מועדון הג'נטלמנים - צבעי הסוואה

Robert Kunec - The Flag Day (מתוך התערוכה "סוף מערב" במוזיאון קו התפר)

 יריד אופנת הגברים שהתקיים בתחילת החודש בפירנצה הוא אחיהם הקטן של שבועות האופנה לגברים שהתקיימו מייד אחריו במילאנו ובפאריס, והוא סמן לא רע למגמות ולטרנדים שמקיימים יחסים מורכבים עם המעצבים הגדולים ועם תצוגות האופנה המושקעות והיקרות שלהם.

בין שלל המותגים וחברות האופנה הקטנות יותר שאכלסו את היריד בפירנצה אפשר היה להבחין במגמה - מאלה החוזרות כל כמה שנים - שקשורה בשילוב צבעי הסוואה במערכות לבוש גבריות שזנחו מזמן את הפונקציה הצבאית שלהם.

גוד מורנינג מיסטר ווסטר

ניק ווסטר, אחד מאיקונות האופנה העכשוויות הבולטות ביותר (שמשמש גם כמנהל מחלקות בגדי הגברים של בתי הכלבו היוקריים נימן מרקוס וברגדורף גודמן), הציג בפירנצה אסופת מכנסיים קצרים בצבעי הסוואה בוהקים, שעיצב יחד עם חברת הריזורט הבריטית Orlebar Brown, והעניק אישור רשמי לתחושה שצבעי ההסוואה הולכים לשטוף (שוב) את רחובות הערים בעולם, לפני או אחרי המלחמה הבאה.

בהקדמה שלו לספר "DPM", שסוקר את תולדות צבעי ההסוואה ושימושיהם השונים באופנה ובתרבות, כתב ווסטר: "אופנה משתנה, הדפסים באים והולכים, אבל צבעי ההסוואה לעולם לא ייעלמו". בהמשך כתב, "אני אוהב את הרעיון של שילוב סרטוריאלי בין מדי צבא לבלייזר טוב. קמופלאז' מתפקד כמעט כמו צבע אחד. אלה המדים המושלמים, אפשר ללבוש אותם בכל צורה, וכמעט תמיד זה נכון". 

אף שעולם הטבע משתמש בהסוואה מאז ומעולם, התרבות האנושית החלה להבין את האסטרטגיה רק במאה ה-19, וביתר שאת במהלך מלחמת העולם הראשונה, אז נטבע המונח הצרפתי "קמופלאז'", שפירושו להתחפש, להסוות. במלחמה ההיא החליטו הכוחות הצרפתיים, אחרי מפלה צורבת לגרמנים, לזנוח את כפפותיהם הלבנות ומכנסיהם האדומים לטובת לבוש מתאים יותר לשדה הקרב. האמריקאים הלכו בעקבותיהם והשתמשו בצבעי הסוואה כדי לכסות על ציוד צבאי והנדסי, ומשם זה התפשט ליתר חיילות העולם.

אמנים צרפתיים נשכרו כדי לצייר צבעי הסוואה ולהשמישם לצרכים צבאיים. שנים אחר כך כתבה גרטרוד שטיין ביומנה שכשהיא ופיקאסו ראו ברחוב פריסאי בסוף שנות ה-30 משאית צבאית מכוסה בבד קמופלאז', אמר לה פיקאסו, "אנחנו עשינו את זה, הקוביסטים". 

אחרי מלחמת העולם השנייה החלו מדי ההסוואה לעבור גם לבגדים אזרחיים, בעיקר עם התפתחות הציוד לשעות הפנאי, כמו למשל בגדים לציד. בעשורים שבאו לאחר מכן הפכו צבעי ההסוואה לחלק מהתרבות הפופולרית - מאנדי וורהול ותנועת ההתנגדות למלחמת ויאטנם, דרך רוברט דה נירו בסרטים "נהג מונית" או "צייד הצבאים" וכלה בלואי ויטון ותיקי הקמופלאז' שעיצב למותג סטיבן ספראוס. 

