חברים של אמי

כמו כל סיפור טוב, גם זה מתחיל בבוקר סתווי, קר ושטוף שמש, בבית קפה ברחוב צדדי בפריז. בבית הקפה "קלאוס" (14 rue Jean-Jacques Rousseau)  אפשר למצוא את ארוחת הבוקר הטובה בעיר (עם מוטיבים של הפרוישטיק הגרמני) ולפגוש לא מעט אנשי תעשיית האופנה, חברים של הבעלים קלאוס אסטרמן (שעזב את עבודתו בז'יבנשי כדי להתמקד בעסקי ארוחת הבוקר).
 

בביקור האחרון בפריז (בוקר סתווי, קר ושטוף שמש), לצד התה הירוק והסקונז, הכיר הגרסונייר את המעצב אלכסנדר מתיוסי, שבאמצעות המותג החדש שלו, עם השם החברי AMI, מחזיר את השיק לגברברי פריז.
את בגדי AMI אפשר למצוא כרגע במספר מועט של חנויות בפריז ומעכשיו גם בברני'ז בניו יורק. GQ האמריקאי מפרגן בכתבה אוהדת ובמקום תמונות שבלוניות של דוגמנים, קבלו בבקשה את ההשראה האמיתית של מתיוסי: חברים.

Don't Judge a Book By Its Beckham

אחרי הסערה במטפחת הכיס לגבי ההחלטה לעטר את שער המגזין האהוב "פנטסטיק מן" בתמונה של דייוויד בקהאם נרגעו הרוחות במשרדי הגרסונייר הדמיוניים, זאת אחרי שנחת שם גליון מספר 13 של המגזין.
החגיגה המתמשכת של הגבריות חדשה וניסויים בפרינט מתחילה במחקר אלגנטי ורחב היקף של הצבע הכחול.

נמשכת ברעיון המקסים של הורסקופ צבעים (הגרסונייר יצא סילבר פינק).

מגיעה לשיא בראיון ופורטרט מוצלח של יקיר הגרסונייר, במאי סרטי האופנה הצרפתי, לואיק פריז'אן.

מוצלחת בפרויקט צילום של גברברי ברלין השווים (בשיתוף the corner).

משעשעת בפתק המצורף לגליון, שבדרך כלל, על פי מסורות עולם הדפוס, מיועד להתנצל על טעויות אך הפעם משמש להודות, בחן רב, לקוראים ולאחל אביב נעים.

עושה כבוד לכלבים ולבעליהם האלגנטים.

יש גם שיתוף פעולה עם מותג ההלבשה התחתונה השוודי The White Brief שנראים מושכים ונוחים במיוחד.

והחגיגה נחתמת בעוד הברקה גראפית, באינדקס המסכם המציין את שמות המותגים המופיעים בגליון.

בקיצור תענוג. ואם אתם לא קוראים קבועים של המגזין, תמיד אפשר לעקוב אחרי ההמלצות היומיות ברשת.

גרסונייר חג ומועד - לואיק פריז'אן

את לואיק פריז'אן, ה'אנפן טריבל' הנוכחי של עולם האופנה הפריסאי, פגש הגרסונייר לארוחת בוקר דשנה בקפה לה דורה, לצד דוגמניות מתבגרות, קשישות עם שיק ותיירות יפניות המתאימות את צבע המקרון לצעיף של הרמס.

מטרת השיחה היתה לסגור פרטים של פרויקט עתידי משותף, אבל ברגע שהוסרה מחיצת העסקים, קשה היה לעמוד בשטף (ובקסם) של פריז'אן, גיק אופנה מקצועי, שהפך בשנים האחרונות למתעד הרשמי של עולם האופנה.

מדף הסרטים של פריז'אן בקולט

למרות שמעולם לא למד קולנוע ואין לו מושג ירוק באופנה חתום פריז'אן כבמאי, צלם והיום גם כמפיק, על כמה מהסרטים התיעודיים החשובים של עולם האופנה בשנים האחרונות. אחרי מספר שנים כעיתונאי בידור בעיתון ליברסיון הוא התבקש להחליף את כתב האופנה שחלה, הטקסט המוצלח צמח לסדרת כתבות, שהתחלפו עם הזמן לסדרת סרטים תיעודיים (וכמה מעניינים עוד בדרך) והיום מוצגת התערוכה שאצר ב"לה בון מרשה" תחת הכותרת: "הגברים על פי לואיק פריז'אן".

