לכבוד הממטרים הפזורים (והמעטים) שירדו אתמול פה ושם, הגרסוניירים מורידים את הכובע ופותחים מטרייה. כמי שמאבדים אחת כזו באותה תדירות שבה יורד גשם בלונדון, הם נמנעים מלרכוש מטרייה מכובדת ויקרה, אבל למי מבינכם שרוצה קלאסיקה ג'נטלמנית, הם ממליצים על מטרייה מהחברה הבריטית הוותיקה "ג'יימס סמית' אנד סונס", שמוכרת מטריות מאז 1830 ומייצרת שלל אקססוריז קלאסיים כמו מקלות הליכה מעוצבים ומטריות עם מקלות עץ מגולפים לגרסוניירים ברחבי הממלכה המאוחדת ובעולם כולו, עד עצם היום הזה.
ואם אנחנו כבר רטובים ומשוטטים בלונדון, כדאי להיזכר באחד הגרסוניירים הראשונים שהובילו את הטרנד והפכו את מראה הג'נטלמן עם המטרייה ללגיטימי: ג'ונאס האנוויי. למרות שההיסטוריה של המטרייה מתחילה לפני יותר מ-3000 שנה במזרח, אנשים בעולם המערבי המודרני החלו להשתמש במטריות רק במאה ה-18, כשנשים צרפתיות התהלכו איתן כדי להגן על עצמן מפני הגשם. גברים נמנעו מהשימוש במטרייה כיון שהדבר נחשב לא מכובד (ובעיקר גרם להתמרמרות העגלונים שהגשם היה עבורם מקור פרנסה עיקרי). האנווי (1786-1712), סוחר ואיש מסעות (אחד מהמקצועות שהגרסוניירים חולמים עליהם), היה הראשון בלונדון שהתהלך עם מטרייה (הוא הסביר שהוא חולה ולכן חייב להשתמש במטרייה) וסלל את הדרך למראה הג'נטלמני הלונדוני המוכר. עד היום, אגב, ג'נטלמנים בריטיים קוראים למטרייה שלהם "האנווי".ג'ונאס האנווי
רשומות
2 תגובות:
מטריה חזקה, גדולה וג'נטלמנית היא מאסט. את שלי קניתי לפני כשנתיים ואני חושב שזו אחת מן הרכישות הטובות שלי באותו החורף. משום מה בצומת הרחובות אבן-גבירול / בן גוריון ישנה רוח פרצים בחורף (אפילו בימי הקיץ החמים הרוח שם לא יודעת מנוח), ואין דבר יותר מחמם את לב מאשר לראות את כל המטריות נשברות ברוח ורק את שלי מזדקרת לה ללא שום סימני כניעה.
חורף גשום לכולם.
כשהייתי ממש צעירה, פעם ראשונה בפריז, ראיתי מטרייה בגלרי לאפייט: הידית מעץ (כמובן) מגולפת וצבועה כראש של ברווז,והבד בצבע אפור. התאהבתי מיד, אבל התקמצנתי.אז היא עלתה 100 פרנק, אחר כך ביקרתי אותה שוב והיא עלתה 100 יורו.הרבה שנים אחרי, בפעם הבאה שאנחנו נפגשות - היא שלי ולא חשוב המחיר. מטריה טובה (כמו נעליים, תיק, חגורה) זה אקססורי שאין להתקמצן עליו.:-)
הוסף רשומת תגובה