שירת השפם

אחרי שגרסונייר מסויים גילה את חיבתו לגידול זיפי הזקנקן הגיע זמן להתוודות על חלום של גרסונייר אחר, חלום לבנטיני, קולוניאליסטי, מדוייק ושעיר. שעיר ומדוייק: השפם.
מה לא דובר ונכתב על אותו פס מוזר, דק או עבה, מרושל או מוקפד שמתנוסס לו בגאווה מצ'ואיסטית על שפתינו העליונה (עם פרגון לא קטן לאחיותינו המשופמות כמו ג'יי.די מלהקת לה טיגרה).
השפם האסייתי, האקזוטי אולי בסכנה אבל שפם הג'נטלמנים המטופח למשעי היה אחד הטרנדים החזקים של השנה החולפת, ותודות ליעל היקרה שבערבות ברלין נזכרנו גם בדברי המשורר:

אֱלֹהִים הָאֲמִתִּי:

אֲנִי מֵת לְגַדֶּל שָׂפָם

אַךְ אֵינִי מְסוּגָּל לְהַחְלִיט

אִם לִבְרֹא אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הֶבְזֵק

שֶׁל אֵשׁ וְעָשָׁן

אוֹ לְגַדְּלוֹ בְּסַבְלָנוּת אֱנוֹשִׁית.

לָכֵן לְעוֹלָם לְעוֹלָם

לֹא יִהְיֶה לִי שָׂפָם,

וּמִתּוֹך הַהִתְלַבְּטוּת הַנִּצְחִית הַזֹּאת

צוֹמְחוֹת עוֹנוֹת וְעָרִים

(מתוך "דת – חזי לסקלי")