עור ראשון

רק לאחרונה הוזכרה כאן המעצבת הבלגית ורוניק ברנקינו שזה עתה מונתה לתפקיד המעצבת הראשית של של חברת דלבו (Delvaux) הבלגית, והנה נתקל הגרסונייר במודעה זו, של תיק המסמכים הקלאסי של דלבו, אשר מיד כבשה את ליבו.
אפשר ממש לחוש את הסקרנות של הילד שמחטט בתיק אביו (או אימו?), כשמבחינת הפעוט - לא מדובר באחד מתיקי העור היפים שקיימים היום (ובמאה האחרונה) - אלא בכלי אחסון (בעל ריח מוזר שוודאי יחזור אליו בבגרותו), עיתון נעוץ בצידו, שכנראה ומכיל הפתעה, מתנה או סוד. המודעה אינה חדשה, אבל לאחרונה נתקל בה הגרסונייר בגליון החג המיוחד של מגזין מונוקל (מבית טיילר ברולה), אשר מייצר מהדורה מוגבלת של התיק עם חברת דלבו, אותה ניתן לקנות בחנות האתר החדשה והמשודרגת.

ואם כבר עור, ותיקים, דנהיל (dunhill) המותג הבריטי הותיק, מעניק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של פס יצור פריטי העור האיכותים שלו. זה כמובן תמיד מרתק לראות את העבודה המקצועית, המדוקדקת והידנית כמובן, של אומני העור השונים, בכל אחד משלבי ההכנה של הפריט - אותו אנחנו מכירים כמוצר מדף בלבד. (ואולי צפיה בסרטון תבהיר מדוע עולה תיק המסמכים היפה הזה כ- 1,800 פאונד...).

אוהב מתנות יחיה 3

פעם מזמן, לפני שהגרסונייר היה ציבורי כל כך, הוא נהג להתענג, פה בבלוג, על מתנות נפלאות עם ניחוח אירופי.

אז הנה לפתע הגיע משלוח מרגש מהגרסוניירית השוייצרית. אז נכון, שלל המגזינים לחורף 2009/2010 עדיין לא יצא לחנויות כשהמתנות כבר עלו לאוויר (והגרסונייר כה מחכה ל:פרפל, לאב, פופ ואנת'ר מגזין) אבל התחתונים המדהימים של קלידה (כמעט טובים כמו תחתוני הסופרמרקט השוייצרים), ערימת השוקולדים עם אחוזי קקאו ממסטלים, נר אחד של מונוקל, בריח של תחנת אוטובוס ביפן (כך נשבעה המוכרת), ובושם חושני (סדרה 2) של קום דה גרסון - יכולים לזרז את תהליך ההתאמה בין העננים לטמפרטורות.