעו לפה.

הראשון הוא Beyman רב הקומות, שמתחזק גם בראסרי נעימה בקומה הקרקע, ולידו, ברחוב צדדי, חנותו הקטנה Blender. שם בארבע קומות אפלות, מתערבבים להם בגדים נפלאים של אקנה, זדיק&וולטר, ראף ביי ראף סימונס, מרג'יאלה 6 ועוד. בדיעבד המבחר היה קצת מאכזב - ההבטחה של בלנדר לא קוימה במלואה - אבל אין ספק שבכל יום נתון החנות הזו מנצחת (בטח במבחר הגברי) כל בוטיק דיזנגופי מתקדם.

בראסרי ביימן לשירותכם

ברחוב המקביל, בית הכלבו השני נקרא Vakko, ומציג על שלל קומותיו קולקציות אלגנטיות-שמרניות של עצמן. בתחתית הבניין נמצאת חנות הלווין בעלת השם המתחכם V2K (כל כך מילניום מצידם). שם מוכרים, הלוואי עלינו, פריטים נבחרים משלל מותגים כ- A.P.C, כריסטופר קיין, ג'ונתן סונדרס, רג אנד בון, אלכסנדר וואנג ואחרים. שני הפריטים שהיו החביבים על הגרסונייר (אך לא על רוה"ח שלו) היו חולצת משבצות אפורה של נום דה גאר, הלייבל האינטליגנטי מניו יורק, וסריג כבד למעבה החורף של אוליבר ספנסר – הלייבל הבריטי לאופנה גברית, שמקפיד על בדים איכותיים ורמת חייטות גבוהה.

הבנים של ספנסר

הילדים של נום דה גאר

עוד טיפ לנוסעים האופנתיים: למרגלות גבעת נישאנטאשי נמצא איזור מקסים ומומלץ לביקור בשם באשיקטאש. שם, ליד מלון W החדש והמפנק, בעיקול של רחוב משופץ למשעי, פרושים להן שלל בוטיקי יוקרה כמו מארק ג'ייקובס, לאנוון, מארני, בוטגה ונטה ואחרים, ששימחו את הגרסונייר ב-70% אחוז הנחה על קולקציות ישנות.

ועד לפעם הבאה, כדאי תמיד לעלות לבר או מסעדה בקומה עליונה, ללגום תה תפוח, להיאנח על פוליטיקאים אווילים, לדבר על קולקציות נעימות וליהנות מהנוף המרהיב.