מהרישי, אחד ממותגי האופנה הבריטיים המסקרנים של העשור האחרון, הוקם ב-1995 על ידי הארקי בלכמן, שעסק במסחר בעודפי ציוד צבאי. מאז מייצר המותג בגדים עמוסי קמופלאז' בניחוח צבאי מובהק. "מהרישי לקחו את צבעי ההסוואה ועשו אותם נכונים", כתב ווסטר על החברה באמצע שנות ה-90. עולה השאלה - האם תחייתם המחודשת כעת אומרת משהו על התקופה? 

גם בלי להיכנס לחרדות מהמלחמה הקרובה, הג'נטלמנים מהרהרים במשמעויותיו הפילוסופיות של הקמופלאז': הסוואה בטבע היא אמצעי הישרדות. האם כמוה גם אופנת הגברים, שבעידן המודרני חרתה על דגלה להפוך לחלק מהנוף ולא ליהפך לעוד קורבן (אופנה?). האם ההסוואה היא בריחה, או שמא זהו הרצון להיטמע, לקחת חלק באורגניזם האורבני שסובב גברים עכשוויים? 

 צבעי ההסוואה עשו במרוצת השנים מהלך מעניין: מבגדים שנועדו להחביא את הלובשים אותם בנוף הצבאי, הפכו ההדפסים לאלמנט מפריע בנוף הסולידי, לסמן ייחודי בתוך השחור-כחול-אפור שממלאים את אופנת הגברים בדרך כלל. 

תצוגות אופנת הגברים לסתיו-חורף 2012-2013 שהתקיימו זה עתה רק מחזקות את ההשערה הזו. פיליפ לים הצעיד דוגמנים בסריגים וחולצות בצבעי הסוואה שעברו פיקסליזציה. בית דיור המשיך במגמה והציג מעילים, שכמיות וז'קטים בדוגמת צבעי הסוואה שהיו בנויים מצורות של יונים (נדמה שאשר, אמן האופ-ארט הידוע, היה שותף ליצירה). 

ז'אן פול גוטייה שלח למסלול דוגמנים בסריגי קמפולאז' ודוגמאות בד בצורת לבנים (שנראים כמו צבעי הסוואה מושלמים לגבר האורבני), ואילו אומיט בנאן התורכי השלים את המהלך עם מדי צבא ואוהלי חיילים שהיו רקע לתצוגה שלו בפאריס בשבוע שעבר.

מעצבי אופנה יכולים לפעמים לחזות את העתיד. אבל למה להביט בתצוגות מפאריס ופירנצה כדי להריח את הנפל"ם על הבוקר? לא יותר פשוט לקרוא עיתון ולהתעדכן בחדשות המקומיות והבינלאומיות? 

הג'נטלמנים מסרבים להשתתף באורגיה הצבאית הזו, ומבקשים להסתכל בקמפולאז' בעין קוביסטית - כעוד דוגמת בד שמנסה להבין משהו על העולם הזה, כעוד אספירציה אופנתית ששואלת את השאלות הבסיסיות שעומדות בלב האופנה הגברית: האם אנחנו רוצים להתבלט או להיות כמו כולם, האם אנחנו יוצאים לקרב או מעדיפים להיות מוגנים ולתת לסערה לחלוף? 

בינתיים הג'נטלמנים מעדיפים להתכסות בשכמייה של דיור, לענוב עניבת קמופלאז' ולהיפגש בתצוגות הגברים בשש, אחרי המלחמה.

תורת הנסתר של סימונס

הגרסוניירים לא מוצאים בדרך כלל הרבה רגעים משמעותיים בתוך שטף התמונות מתצוגות האופנה שמתקיימות מעבר לים, אבל כשזה קורה - זה מעורר השראה, בעיקר כשזה מגיע ממעצב שהם כל כך מעריכים.
בין שלל הדוגמנים שראף סימונס שלח לתצוגה שלו בפריז השבוע, רבים לבשו חולצות גבריות בגזרת אוברסייז על חולצות גבריות הדוקות יותר, מראה מרגש של משחקי שכבות, ניסוי סרטוריאלי במשמעותו של הצווארון הגברי, בפונקציה של כיסוי פריטי לבוש על פריטי לבוש אחרים ובמשולש שנוצר בין תחילת הצוואר לבית החזה.

