ha-garçonnière

כמידי שנה עורך המגזין האמריקאי "GQ" את תחרות מעצב הגברים החדש של השנה, והרשימה שפורסמה לא מכבר היא תענוג קטן, בעיקר עבור מי שנקעה נפשו מהאמריקנה שהשתלטה על כל חלקה טובה ומסרבת לזוז ביבשת ההיא (אפילו שהגרסוניירים מחבבים את האמריקנה הזו).

בכל מקרה, הרשימה החדשה כוללת כמה שמות מוכרים כמו מארק מקנרי האהוב, מי שהיה מעצב ב-J.Press ועכשיו עובד בחברה המצויינת Woolrich Woolen Mills, ; עובדיה אנד סונס, צמד האחים שנולד בירושלים וכובש את ניו בסערה עם החליפות המחוייטות שלו; איאן ולארדי וטוד סניידר, שהגרסוניירים פחות מכירים, BLK DNM הדנימי, וההפתעה המשמחת - Saturday, חבורת צעירים שפתחה מותג וחנות מקסימה בסוהו שכולה מוקדשת לתרבות הגלישה, והיא עושה את זה בחן אופנתי ומעודכן שגורם לגרסוניירים להירשם לקורס גלישת גלים ממש בקרוב.

כנראה שמקנרי יזכה, אבל אין ספק שרוב המועמדים כבר עושים גלים באופנת הגברים האמריקאית.

סופי השבוע הסוערים האחרונים הזכירו לג'נטלמנים עניין חורפי אחד שעדיין לא טופל במועדון: הקשר שבין הגבר לסוודר.

‎
השילוב המצמרר הזה, שבו כל סריג נושא מזכרת, הוא עניין רציני הדורש חקירה מעמיקה. החל באיקונות הסטייל שלבשו סוודר וקיבעו את מעמדו כפריט דומיננטי במלתחה הגברית, דרך הרצון הגברי הקמאי להתחמם ולהחליף את ההגנה הטבעית (והשעירה) בטקסטיל וכלה בעונג האדיפלי שקשור בלבישת בגדים שאמא וסבתא אחראיות על סריגתם.

סוודר חם מבית מרג'יאלה

ימאים, לוחמים, ספורטאים, רוזנים וביל קוסבי אחד נדרשו להיסטוריה הגברית כדי לסרוג רצף צמרירי, שמתחיל באדם הקדמון ונגמר באחת התופעות ההיפסטריות הקשות של השנים האחרונות - "מסיבת הסוודר המכוער", תופעה אמריקאית שבה נדרשים הנוכחים לפשפש בארונם, להוציא סוודרים ולחגוג זוועות אסתטיות עם מראות קשים.

‎עם זאת, הסוודרים הגבריים העמידו גם כמה סריגים קלאסיים, שמעמדם האיתן במאות השנים האחרונות מאשר את נצחיותם. אחד הסוודרים שהשתמרו במסורתם השיקית עד היום הוא ה-Aran Sweater - אולי פריט הלבוש הגברי העתיק ביותר שלא השתנה מאז שהומצא, המגיע אלינו היישר מן המאה ה-17, מהרי אירלנד, בצבע קרם עם דוגמאות חבלים. הסוודר המסורתי נסרג באהבה על ידי נשות דייגים, שהשתמשו בצמר ששמר על השומנים הטבעיים שלו, כך ששימש גם להגנה מהקור ומהתנאים הלחים של הים. על פני הסוודר נסרגה שפה שלמה של רמזים, שכן אהובות הספנים נהגו להשחיל מסרים חבויים, כמו למשל דוגמאות חבלים כמחוות של דרך צלחה, יערות דבש שסימלו חריצות, וצורות יהלומים שאיחלו מזל במציאת מטמונים מסוגים שונים הרחק בלב ים.

מר ברודריק הצעיר

גם הסוודרים בסגנון פייר אייל, שמגיעים מאי קטנטן בצפון סקוטלנד, מפורסמים בזכות טכניקת הסריגה המסורתית שלהם היוצרת תבניות גרפיות, בעזרת סריגה שמשתמשת בשני צבעים לסירוגין ויוצרת את הצורות המסורתיות של האי. את המוניטין שלהם צברו הסוודרים מפייר אייל אחרי שהדוכס מווינדזור (כוכב סרטה החדש של מדונה, "W.E", ואחת מאיקונות הסטייל הגדולות של המאה ה-20) לבש אותם ב-1921 למשחק גולף, רגע שנחשב לאחד הסימנים הראשונים ללגיטימיות האופנתית החדשה של סוודרים נוחים וספורטיביים יחסית.

Monsieur Lacenaire

אחת מיצרניות הסוודרים הוותיקות בשוק מגיעה גם היא מחוף הים הצפוני. S.N.S. Herning פעילה בממלכת דנמרק משנת 1931, כשהבעלים של החברה, מר סורן נילסן סקיט (שעל שמו קרויה החברה, הרנינג זו העיר), יצר סוודרים עבור דייגים מקומיים. הסוודרים מוכרים בדוגמאות ה"בועה" שלהן - אולי הגרסה הצפונית לסוודרי ה"בונקלך" המוכרים, שעוד נשוב אליהם בהמשך.