ביישן אבל על שלטי חוצות

פריז'אן הוא גרסת הבמאי הצרפתי, המשלבת את הגיקיות הבריטית של לואי ת'רו והנוירטיות הניו יורקית של וודי אלן, ובדיוק באמצעות אותה קלולסיות אינטליגנטית הוא חודר אל לבבות המרואיינים המכובדים, הנכבשים באמצעות תמהיל מוצלח של תמימות ילדותית עם ממזריות מנומסת.

הדקות הפותחות של Signé Chanel (רוב הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב)

בכל סרט תיעודי של פריז'אן נחשפים צדדים לא מוכרים של מעצבים הגדולים לצד העבודה הסיזיפית של התופרות והמודדות, המגהצים והמלבישים, וכל העושים במלאכה יומם וליל לפני תצוגת אופנה.

לואיק לייק מארק

מלבד סינייה שנאל ו"מארק ג'ייקבוס & לואי ויטון" (שגרם לג'ייקבוס לבכות, מספר פריז'אן, כשלפתע הבין כמה משמעותי בחייו העוזר האישי שלו) יצר פריז'אן בשנתיים האחרונות את הסדרה "היום שלפני", בה ליווה את בתי האופנה של סוניה ריקל, ז'אן פול גוטייה, פרואנזה סקולר ופנדי, ב-36 השעות הגורליות שלפני תצוגת הקולקציה.
‫"‬זה מילייה של דרמה קווינז" מסביר פריז'אן "ולפני התצוגה מגיע שיא הלחץ והכל מתפרץ. בגלל שצילמתי לא מעט מהם, הם כבר מכירים אותי. הם למדו לבטוח בי כי עשיתי דברים דומים עם מארק ג'ייקובס וקארל לגרפלד. שהם... חללית האם של כל הדרמה קווינז". (במבטא צרפתי זה נשמע חמוד)
העונה הבאה לא אחרה לבוא והערוצים ארטה וסאנדנס צ'אנל הזמינו אותו לתעד את אלכסנדר וונג, דיאן פון פירסטנברג, דונטלה ורסאצ'ה, ניני ריצ'י, ג'רמי סקוט, נרסיסו רודריגז. עד שכל הפרקים האלו יגיעו אלינו (הם משודרים בימי םאלו - והנה הטריילרים מסנדאנס) נזכיר שאפשר עוד לצפות בפרק על סוניה ריקל ב - ynet.

חזרה לפריס: בתערוכה "הגברים על פי לואיק פריז'אן" (והוא עצמו מגחך על השם הפומפוזי אגב מריחת ריבה על בריוש העסיסי) הוא התבקש להציג את הגרסא שלו על הזהות המורכבת של הגבר העכשווי, זה שנולד אחרי המטרוסקסואל העייף. גבר, שלדעת פריז'אן, צריך להיות אלגנט אבל להשאר מחוספס, גראנג'י ומוקפד. בקיצור: גרסונייר.

התערוכה מחולקת לשישה חדרי הקרנה המחוברים בשני שולחנות עגולים עליהם מונחים ברישול מוקפד ספרים, סרטים ואוכל (ממיטב התוצרת של לה בון מרשה: ספרים של נורמן מיילר עם מרשמלו פלאף וחמאת בוטנים, קערת ארטישוקים, הביוגרפיה של צר'ציל, תה שחור, אלבומים של וולטר פייפר, ברוס דווידסון ורבים אחרים).
בחדר ההקרנה הראשון מוצג הסרט (הצרפתי-איטלקי) "לה גרסון" (או באיטלקית: לה נוטה בראבה) בבימויו של מאורו בולוניני, על פי תסריט של פזוליני. הסרט, המתאר את החברה הבורגנית באיטליה בשנות החמישים, מלווה קבוצה של בני טובים, עם סטייל מדהים וכל כך עכשווי, מתלהב פריז'אן, המזכיר באופן מדהים את הרוח הפרפית-אירופית שניתן למצוא היום בכל פינה בעיר.