מהרגעים שבהם הם תוהים איך סימונס מצליח שוב לנסח במיניליזם גאוני - ולא פחות יפה ומרגש - את האופן שבו חולצות צווארון מסורתיות, עניבה סולידית וז'קט יכולים לכסות ולגלות זה את זה, לא בהכרח באותו אופן מוכר.

כחול ושחור זה צבע שלי

אם יש דבר אחד שתפס את עינם של הגרסוניירים אחרי מבט חטוף בכל תצוגות פריז האחרונות לחורף 2012, יהיה זה וודאי השילוב המופלא של שחור וכחול. מאותם צמדי הצבעים שמתאהבים בהם עם הזמן, כמו טעם נרכש.

כריס ון אשה

כריס ון אשה

ג'יבנשי

לואי ויטון

ג'וניה וואטנאבה

אדם קימל

מועדון הג'נטלמנים - קפל כפל קמט

Baxter Dury by Dania Heller

בקסטר דיורי, הדאנדי-רוקר הלונדוני שהופיע בשבוע שעבר בתל אביב, שלח דרישת שלום סרטוריאלית כשעלה לבמה במצב רוח שטותי בלבוש פורמלי. ראשונה להישמט על רצפת הבמה היתה העניבה השחורה, אחריה ירד הז'קט הכהה שחשף חולצה לבנה בוהקת, עם פסי גיהוץ בשרוולים קריספיים להפליא. השילוב בין פרצוף התינוק התמים (לכאורה) לפסי גיהוץ המודגשים (להפליא) הותיר את הג'נטלמנים תוהים על הקשר שבין בגדים, קפלים וקמטים.

אם קמט גיאולוגי מוגדר כ"ארגון מעוקם של משטחים שהיו במקורם מישוריים", הרי מועדון הג'נטלמנים מנסה לבדוק השבוע מה בין האדמה, הבד והפנים, בין הקפל, הקמט והמכפלת.

פראדה, סתיו-חורף 2012

קפלים ומכפלות אפשר למצוא בכל מקום. אמנם הלבוש הנשי עמוס בדרך כלל בקפלים, עומס בד, חצאיות פליסה ובדים מתנפנפים, אבל גם זה הגברי כולל כמה קפלים וקמטים הכרחיים: הצווארון, שכולו בד מקופל שנועד לכסות מעט את הצוואר, דש המעיל או הז'קט המקופל, פס הגיהוץ שחורץ על גוף הגבר פסים ההולכים לאורכו של הגוף והטורסו, ומכנסי הפנסים שנהפכו בשנים האחרונות לאמירה אופנתית מרובת קפלים.

ואין לשכוח כמובן את גלגול (או קיפול) המכנסיים ההיפסטרי, שדומה שהפך להיות נפוץ (מדי?) וחושף את הגרביים או העור והנעליים. האם הגלגול הוא הקיפול החדש?
לקראת שבוע אופנת הגברים בפאריס נפתחה השבוע בחנות הקונצפט "קולט" תערוכה מיצירתו של גרג לורן (שהוא במקרה האחיין של ראלף), שבין עבודותיו, העשויות מנייר יפאני מיוחד, שלל אמירות על אופנה גברית. "טוויסט אירוני" הוא מכנה את תפישתו בדבר הקלאסיקה הגברית.

גרג לורן

גרג לורן - קמט מכופל

זו מוצגת בז'קט שחור מנייר, שעבר תהליך מרתק לא רק של קיפול אלא של קימוט (שלא נאמר קיווצ'וץ') היוצר בלגן מאורגן של בד ונייר. הטוויסט שלורן מנסה ליצור הוא בקימוט היתר שמופיע מתוך הנייר, היוצר, כפי שהוא טוען, תהיות בדבר השאלה מהי חולצה ללא קמט.