S.N.S. Herning

טכניקת הבועות ממשיכה עד היום, אבל S.N.S ממשיכה לייצר כמות מוגבלת של פריטים, עם לא יותר מחמישה עובדים במפעל ורצון לשמר איכות מקסימלית ומסורת. אחד משיתופי הפעולה המעניינים של השנים האחרונות היה סדרת הסוודרים המשובחת של S.N.S עם קום דה גרסון, שהג'נטלמנים היו מוכנים לקום בשבילה בחמש בבוקר ולצאת לדיג.

הדייגים של ג'וניה ווטאנאבה

הימאים הנורדים גם הביאו לאופנה את צווארון הגולף, שנועד כמובן לחמם כל פיסת עור חשופה. לצווארון לקח קצת זמן להיכנס לאופנה, ורק בשנות ה-60 הוא קיבל לגיטימציה סרטוריאלית בזכות ספורטאים וסטודנטים לפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, שהעדיפו לחבר בין הגוף לראש בעזרת סריג עם צווארון שחור.

צוואר של פילוסוף

‎לקראת סוף שנות ה-60 נוצרו גם סוודרוני גולף מצמר רך, שהפכו ללהיט ברגע שכוכבי תרבות - מליאונרד ברנשטיין דרך בארי מאנילו ועד סטיב ג'ובס - לבשו אותם. ג'וניה ווטאנבה עשה מדוגמאות הסוודרים האלה חגיגה עיצובית בשנים האחרונות, והצליח ליצור בעזרת טכניקת סריגה מסורתית סריגים עכשוויים, מוצלחים ויפאניים מתמיד.

צווארון של ג'ובס

אחד הסריגים החביבים ביותר שזכו בשנים האחרונות לקאמבק - מהמוצדקים בהיסטוריה העכשווית של האופנה - הוא אותו ז'קט קז'ואלי עם מחשוף וי וללא צווארון: הקרדיגן. גם אם היה קיים כבר במאה ה-15, את תהילתו (ושמו) קיבל הפריט במהלך מלחמת קרים, באמצע המאה ה-19, כשחייליו של המפקד ג'יימס תומאס ברודנל, הרוזן מקרדיגן, לבשו אותו בשדה הקרב. בשנות ה-60 של המאה הקודמת היה הקרדיגן נפוץ במסדרונות אוניברסיטאות ליגת הקיסוס, ובשנות ה-80 וה-90 עיטרו אותו תרבויות הסקייטרים והגראנג' בדוגמאות, קווים ושלל הדפסים שמלווים אותו עד היום.

אן דמולמייסטר

Opening Ceremony - Reversible Shrling Cardigan

התרבות הפופולרית ידעה כמה איקונות סוודרים טובות - מהמינגווי (הזקן, הסוודר והים) ועד סטיב מקווין (שהראה לעולם שסוודרים, מגולף ועד כאלה עם צווארון שאל יכולים להיראות הרבה יותר קוליים מזקנים), וכמה איקונות בעייתיות (אך מיתולוגיות) כמו למשל ביל קוסבי, כוכב סדרת הטלוויזיה משנות ה-80, או מיסטר דארסי מהסרט "יומנה של בריג'יט ג'ונס", שמייצגים את משיכתם המוזרה של גברים לסוודרים בטעם רע.

צווארון של המינגווי

צווארון חג מולד

השניים האחרונים, שהפכו לאיקונות של ממש בעולם הסוודרים, הם דוגמאות קלאסיות לבעיה רחבה יותר המכונה "תופעת הסוודר המכוער", תופעה שעדיין יש לחקור, ולא רק מהכיוון האדיפלי.

סוודר השראה

‎
כמו עור שני גם סוודרים מתבלים עם הזמן, אבל במקום קמטים מתחילים לכסות אותם ה"בונקלך" הידועים לשמצה. אותם תוצרי הסתלסלות יתר - המכים בסוודרים זולים כמו גם בצמרי יוקרה כקשמיר, אנגורה ואלפקה - מצטרפים להתבלות הטבעית שכוללת גם הופעת חורים במקומות קבועים (כמרפקים). אבל יש גם מי שמתרפקים על אותם פרמים, ומעצבים כמו אן דמולמיסטר וריק אוונס מתמחים בסוודרים חצי-בלויים שהם כה רגישים, עד שעדיף להביט בהם מאשר ללובשם.

ראף סימונס

מנשות הימאים, דרך הנסיכים והרוזנים ועד הסבתות הסורגות, הג'נטלמנים מבקשים להעלות על נס את מגמת הסריגה האישית שצצה בשנים האחרונות, ומזמינה נשים וגם גברים לשוב לאומנות העתיקה הזו. פעילות זו אולי תכסה את המציאות בטיפת צמריריות רכה, שתעטוף את הגבר החדש, תלמד אותו להבחין בין סריג טוב לרע, ותספר לו בסוד שהכל יהיה בסוודר.