סצנה מהסרט, אמנם באיטלקית, אבל מי צריך מילים אם יש מכוניות, מכות, בחורות ודירת רווקים

בשלושה חדרי הקרנה נוספים מציג פריז'אן את סרטיו המתעדים את הנעשה מאחורי הקלעים של תצוגות הגברים בדיור הום, לאנוון ודריס ואן נוטן. בחדר החמישי מוקרנים ברצף סרטונים בהם מראיין פריז'אן גברים שזה עתה נעורו משנתם, ובאינטימיות ישנונית, כשהם יושבים במיטתם, הם נפתחים ומספרים על חייהם. בחדר החמישי מתחלפים במהירות פרצופיהם של עשרות בחורים צעירים המתאחדים למין אבטיפוס אחד.
בחדר האחרון הציב פריז'אן שלושה מסכים ובהם גבר מתפשט, מתלבש וחוזר חלילה, בבגדי הקולציה האחרונה אותם אפשר להשיג בלה בון מרשה (כן, זהו פרויקט מסחרי, גם את המרשמלו אפשר להשיג לא רחוק משם).

לבש ופשט

אם לא דרך אמזון או ynet הרשת, כאמור, מלאה בסרטים של פריז'אן ומי שרוצה עוד קצת זמן איכות עם לואיק הנה הראיון בסגנון שערך עימו איתי יעקב לפני 3 חודשים. (ותודה איתי על חיבור גרסוניירי מוצלח).

* * *

כשאחד העיתונאים בביקורת על הסרט "סינייה שנאל" קרא לו: "מרדני ומבדר" החליט פריז'אן לגנוב את השם ולקרוא כך לחברת ההפקה החדשה שלו. כמורד ומבדר אפשר לשבת עימו שעות ולשמוע פנינים מעולם האופנה, שגם אם יכחיש או לא ירצה, הוא כבר חלק משמעותי ממנו.
את הערב הקודם התחיל פריז'אן עם קארין רויטפלד שהסתובבה בחוצות העיר לכבוד הפאשן נייט אאוט הפריסאי. רויטפלד, הוא מספר, הפכה לכוכבת פופ קלאסית עם מעריצים צעירים המלווים כל אירוע ציבורי בו היא נמצאת. אם תוסיפו לזה ארבע שעות של שמפניה חינם, העסק, כפי שתועד במצלמתו של פריז'אן, הופך לקצת מסוכן. בחצי השני של הערב נתקע פריז'אן במשך שעה בחדר סגור עם קארל לגרפלד ובאפטיסט ("אנחנו קוראים לו ההוא שמדבר בלי פילטר") הזדמנות קלאסית לשליפת מצלמה כדי לשמוע מהקייזר קיטורים על איב סאן לורן, ביקורות על ספרים חדשים ואנקדוטה על 2 הקוטוריירים הסטרייטים היחידים בהיסטוריה של האופנה: הרבה לז'ה ו….קוקו שאנל.

* * *

ברוכים הבאים לסמטת הכפר המלכותי

אחרי אי אלו בריושים וסיפורי גרסונייר (על הבלוג הצנוע והקוראים הנאמנים), נחתמה פגישה מוצלחת (פרטים נקווה בהמשך) אז הציע פריז'אן להציג לקוראים את חנות בגדי הגברים האהובה עליו בפריס. הליכה לא רחוקה ממש, בשמש הסתיו המלטפת, הביאה את השניים לסמטה קסומה ויוקרתית (25 Rue Royale) ולחנות הבגדים slowear.

קבוצת slowear האיטלקית, הוקמה ב-1951, עם התמחות בעיצוב וייצור מדים, מבדים איכותיים המחזיקים מעמד לאורך זמן. את עיקר התהילה קטפו זוגות המכנסיים, שנמכרים היום תחת השם incotex ליפנים, המגיעים עם עיניים נוצצות לפריס, במיוחד עבורן. במהלך השנים רכשה הקבוצה את חברת המעילים montedoro, את יצרנית הצמר zanone ואת חברת חולצות היוקרה glanshirt והפכה למותג החם של עולם האופנה עם קבוצת מעריצים הולכת וגדלה.