לא מעט חברות אופנה מנסות למכור לנו כיום חולצות מבדים שלא דורשים גיהוץ, כמו מוצרי אנטי-אייג'ינג. הג'נטלמנים, לעומתם, מנסים להסתכל על העניין מהצד השני של הקמט. הגיהוץ, שיכול להיות מוגדר כפעולת קימוט מרצון, הוא אקט שאמנם צורך זמן, אבל מצליח לצמצם את הרווח (המנטלי) שבין הגבר לחולצה. פעולת הגיהוץ צורכת הרבה סבלנות, וידיעת התורה (שכל אם יכולה להגיד לבנה) יכולה ללטש או לפרוע את המראה הכללי של כל הופעה. יש בנמצא גם לא מעט חולצות שלא דורשות גיהוץ מלא, אלא אפשר פשוט לתלות אותן אחרי הכביסה על קולב כשהן מתייבשות ומושטחות ללא צורך באדים חמים. 

 אז מתעוררת התמודדות אוריגמית נוספת, המצריכה הקפדה ברורה על קיפולים נכונים של הבגד (ואם מדובר בחולצת כפתורים, כמובן, תמיד עדיף לתלות אותה על קולב) והנחתו בתוך הארון באופן שישאיר סימנים אופנתיים מוסכמים.

יוטיוב קלאסי ותמיד מרשים:

יש כמובן חולצות המחייבות גיהוץ קבוע, ויש אירועים שמחייבים גם פס גיהוץ. פסי הגיהוץ במכנסיים מסגירים קפדנות, חומרה שלעתים מתאזנת יפה עם חולצת טי, אבל לעתים מתאימה אך ורק לאופציה הגרנדיוזית המופלאה של טוקסידו מלא. פסי גיהוץ בחולצה מאריכים את הידיים ומשדרים מראה של מנכ"ל מצליח מחד גיסא או של בקסטר דיורי מאידך גיסא, אבל תמיד מעוררים תחושה של ניקיון והקפדה, שנדמים נצחיים. האם טרנד בגדי העבודה, ואתו גם הבגדים הלא מגוהצים בעליל, מקפלים את הקערה על פיה והופכים את המישור לעקוב? לא ברור. 

לא מפליא שעיסוק בקימוט וקיפול שייך לרוב לחלק האחר של העולם. מעצבים יפאנים נחשבים למובילי הקפלים, ביניהם איסי מיאקי, שבסוף שנות ה-80 המציא שיטות חדשות ליצירת פליסה (מעין קפלים קבועים בבד), או סמוראים ולוחמי סומו, שמלבושם הוא קיפול מתמשך של בד ארוך ומרובה קמטים.

גם יממוטו וקום דה גרסון משתמשים בקפלים וקמטים כדי ליצור בגדים; מעילי הגשם של החברה היפאנית יוניקלו מתקמטים ומתקפלים להם לתוך שקית ניילון קטנטנה; ואילו ג'ון טקאשי, המייסד של המותג היפאני Undercover (שמתחיל עכשיו לעבוד עם יוניקלו, אחרי עזיבתה של המעצבת ג'יל סנדר), מכין את הקרקע לקפלים האופיינים של המותג האוונגרדי היפאני, שיפגשו בפריטי החברה המצליחה והזולה מיפאן.

UnderCover אביב-קיץ 2012

 אבל יותר מהכל, הקפלים נותנים ממד נוסף לבד וללובש אותם, ובעיקר מעניקים לו נפח. לכן באופן היסטורי הם היו קשורים יותר לנשים. בד הוא קפיטל הניתן לקיפול, והקיפול, שמסמן עודף בד, נקשר לאנשים ממעמדות גבוהים שיכלו לרכוש מספיק בד כדי לעשות בו קפלים.

האם אופנת הגברים נוטה להימנע מכך ולצייר אנשים שמלבושם המגוהץ והנקי הוא שקוף? האם קמטים וקפלים הם ההודאה בעובדה שאתה מתלבש, שיש לך נפח וצורה?

יממוטו, אביב קיץ 2012

אמנם מרבית הקפלים והמכפלות נועדו להתיישר לפי מבנה הגוף (שאינו ישר, כמובן) ולא ליצור סילואטה מלאכותית, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר מעצבים משחקים עם קפלים ומכפלות, גם באגף הגברי. דמיר דומה, אנדר קונסטרקשן, ריק אוונס - כולם מעצבים בגדים מכופלים, שבורים ומקומטים. כל בגד הוא כמו מכפלת שפרחה לה, אופנה שהיא קמט בזמן, בדים שהם קפל ברוח, שלתוכם נכנסת הדמות הגברית העכשווית.

