נועלים יריד

החלק השני בטור-דה-סטייל של הגבר האירופאי הסתיים בהצלחה, עם נעילת יריד פיטי אימג'ן אומו בפירנצה.

לפני  שהעיניים יעברו כולן למילאנו (לראות מה רוקחים לנו בארברי פרוסום, ג'יל סנדר, פראדה, גוצ'י ואחרים) הגרסונייר מוריד את מבטו וקורא, מבין תמונותיו של טומי טון, איך נעלו את הנעליים שנועלות את היריד.

צ'וקה לפרויקט מצוי

לא ברור איך חברת הנעליים האולטרה מינימליסטית Common Projects עוד לא הוזכרה ב"גרסוונייר". נעלי הספורט שלהם הן כליל הפשטות והשלמות: הן עשויות עור משובח מאיטליה, ואין אזכור של לוגו מלבד שורת מספרים של הסוג והמידה. סיפור המותג, שהתחיל בדירה ניו יורקית ב-2004, הוא מסע מרתק אחרי הסניקרס הישנות והאיכותיות.

אחרי שהוציאו כמה דגמים נצחיים, כמו האכילס המפורסם, הם מוציאים לסתיו מגפי צ'וקה (Chukka Boots), נעליים גבוהות שדומות למגפי המדבר, ה-dessert boots הידועים, שהיו פופולריות בשנות הארבעים והחמישים כנעלי קז'ואל מעור או מזמש. שמם מגיע ממשחק הפולו (שבו צ'וקה היא פרק זמן במשחק), והגרסונייר שמח לבשר שהם שוב nailed-it: אידיאה של נעליים כמו שנעליים צריכות להיות, בצבעים נכונים ובגזרות מדוייקות. אפשר להשיג כאן (ולקרוא ראיון עם צמד המעצבים כאן).

מלך המדבר

נכון, הרטרוסקסואליות של הגרסוניירים נוטה לעיתים לגראנופיליה קלה, בהעריצם כל מיני סבים עם שיק וסטייל של פעם (חלקם תוכלו לראות רק בעמוד הפייסבוק). אך בדיוק מסיבה זו נצבט ליבו של הגרסונייר כשקרא על פטירתו של נתן קלארק (בן 94), הבעלים של מותג הנעלים הוותיק Clarks וצאצא של מייסדיו.

מגפיי המדבר (דזרט בוטס) האיקוניים שנוצרו בתקופתו של נתן קלארק החלו את דרכן כנעלי חיילים בריטים במדבריות של מלחמת העולם השנייה, משם המשיכו למיתולוגיות של סטייל כסטיב מקווין וג'יימס בונד ובשנים האחרונות חזרו אל השוק ובגדול, כשהן משמשות השראה למותגים הגדולים (דיור, ג'יי קרו, אופנינג סרמוני).
אז היה שלום נתן ותודה על הבוטס.

כף הנעל

הגרסונייר מוכרח להודות שאין לו אחד כזה בארון. הוא עדיין מתייחס יפה לנעליים שלו, מקפיד לפרום את השרוכים כנהוג ומניח את הנעליים במקום, לרוב. לפעמים, בלילות טרופים וכשהראש מסוחרר, מתרחש הנורא מכל: הוא שוכב על המיטה, נזכר בנעליים ומוריד אותן בלי להיעזר בידיים, כמו מקלף אותן בעזרת הרגל השניה. אז הוא יודע שהוא קיצר להן את החיים בעוד יום, והוא מחסיר פעימה.

כמה טוב היה לקרוא שכף הנעל, אותו פריט ג'נטלמני עתיק יומין עושה את דרכו בחזרה לחנויות ומופיע במגזינים ובבלוגים כפריט הנכון הבא. מקרן או ממתכת יקרה, בהוצאה מוגבלת ובעיצוב מקורי (מיסטר הארה, למשל) - כף הנעל עושה קאמבק ומאיימת להיות האקססורי ששום ארון לא שווה בלעדיו. להשיג בחנויות הנבחרות.