ועד כאן, גלויות פריסאיות.
שנה טובה.

גלויות מפריס - חלק ג' וכמעט אחרון

כך יעשה לאיש הרוח הרוצים בכבודו

גם את הפאלה-רויאל, כמו את המארה, אין באמת צורך להציג, כשהוא מסומן היטב במפה של תייר ראשוני ופרנקופיל חובב. הארמון המלכותי מציע לכם את הסיבוב המוכר הנעים בגלריות המוגנות והיפות (ויורד פה גשם) בעלות השיק הנצחי.

לומר שלום למוכרים עטורי הפפיונים בחנות של פייר הארדי, להשתחוות בקריצה לפסל של ריק אוונס הבוחן את הקונים בחנותו, למדוד עוד ועוד קרדיגנים במארק ג'ייקובס ולפתח שיחה על יחסי שטוקהולם - תל אביב עם המוכרים המצודדים של אקנה. שני השוודים החביבים מספרים על הקוקלציה הנוכחית שעוצבה בהשראת אמיליה אירהארט, הטייסת הראשונה שחצתה את האטלנטי ומוכנים להיות השגרירים הראשונים של אקנה בתל אביב.

לא נורא לראות קיצונה סגור. יש עוד אחת ממול

בפסז'ים בין הפאלה רויאל לרחוב רישלייה לא כדאי לפספס את שתי החנויות האלגנטיות של קיצונה, השועל היפני (52 Rue Richelieu), שאותו הגרסונייר אוהב לאהוב. קיצונה בעונה הזו מציגים קולקציה צרפ-פרפית להפליא וצבעו של הקרדיגן הצהוב מזכיר את החרדל על האנטרקוט במסעדה שממול. לכיוון האופרה יש גם את מרג'יאלה (23 rue de Montpensier) ויוניקלו (17 Avenue de l'Opéra) והגרסונייר אוהב להגשים חלום שנקרא רפאטו לבן (22 Rue de la Paix).

מתנה מעט מוזרה אבל מרעננת בחנות אאסופ החדשה

חנות הדגל החדשה של אאסופ בסנט הונורה (256 rue St-Honoré) תעזור לכם לפתוח את הסיור ברחוב השיקי עם עור ידיים מעוסה ביסודיות ואחרי שרכשתם את שלל המוצרים המפתים של קוסמטיקה אוסטרלית במיטבה. כך אפשר להדס בקלילות בין תיקי גויאר מהפנטים, חליפות סייף של לאנוון, כאב הראש בקולט והאקלקטיות של ל'אקלרר (שפתחו גם מסעדה, חנות ובר בחלל החדש ליד מלון קריון).

ביקור במכונת הזמן של ברוקס ברדרס פריס (372 Rue St. Honore) שבה המוכר השרמנטי מסביר לגרסונייר, בצרפתית עם מבטא איטלקי כבד, על הקולקציה המיוחדת שעיצב עבורם תום בראון, והכל בהשראה של הסדרה המצליחה מדה מן. מדה מן, עם דון ובטי, מדה מן.

גיחה קטנה מהרחוב תאפשר ביקור בשוק סנט הונורה (Marché St.-Honoré) - שם שוכנות שלוש חנוית מארק ג'ייקובס (שמוכרות טראש לא ברור) לצד חנות ניחוחות סגלגלה ומהפנטת של קום דה גרסון.

אחת ההפתעות הקסומות באיזור התגלו בזכות לואיק פריז'אן, שביקש להראות לגרסונייר את החנות האהובה עליו בפריס. היה זה אחרי ארוחת בוקר צרפתית כבדה בלה דורה (16 Rue Royale) שפריז'אן חצה את הכביש לסמטה יפהפיה העונה לשם Le Village Royal ולחנות הנקראת slowear.

אבל זה כבר יחכה לפוסט סיכום, au revoir פריס.
גוד מורנינג לונדון.

גלויות מפריס, חלק א'

פריס של שלהי הקיץ. מחליפה צבעים ועננים, מפתה ומתעתעת יפה כתמיד.

