אינעל רבאק, מלחמה ארורה

נעליים ברחוב דאונינג

הגרסונייר, שחיפש דרכים שונות ומשונות להתייחס למלחמה האכזרית והרעה שמתחוללת בדרום, מצא שנעליים הפכו להיות הפריט האופנתי הבולט של המלחמה האחרונה. זה התחיל דווקא לא רחוק מכאן, כשהנשיא בוש הגיע לבגדד וכינס מסיבת עיתונאים במסגרת סיור הפרידה שלו מהאזור. במהלך מסיבת העיתונאים זרק אחד מהם, מונטאדר אל-זיידי, נעליים על הנשיא, וכך נולד ריטואל אנטי מלחמתי חדש בדמות זריקת נעליים.

אקט זריקת נעליים, יש לציין, הוא מנהג מוסלמי שמשמעותו בוז, וכל הפניה של סוליה/נעל למי שעומד ממול נחשבת הפגנת עליונות וביטול מעמדו של העומד ממול.. כך שלטרנד יש רגליים באיזור הזה של העולם. אחרי תקרית בוש-אל-דייזי, התפשט המנהג לכל עבר וניתן לראות אנשים זורקים נעליים ברחבי העולם, כחלק מההפגנות האנטי מלחמתיות נגד ישראל. מארגני ההפגנה שנערכה בלונדון השבוע רצו להשאיר אלפי נעליים ברחוב דאונינג, ומשנחסמו – הם החלו לזרוק נעליים, הומאז' לאל-דייזי שטבע את המנהג בחודש שעבר, ולאקט האנטי מלחמתי הזה.

וכשהתותחים רועמים והמוזות שותקות, הגרסונייר מתעצב עד מאוד, ומחפש את זוג הנעליים המתאים כדי להביע את סלידתו מהמלחמה ואת עצבונו מקורבנותיה, ומשתתק. ולגרסוניירים מתנגדי המלחמה ברחבי העולם, להלן אופציות מתאימות לזריקה:

ד"ר מרטינס - חזק ומאסיבי

לנוון - כואב ומדוייק
פייר הארדי - קלאסי ונועז