אוכפים לוהטים

שנים לפני המצאת הסניקרס, נעלי הספורט האמריקאיות הקלאסיות היו נעלי האוכף (saddle shoes), בעיקר במשחקי טניס או סקווש (קוראי הבלוג המסורים יכולים לנחש שלצד הבדמינטון, אלה שלושת המשחקים שהגרסוניירים הכי אוהבים להתלבש אליהם). הנעליים, שנקראות גם "אוכף אוקספורד", היו עשויות מעור בשני גוונים (שחור ולבן הם שילוב קלאסי, אבל אפשר למצוא את הנעל בשילוב צבעים אחר), בגזרה דומה לזו של נעל האוקספורד.

משפחת קנדי בנעלי אוכף

הנעליים הפכו לפופולריות בשנות הארבעים והחמישים וזוהו עם תרבות הנעורים בגלל השילוב של המראה הספורטיבי והאלגנטי. מאוחר יותר הן הוחלפו בנעלי הספורט החדשות של שנות השבעים (ע"ע סניקרס), ועד השנים האחרונות נחשבו לנעליים ארכאיות חסרות ברק וזוהר. אבל כידוע, אמריקה החלה בשנים האחרונות להפוך כל קופסא בארון הנעליים שלה ולהחיות מחדש קלאסיקות שעד כה העלו אבק בחנויות וינטג' מאובקות. נעלי האוכף הן הבאות בתור.

אם ננעלו

כבר כמה עונות שחברת הנעליים הוותיקה משיקגו (שעברה בינתיים לוויסקונסין) פלורשהיים חוברת לחברה הניו יורקית דאקי בראון ומוציאה את הנעליים הכי נחשקות בשוק תחת השם florsheim by duckie brown. לגרסוניירים, שלא מגיעים לאמריקה בחודשים הקרובים, נודע שהמניאקים גם פותחים חנות פופ-אפ בשיתוף עם אודין במרסר 109, ושם הם מציעים את הקולקציה החדשה והשווה, שהיא (כרגיל) טייק עכשווי על הדגמים הקלאסיים. או בקצרה, ווינגטיפס ואוקספורד בזהב וכסף.
עד שמנהל הבנק ירשה שוב טיסה, הנה סטופ אנימיישן של פלורשהיים לנשמה:

נעליים בלי גרביים

ביום שישי התפרסמה כתבה של אחד הגרסוניירים ב"גלריה" של הארץ על טרנד ה"נעליים בלי גרביים", הנה היא לפניכם:

הקיץ הישראלי לא מותיר הרבה מרחב אופנתי במחלקת ההנעלה, בעיקר מאז שכפכפי האצבע הפכו למראה שכיח ולגיטימי ברחובות העיר (ולא רק על אנשים בדרכם לחוף). אבל לאחרונה אפשר לראות אופציה אלגנטית יותר, זרה לנוף המקומי, שתופסת תאוצה בקרב היפסטרים וגברים מודעים עם חוש אופנתי, שכוללת נעליים בלי גרביים, ונראית יותר ויותר במדרכות תל אביב.

למי שמציץ במגזינים מהעולם ובבלוגי אופנת-רחוב (שהמפורסם שבהם הוא "הסרטוריאליסט", אבל בהחלט לא רק שם) בשנים האחרונות, המראה מוכר מאוד. בתמונות האלה נראים צעירים עמוסי סטייל מערים בעולם, גברים בגיל העמידה (לרוב מצרפת ומאיטליה) או ניו יורקרים בבתי הקפה של ווילאמסבורג, כשהם לבושים בחליפות או בג'ינסים מגולגלים מעט, שחושפים קרסול ונעליים אלגנטיות ללא גרביים. גם מעצבי אופנה רבים הלבישו בעונות האחרונות את הדוגמנים שלהם בבגדי קיץ אלגנטיים ונעלי עור בלי גרביים, ואפשר לראות קטלוגים והפקות אופנה קייציות, שבהם מככב המראה חסר הגרביים, מדאקי בראון וג'יי קרו האמריקאיים, לפראדה, פנדי ולואי ויטון האירופאיים.