קלינט איסטווד

אבל הג'נטלמנים לא יכולים לדבר על קפלי הבגדים מבלי לדבר על אלו שעל הפנים. קפלי הזמן שחורשים את תווי הפנים הגבריים הם ההיפך המוחלט מהגבריות בנוסח הבייבי פייס. יש לא מעט אייקוני סטייל גבריים בעלי קמטים עמוקים, ודי אם נזכיר את קלינט איסטווד, סמואל בקט ועמוס עוז, כדי להדגים עד כמה קמטים בפנים הם סטייל נצחי ומבוקש. או כפי שהיטיב לסכם הפתגם הפולני הידוע: "כל בן אדם מקבל את הפנים שמגיעות לו".

סמואל בקט

הפטריאך (לובש פראדה)

לסיום, כשחגה השיירה את סיבוב ניצחון שלה על השטיח האדום והאניגמטי, מתחת לשישה שנדלירים, כל אחד מהם מואר בשלוש מאות מנורות נאון, זה כבר הרגיש כמו תהלוכת הפטריאכים, כזו שיכולה לצעוד רק בחלל של פראדה.
את המסלול הובילו, ברצינות מחושבת, כוכבי הוליווד כגרי אולדמן, וויליאם דיפו, טים רות' ואדריאן ברודי, האחרון יחידי במעיל אדום (בין שחורים) בעל רכיסה כפולה, צווארון כתיפה שחור ודש פרוותי.  

מיוצ'ה כרגיל מובילה את הטון במגרשה הביתי, עם מיצג כוח דרמטי ומודרני, מוקפד ורהוט. דגש נוסף בלוק המעילים הארוכים ניתן לטיפוח הכיסים, בסיכות מעוטרות, בפרחים, במדליות שונות או במשקפי שמש שחורים. ועדיין, עם כל הרעש סביב הכוכבים מהוליווד והעיצוב המבריק של החלל, הבגדים נשארו העיקר.

ואם יש לכם 12:12 דקות פנויות,

למה לא לצלול לעולמה של מיוצ'ה פראדה:

חיות על המסלול

באירופה הסתיימה לה תקופת החגים האפורה והצבע חוזר למלתחת הגברים - מאחורינו יריד פיטי בפירנצה, שבוע האופנה במילאנו נפתח במוצ"ש ומשם - לפריז. בימים הקרובים תוכלו לחזות באדריאן ברודי צועד על המסלול של גברת פראדה, בקולקציה השניה של קים ג'ונס ללואי ויטון, בסילביה פנדי שחוזרת לעצב לגברים ובקולקציית הביכורים המסקרנת של ג'ונתן סונדרס. הולך להיות מעניין.

גרסוניירים בדרך לתצוגה. אחד מהם כוכב מקומי . צילום: טוני טון

לצד דוגמאות הקמופלז' מהפוסט הקודם לא היה מפתיע, כבר בתצוגות הראשונות, לראות לא מעט חיות ששצצו להן מבין בדי ההסוואה. את השבוע פתחה חברת ברברי בתצוגה יוקרתית ומאופקת (האובססיביות הדיגיטלית אגב לא נגמרה בשידור התצוגה באינטרנט אלא גם בציוץ טוויטר על כל לוק בנפרד!) ולצד המראה המחוייט עד נוקשה הגיחו להם כמה  שועלים חביבים (וינשוף אחד).

ברברי פרורסום

אנדראה פומפיליו

ראף סימונס, לג'יל סנדר, מחריף את הטונים הכהים ומציג קולקציה אפלה ומפתה, עמוסה בפריטי עור כבדים עם אתנחתא קומית (או אפוקליפטית) בדמותם של דינוזאור ולוויתן.

בלי דימוי אבל החיה בפנים

לוויתן על הגב

העתיד יוסווה חלקית

מתוך האינסטגראם של ניק ווסטר

ניק ווסטר המניאק (כבר כתבנו עליו כאן לא מזמן) פרסם באינסטגראם שלו השבוע תמונות מקסימות מפיטי, יריד אופנת הגברים מפירנצה, ובין שלל התמונות שלו צדו את עינם של הגרסוניירים אסופת מכנסיים קצרים בצבעי הסוואה בוהקים, שהוא עיצב יחד עם חברת Orlebar  Brown, חברת הריזורט הבריטית.

