יום שני, 28 בדצמבר 2009

סוף סוף שנה

וואוו.

איזו שנה זו היתה.
את האנטי שלנו לסיכומי השנה ומצעדי הטרנדים תקראו בקרוב בטור שלנו בגלריה: "מועדון הג'נטלמנים" (למי שפספס:הנה 13 הפרקים הקודמים), אבל דווקא בבית החם הזה של הגרסונייר אנחנו מרגישים בנוח עם סיכום קטן, עצירה לרגע מהמרוץ אחרי הגלימה והפוסט הבא - והאמת: זו היתה שנה נפלאה. (ופוריה: 336 פוסטים!).

השנה התחילה עם כתבה על הגרסונייר בעיתון הארץ (תודה, יובל סער), והגרסונייר חייב לתבל בציטוט קטן מאז:
"אף שנדמה כי
רוב הבלוג מוקדש לתחום האופנה, חשוב לשניים להדגיש כי הוא עוסק בתרבות באופן כללי יותר: אופנה, אמנות, עיצוב, קולנוע, וכל דבר שאפשר למצוא בו אלמנטים אסתטיים. מה שהופך בסופו של דבר את הקריאה בבלוג למהנה הוא הטון האירוני והלא מתאמץ של השניים. "ההנאה היא חלק גדול מהעניין", הם מאשרים, "אם לא נהנה נפסיק מיד". עד אז הם ישמחו אם תצמח קהילה סביב הבלוג, שביחד איתם תפיץ את הבשורה."

ובכן, אאוריקה יקרה, מצאנו! וזו הזדמנות מצוינת להגיד: תודה. לכם, קבוצת קוראי הגרסונייר, קהילה משובחת שגדלה לה כל הזמן, והדה נשמע למרחקים.

הימים האחרונים היו מאד אינטנסיביים, בקרוב עוד כמה מילים על ג'נטלמניות מודרנית יצאו להם לאור, לכן היה לכם קצת שקט מהבלוג, דממה חורפית, שתמשך עד לתחילת השנה האזרחית החדשה, זו עם המספר האלגנטי והמחייב: 2010.

שלכם,
הגרסוניירים

10 תגובות:

יובל (ההוא מלמעלה) אמר/ה...

לא, תודה לכם... 
ועכשיו ברצינות - הבלוג הזה הוא פשוט אושר גדול, תענוג צרוף, ועוד כמה תארים שרק בגלל שאני לא רוצה להביך לא אתכם ולא אותי אני לא מציין פה.
כיף כיף.

ניר טובר אמר/ה...

בהחלט תענוג צרוף.
מזל טוב!

רוני אמר/ה...

גם אני במתענגים, רק תמשיכו.
(מותר גם לבנות?)

Monsieur B אמר/ה...

עיתון הבוקר שלי הכי כייף!!!!!!!!

Unknown אמר/ה...

אתם נהדרים. ואין ספק שהשפעתכם ניכרת ברחוב.
אל תפסיקו להנות. נשיקות

אנונימי אמר/ה...

מה היינו עושים בלעדכם??

יוני אמר/ה...

ומי המגיב האהוב עליכם? תגובת השבוע? בלגן העשור?

ארז ב. אמר/ה...

אתם באמת נפלאים! עקבתי אחריכם בהתמדה ודברים חילחלו.
מי יתן ובשנה הבאה גברברי המזרח התיכון ירתמו למהפכה.
אמן.

אנונימי אמר/ה...

תשמעו, אני לא חסידה גדולה של אופנה או עיצוב. זה אפילו קצת משעמם אותי. אבל פה אתם חתרנים. ואם יורשה לצטט מתחילת דרככם המודפסת - "...אנחנו מציעים להחליף את זחיחות הדעת השלוכית והקשיחות הישראלית בקצת ידע ורגישות. בחירה בחיים אלגנטיים, מהחולצה המכופתרת נכון ועד הצתת הסיגריה לגברת, היא עניין גדול יותר מלהיות קול - זהו סגנון חיים ואפילו אמירה פוליטית" כן כן. מה שדודה שלי היתה קוראת פעם "דרך ארץ"

ערן אבן אמר/ה...

כמה כיף לקרוא אתכם
חבל שאתם לא יכולים לחוות את זה בעצמכם :-)