תום בראון, מעצב בגדי הגברים מניו יורק, שידוע בחיבתו לחליפות קצרות, מכנסיים שנגמרים מעט מעל הקרסול ונעליים אלגנטיות בלי גרביים, אמר ל"ניו יורק טיימס" לפני שנתיים ש"קרסול הוא קו-המחשוף הגברי החדש". הקרסול, שכוסה בגרביים עד לפני שנים לא רבות, נחשף שוב וזוכה לעדנה, כחלק מכמה מגמות אחרות באופנת הגברים: מהשפעה קונטיננטלית של אופנת קיץ וחזרתן של נעלי הסירה, דרך טרנד הפרפיות (שמקורו בהרגלי הלבוש של סטודנטים מאוניברסיטאות בחוף המזרחי של ארצות הברית) ששוטף את העולם כבר כמה עונות, ועד תמונות מבלוגי רחוב ומגזינים, שבהם נראים גברים אירופאים עם מוקסינים בלי גרביים וחליפות קלילות בחודשי הקיץ, נוטפי שיק ואגביות.

אבל כאמור, מראה הנעליים בלי גרביים הגיע גם לישראל. אפשר לראות אותם על צרפתים שהגיעו לישראל וייבאו את המראה האירופאי כשהם מתהלכים סמוך לים במוקסינים ובלי גרביים, על צעירים מעודכנים בבתי קפה ובהפקות אופנה ופרסומות, כמו בקטלוג הקיץ של המותג "מזון רוז'", שהציג בקולקציה האחרונה גברים בחליפות וחולצות מחוייטות עם נעלי אוקספורד בלי גרביים, או בקטלוגים האחרונים של המותג "קסטרו", שהציגו את הדוגמנים שלהם במכנסיים מגולגלים, קרסול חשוף ונעליים בשלל סוגים ובלי גרביים.

"אני כבר כמה שנים נועל נעליים ללא גרביים כי אני חייב משהו שיאזן את הרשמיות של המראה האלגנטי של שאר הבגדים שלי", אומר גוסטאבו-מתיאס פרנקו, סטייליסט שחי בתל אביב. "אני אוהב ללכת עם כל מיני נעלי אוקספורד וצ'רצ', נעליים שנחשבות לאלגנטיות (שבאנגלית נקראות dress shoes), ואם אלך איתן עם גרביים, אראה כמו איש עסקים שעושה את דרכו למשרד". הסיבות שלו למראה חסר הגרביים קשור יותר לסיבות פרקטיות. "אני תמיד מאבד גרביים, ובכלל יש לי רק גרביים שחורים, כך שמאז שנכנעתי לטרנד של גלגול המכנסיים מעט למעלה, אני בעצם נאלץ ללכת בלי גרביים. ובכלל, גרביים טובים זה דבר יקר ולעולם לא אלבש גרבי ספורט, כך שזו אופציה מצויינת, בעיקר בחודשי הקיץ".

הטרנד העולמי, שנדמה שהתחיל בשיבתן של נעלי הסירה לאופנת הגברים, הוא זה שכנראה פרץ את המחסום האחרון: "כל הרעיון צץ כשהתחלתי ללכת עם נעלי סירה, נעליים מאופנת הנאוטיקה והיאכטות, שאי אפשר ללכת איתם וללבוש גרביים" הוא מוסיף, "שום גרביים לא מתאימים לנעליים האלה ולכן זה היה השלב המכריע שבו ויתרתי על אופציית הגרביים והתחלתי ללכת בלי".

עומר לאור, יחצ"ן של אירועי תרבות, נוהג ללכת עם נעליים בלי גרביים כבר כמה שנים. "כשהייתי קטן אמא שלי קנתה לי מוקסינים ושנאתי אותם כי כולם צחקו עליי אז, בשנות השמונים. חזרתי אליהם רק לאחר עשור, כשנסעתי לברצלונה וקניתי שם נעלי אספדריל ומוקסינים, ומאז אני הולך איתם. עם הזמן התחלתי לחבב נעליים אלגנטיות יותר מנעלי אספדריל, שלא מחזיקות מעמד הרבה זמן, ורכשתי נעליים איטלקיות מעור, שנראות קצת 'אולד סקול' מהחנות "רונדו" באלנבי, שאותן אני נועל כבר ארבעה חודשים בלי גרביים". לאור, שמעדיף מראה אלגנטי יותר, לא מתחבר לאופציה הקייצית-ישראלית יותר של כפכפים, "אני לא מת על המראה עם הכפכפים, זה נראה זרוק או זול מדי, ונעליים אלגנטיות בלי גרביים הוא מראה שמתאים כמעט לכל דבר אחר, למכנסיים ארוכים או קצרים ולאירועים רשמיים יותר או רשמיים פחות".