מתוך האינסטגראם של ניק ווסטר

הרומן של ווסטר עם קמופלאז', מסתבר, הוא ארוך שנים. בהקדמה לפרויקט "The Complex Guide to Cameo" הוא כותב, "אני אוהב את הרעיון של שילוב סרטוריאלי בין מדי צבא לבלייזר טוב. קמופלאז' מתפקד כמעט כמו צבע אחד. אלה המדים המושלמים, אפשר ללבוש אותם בכל צורה וכמעט תמיד זה נכון".

ניק בקמופלאז' אופייני

בעוד מעיין גולדמן תוהה מה צופן העתיד ומה יודעים מעצבי האופנה על המחר (בפרויקט האופנה המקסים שלה במוסף), הגרסוניירים שואלים האם טרנד צבעי ההסוואה מרמז על העתיד שצפוי לנו בקרוב, ואיזה צבעי הסוואה צריך ללבוש כדי לשרוד בזמנים המאיימים שכנראה הולכים ומתקרבים.
 

מוטה גור והצנחנים צופים על הר הבית. משמאל: מדי הסוואה מסוג French Lizard שהיו בשימוש הצבא הישראלי, שכנראה קנה עודפים מצבא ארצות הברית וצרפת.

סוגיית צבעי ההסוואה היא אחת מהמרתקות בהיסטוריה של האופנה והצבא. חיפוש מהיר בגוגל שולח לעשרות סוגי מדי הסוואה שקשורים למדינות, צבאות, זמנים ואירועים כאלה ואחרים. הנה מבחר קטן מצבעי ההסוואה שכדאי כבר עכשיו לאמץ, כי המחר, כידוע, מעונן (שלא לומר מוסווה) חלקית.

חייל אמריקאי בהסוואה בנוסח "עור צפרדע"

מדי "עור הצפרדע" נולדו בשנות הארבעים של המאה הקודמת והיו בשימוש הצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה, בעיקר בחזית היפנית באוקיינוס הפסיפי. דווקא השימוש בצבעים האלה גרמה לבעיות בנורמנדי, כשהמדים גרמו לבלבול בין הכוחות הגרמנים והאמריקאיים, והמדים נזנחו לטובתם של צבעי הסוואה אחרים.

צבעי הסוואה בנוסח "עלי גפן"

אחרי מלחמת העולם השנייה החלו מדי ההסוואה לעשות מעבר גם לבגדים אזרחיים, בעיקר עם עודפי מלאי של הצבא והתפתחות ציוד לשעות הפנאי, כמו בגדים לציד למשל. מדי "עלי הגפן" הומצאו ב-1948 על ידי המעצב הראשי של חברת ציוד פנאי כזה ונכנסו לשימוש מוגבל על ידי כמה יחידות במלחמת ויאטנם, כמו גם בשימוש אזרחי.

מדי הסוואה בנוסח "עור נמר"

גרסה אפריקאית משנות השמונים, שהיתה נפוצה בקונגו ובמדינות אפריקאיות אחרות, ונועדה לזיהוי דווקא, יותר מאשר להסוואה.

מדי הסוואה בנוסח "לילה מדברי"

מדים שהונהגו בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ ונועדו להסוות כוחות בשעות הלילה. המדים יצאו משימוש בגלל התפתחות בציוד ראיית לילה, אבל נראים - בעיקר בגלל שימוש בשני צבעים בלבד - כמו פאטרן ראוי לשימוש אזרחי.

הדור החדש של מדי ההסוואה - הסוואה דיגיטלית

החל מ-1995 החל צבא ארצות הברית להשתמש בדגם Cadpat שהומצא בקנדה - גרסה מפוקסלת של מדי הסוואה, שמחקרים גילו שהוא השימושי ביותר. אמנם הצבא הסובייטי כבר החל להשתמש בסוג כזה של צבעי הסוואה עוד במלחמת העולם השנייה (!), אבל זו היתה הפעם הראשונה שמדי הסוואה עוצבו בעזרת מחשב ונכנסו לשימוש נרחב.