הגרסונייר משוטט ברחובות העיר האהובה, מנסה לשים את האצבע על הדופק, סופר את חולצות הגראנג' המשובצות, את עקומת גלגול המכנסיים ומרוצה (כהרגלו) מהסתיו שמאפשר מנעד מרתק של התלבטויות סטייל.

החנויות מתמרקות לקראת שבוע האופנה, מוזיאונים מחליפים תערוכות, הפאלה דה טוקיו סגור, בפומפידו אין באמת משהו מעניין לראות וטקאשי קיטאנו בפונדסיון קרטייה בדיוק נסגר. (אבל בכל זאת אפשר להתרגש מהתערוכה המשולשת: דש סנואו, ריאן מקינלי והרמוני קורין בגלריה של אנייס בי והאמן הטוטאלי רומן אופלקה בגלריה איבון למברט).

אופלקה משתנה לנו

לקרוא את האמנות והאופנה המקומית, להפגש עם חברים ישנים וחדשים, הכל בנסיון להבין לאן נושבת הרוח. כולם מדברים כמובן על ספרים (אם אפשר לקרוא לשתי הביוגרפיות הלא רשמיות על קרלה ברוני - ספרות); דיונים פילוסופיים (אם אפשר כך לקרוא להתכתשות בין מחנות פרו ואנטי מישל הולבק, המואשם בגניבה ספרותית מ…ויקיפדיה); פוליטיקה (אם אפשר לקרוא כך לגירוש הצוענים על ידי סרקוזי, השנוא מתמיד), ועל אוכל כמובן (הי לפריסאית לנצח).

אבל שניה לפני שהגרסונייר חוצה את התעלה, לבדוק מדוע בדיוק תופס מעצמו האי הבריטי כמרכז העולם, הוא מבקש להביא כמה רגעים גאליים, והמלצות לסתיו שעכשיו:

מעון האהבה הקסום שהגרסונייר שוכן בו בכל ביקור בפריס, נמצא ברובע השביעי, הבורגני למדי. כך נפתח לו כל ביקור בעיר בקפה השכונתי, בנואזט, קרואסון וצלילה אל תוך הכלבו המוצלח בעולם: לה בון מרשה.

הדרך עוברת לשמחת הגרסונייר באזור רחוב גרנאל, שבשנים האחרונות צצות בו כפטריות אחרי הטפטוף חנויות קטנות ומדויקות כמו זו של מרג'יאלה, פול סמית בחלל וינטג'י מעורר השראה, בלנסיאגה גברים וחנות פופ אפ של a.p.c. (ומאד מומלצת חנות הנעליים איריס לחובבי נעלי הנשים מביניכן).

ועם רשימה לקוחות כזו, גם הגרסונייר רוצה כרטיס ביקור

מרג'יאלה ברחוב גרנאל

אבל את העושר בלה בון מרשה אי אפשר להחליף באף רחוב מוצלח ככל שיהיה. קומת הגברים עמוסה במטעמים ומאפשרת השלמת פערי אקססוריז אידיאלית: מחגורות עור קלועות למטפחות כיס מנוקדות, מגוון מרהיב של הלבשה תחתונה, מעילים ומטריות, קוסמטיקה, פיג'מות, נעליים פשוט והכל. לה בון מרשה מהווה מעין מיקרוקוסמוס עדכני ומעוצב בקפידה, שמציג את העונה הנוכחית על כל גווניה, מהקלאסי לעכשווי, ולמי שרעב כדי להתענג מהסופרמרקט המיתולוגי: La Grande Epicerie.
בקומת המרתף נחבאת לה בימים אלו תערוכה חדשה (שתוצג עד אוקטובר) באצירתו של הקולנוען התיעודי לואיק פריז'אן, אשר הוזמן על ידי המרשה לפרק (ולהרכיב מחדש) את דמותו של הגבר הפריסאי העכשווי.

שישה חדרי הקרנה, שני שולחנות גדולים עם ספרים, סרטים, ופריטי מאכל, שמרכיבים, אליבא דפריז'אן, את הגבר העכשווי. אבל עוד נשוב אל לואיק ואל יצירתו בפוסט אחר ובינתיים נשים פעמינו (בפוסט הבא) אל מתחם האופנה המדובר ביותר בפריס היום: המארה העליון.