הסיבות להתפשטות הטרנד, מלבד ייבוא של מגמה עולמית, קשורות לדעתו ב" קו המחשוף החדש" שעליו דיבר תום בראון. "יש עיסוק גובר בכפות רגליים של גברים, וזה כבר לא מגונה כמו פעם. אנשים הולכים לפדיקור וחושפים חלקים שעד עכשיו נראו לא מהוגנים כמו רגליים חשופות" הוא אומר, "אולי זו מגמה שקשורה באבולוציה של מה האיבר הסקסי החשוף הנכון".

אבל לטרנד הקייצי הזה יש גם כמה חסרונות, בעיקר בגלל העובדה שלנעליים סגורות וכפות רגליים בלי גרביים יש אפקט לא נעים של הזעה וריח רע. "לפעמים אני נועל נעליים ולובש גרביים דקים שנועדו לנשים שנועלות נעלי עקב" אומר פרנקו "זה פיתרון מצויין לבעיית הריח ולהרגשת הנוחות, וזה בעצם כמו ללכת עם ולהרגיש בלי, בעיקר כי לא רואים שאני גורב גרביים" . גרביים מסוג כזה, שניתן לרכוש בכל רשת של בתי מרקחת או בחנויות ההלבשה, נמכרות יותר מבעבר, ואפשר למצוא אותן גם במידות גדולות. מכירות של הגרביים, שנלבשות על כף הרגל והן קצרות באורך שלהן באופן כזה שלא ניתן לראות אותן כשנועלים נעליים אלגנטיות יותר, קפצו לרבע מהמכירות באינטרנט, לפי האתר "justsocks", שגם מקדיש להם מחלקה שלמה תחת הכותרת "no shows".

כמו כל טרנד מהשנים האחרונות, גם הגל הזה מחייב מחשבה רבה ותשומת לב לפרטים הקטנים, בדיוק כדי להשיג את התוצאה ההפוכה של אגביות וחופש אופנתי. "אל תשכח שבלי גרביים ועם מכנסיים מגולגלים מעט למעלה, הנעליים תופסות את המבט, וצריך גם להשקיע בהן", רומז לאור, שמחזק את התחושה שכדי להיראות נון-שאלנט, צריך להתכונן ולהשקיע לא מעט. גם כאן בקיץ.

קומי גרסון

הגרסוניירים התחילו לשמוע את השם רייצ'ל קומי כבר לפני כמה שנים, אבל השמועות על הנעליים שלה רק הלכו והתגברו עם הזמן. מי שהתחילה דרכה כפסלת, מעצבת תחתונים ותלבושות ואחר כך כמעצבת בגדים, המשיכה והחלה לעצב נעלי גברים שזוכות לאהדה מוצדקת. נעלי הגברים שלה הן לא רפליקות עייפות של קנון ארון הנעליים הגברי, אלא ניסיון מרתק לשחק עם צורות מסורתיות, חומרים ובדים. "זה לא אומר שאני לא חשה זיקה לסטייל וצורות קלאסיות, אלא שאני שואפת לסידור מחדש והעלאת המודעות הגברית למגוון הקלאסיקות שנמצאות שם...", היא אומרת בראיון באתר סלקטיזם. הקולקציה (שדגמים אחרים שלה נמכרים בחנויות שוות ביבשת המוזהבת) כוללת זוגות נעליים עם סוליות בצבעים בוהקים, גזרות חדשות ושילובי בדים מפתיעים, וזוג נעליים אחד במיוחד לטבעונים.

לשמחת הגרסוניירים, האתר/חנות מקוונת לקו נעלי הגברים שלה עלה בחודש שעבר, כשכל זוג נעליים מלווה בוידאו קצרצר המתאר צעדים איתו, ועכשיו גרסוניירים בכל העולם יכולים לקבל קצת השראה ולקנות זוג מאחת היוצרות המוכשרת (והיפות) שפועלות היום.

