שחור לנצח

הגרסונייר, שפעם שלט במפת הרכבות אירופאיות כמו מסלולי מוניות השירות בת"א, מתגעגע במיוחד לקפיצות ספונטניות לאנטוורפן, עיר נמל ושיק, שמתגאה ובצדק במוזיאון האופנה המקומי, שתמיד מצליח לרגש.

השבוע נפתחה במוזיאון תערוכה חדשה העוקבת אחרי ההיסטוריה של האופנה דרך הצבע השחור. ציורים של המאסטרים הפלמים מהמאה ה-17, תלבושות היסטוריות מבדים כהים ואפלים ולא מעט פריטים שהפכו למיתולוגיה בעולם האופנה העכשווית, ממעצבים כמו אן דמולמייסטר, אוליבייה טייסקנס, ריקרדו טישי, ראף סימונס, גארת' פיו ורבים וטובים אחרים.

אפשר לנסות ולחוות קצת מהשחור שחור הזה דרך הבלוגים המומלצים של AnOther ושל Curated By.

המוזיאון של קוואקובו

גם חפצים, גם מוזיאון, גם קום דה גרסון וגם בגדים. מה עוד תבקשי מאיתנו קוואקובו, ואין ואין עדיין?
דייזד אנד קונפיוזד מדווח שהמעצבת האהובה והמותג שלה (כמובן) חברו יחד כדי להקים את מוזיאון המסחר הראשון, ש"מקווה ליצור עולם שבו יש סיבה וסיפור מאחורי כל החפצים שנאספו... זהו מקום שבו השופינג הוא לא המטרה היחידה". אמנם, לגרסונייר המצוי כל ביקור בחנויות מעצבים בתחילת העונה היא סוג של מוזיאון, שבו שופינג הוא רק פנטזיה לא ממומשת, הרי שקוואקובו פותחת באופן רשמי מקום שעיקרו תצוגה ושאין סיכוי שמוכרת מעצבנת תשאל אם אפשר לעזור. שמונה ארונות שהשאילה ממוזיאון ויקטוריה ואלברט, פריטים מיוחדים ממעצבים אחרים ופריטים מארבעים שנות עיצוב - כל אלה מחכים לאלה מכם שעושים דרכם לטוקיו.


ואם בענייני אובייקטים עסקינן, סדרה חדשה בבי.בי.סי בוחנת את ההיסטוריה של העולם דרך 100 אובייקטים, בשיתוף המוזיאון הבריטי (שהמנהל שלו, ניל מקרגור, כתב אותה), והיא סוקרת את ההיסטוריה העולמית דרך ארטיפקטים מהתרבות העולמית, מהגרזן הקדום, דרך הקיסם של המלך צ'ארלס ועד הטישירט.

למתקדמים ולכל מי שמתעניין בקונספט המרתק של מהו מוזיאון - כתבה בניו יורק טיימס סוקרת את העבר ועתיד של המוסד הזה.