סלבי במשקל נוצה

הגרסוניירים מבטיחים להפסיק להתלהב מכל מה שהסלבי עושה, למרות העובדה שקמפיינים, כמו זה שעשה לנעלי ג'ק פרסל של קונברס, מפילים אותם כל פעם מחדש. הפורטרטים יפהפיים ומצחיקים, והרקעים, כרגיל אצל טוד, עושים את העבודה וגורמים לניקיון הלבן של נעלי ג'ק פרסל (המפורסמות בפס דמוי החיוך בשוליהן) להיות הקנבס הנכון כדי להפגין זהות שונה. עוד מהקמפיין אפשר לראות כאן ומאחורי הקלעים של הקמפיין כאן.

הנעליים המפורסמות נולדו ב-1935, כשג'ק פרסל (אלוף עולם קנדי באחד המשחקים האהובים על הגרסונייר, בדמינטון) עיצב לחברה הקנדית ג'ודריץ' נעליים מיוחדות לשחקני כדור הנוצה האלגנטי. מאז נקנתה החברה (והזכויות על הנעליים) לחברת קונברס, והשאר הוא היסטוריה לבנה.

ג'ק פרסל (עוד תמונות מעולות אפשר לראות כאן)

אבל גם אם הגרסונייר אוהב את הקמפיין של סלבי, מבט חטוף בפרסומת ישנה של הנעל (מהתקופה שבה גודריץ' עדיין ייצרו את הנעל), עדיין עושה את העבודה: הרקע (מי אמר שלוקרים אומרים פחות ממנורה מאיקאה?) משמעותי בדיוק כמו האנשים שבתמונה.

בטיפול

הגרסונייר לא אהב אף פעם את השיר המנג'ס "המגפיים של ברוך", ובאותה נשימה הוא לא הבין איך קונים נעליים כל כך מהר. אבל עשר הדקות של הסרטון הקצרצר שלפניכם (מהבלוג המעולה put this on) מסכמות כמה דברים שכדאי לדעת על נעליים, על איך לקנות אותם, ובעיקר איך רצוי לטפל בהם.
עוד בסרטון (לקראת הסוף) - טיפ מעולה על קשירת נעליים (רמז: לא קשר הסבתא שכולנו עושים) וראיון עם סנדלר מקצועי, שהסטיילינג שלו שווה מבט וחיוך. אמור מעתה: "נעליים קונים פעם בכמה שנים, רצוי שהן יהיו מעור איכותי, וכדאי לטפל בהן מדי פעם". ובקשר לגרביים, הממ, לא חסר.ֿ

Put This On, Episode 2: Shoes from Put This On on Vimeo.

פירמידת עור

פירמידה מעור? חללית שוקו-וניל? בובת וודו אוונגרדית? פתרון החידה: סניקרז של ריק אוונס! הגרסונייר אוהב אשליות אופטיות ומודה לריק אוונס שממשיך למתוח את גבולות העיצוב המוכרים לנו - עד הקצה.

להשיג בדה-קורנר תמורת שכר דירה חודשי.

ניטים

זה זמן רב שהגרסונייר רוצה לכתוב על נעלי הניטים של כריסטיאן לובוטאן מעצב הנעלים שכולם כל כך אוהבים לאהוב. אבל עד השהגרסונייר זז, מיסייה לובוטאן החליט לעלות על הבמה בעצמו ולפצוח בריקוד שיווקי. הריקוד די פשוט, הגרסונייר כבר למד את הצעדים, עכשיו רק חסרה הנעל עם הניטים והסוליה האדומה (סימן הזיהוי של לובוטואן).

ואם אתם בעניין של מראה יותר אורבני - הגרסונייר ישמח להציע לכם את הסניקרז-ניטים של לובוטאן, רק מבקש: תנעלו בזהירות.

נעליים אמיתיות עושים לאט

אמנם הובטח לגרסוניירים שיעור בעורות (לתשומת ליבך, א"ל), אבל עד אז אפשר להתנחם בפוסט מאלף על אומנות עשיית נעליים ג'נטלמניות לגבר. הבלוג המצויין ג'נטלמנ'ס קורנר פורט את הדרך הארוכה (והמסורתית) בה נעליים קורמות עור וגידים, תהליך שלוקח 200 (!) פעולות שונות, ביניהן חיתוך העור (אמנות בפני עצמה, המכונה גם "clicking"), גזירה, התאמה וסגירה (תפירת החלק העליון של הנעל).

עוד על התהליך, אפשר לקרוא כאן.