הפסקת אודיו-וידיאו

הגרסונייר מציג - סרטונים לחג:
בית קיצונה מציג לכם, באמצעות תחרות התלבשות משעשעת בין המינים, את קולקציית אביב-סתיו 2010, אבל גם מפנק באותה הזדמנות עם המיקסטייפ הנוכחי של הלייבל.

דיור הום בשיתוף פעולה מוצלח עם מגזין וונדרלנד ו-Versofilm, בסרט פנטסטי להפליא מציג הפעם את קולקציית סתיו-חורף 2010, תחת הכותרת המסקרנת : "The Ritual of Dress":

Dior Homme - The Ritual Of Dress from Jose Otero on Vimeo.

ומי שחשקה אוזנו באודיו בלבד מוזמן לשמוע את הפודקסט הנפלא של טוד סלבי, שהגיע לאולפני GQ לשיחה על יצירתו. סלבי, הסרטוריאליסט של עיצוב הפנים, הפך בשנה האחרונה למתעד הרשמי של חיי עולם הקריאטיב. הוא צד בעדשתו דירות (או משרדים, או חללי סטודיו) של חברים מרחבי מהעולם כשהוא מצליח להוציא את עולם העיצוב מהמגזינים אל החיים ה(כמעט) אמיתיים. מציצנות בסטייל.

סלבי בפורטרט עצמי

תעשה לי סלבי

טוב, אחרי הפוסט "איך להשתחל לעדשה של הסרטוריאליסט" זה היה רק עניין של זמן עד שיגיע תרשים הזרימה הבא. ריפיינרי29 משתעשעים בהסברים והדרכה איך לגרום לטוד סלבי, הסרטוריאליסט של עיצוב הפנים, להגיע אליך לדירה.
סלבי, שמתחזק את הבלוג התיעודי בו הוא מצלם בתים של חברים מעולם הקריאטיב, הוציא לאחרונה ספר מהודר שהושק לא מזמן לצד תערוכת צילומים בחנות קולט שבפריז. אבל רגע, הגרסונייר שומע דפיקה בדלת...

סלבי במשקל נוצה

הגרסוניירים מבטיחים להפסיק להתלהב מכל מה שהסלבי עושה, למרות העובדה שקמפיינים, כמו זה שעשה לנעלי ג'ק פרסל של קונברס, מפילים אותם כל פעם מחדש. הפורטרטים יפהפיים ומצחיקים, והרקעים, כרגיל אצל טוד, עושים את העבודה וגורמים לניקיון הלבן של נעלי ג'ק פרסל (המפורסמות בפס דמוי החיוך בשוליהן) להיות הקנבס הנכון כדי להפגין זהות שונה. עוד מהקמפיין אפשר לראות כאן ומאחורי הקלעים של הקמפיין כאן.

הנעליים המפורסמות נולדו ב-1935, כשג'ק פרסל (אלוף עולם קנדי באחד המשחקים האהובים על הגרסונייר, בדמינטון) עיצב לחברה הקנדית ג'ודריץ' נעליים מיוחדות לשחקני כדור הנוצה האלגנטי. מאז נקנתה החברה (והזכויות על הנעליים) לחברת קונברס, והשאר הוא היסטוריה לבנה.

ג'ק פרסל (עוד תמונות מעולות אפשר לראות כאן)

אבל גם אם הגרסונייר אוהב את הקמפיין של סלבי, מבט חטוף בפרסומת ישנה של הנעל (מהתקופה שבה גודריץ' עדיין ייצרו את הנעל), עדיין עושה את העבודה: הרקע (מי אמר שלוקרים אומרים פחות ממנורה מאיקאה?) משמעותי בדיוק כמו האנשים שבתמונה.

גרסוניירים בתקשורת

לא, לא אנחנו...מספיק. העולם מלא בגרסוניירים רציניים שעובדים בתקשורת, והגרסונייר גאה להציג שני דורות של פורצי דרך אמיתיים בתחום העיתונות הכתובה, שפתחו לאחרונה צוהר לארון הבגדים המרשים שלהם ול-Passion האמיתי שלהם אחרי המילה הכתובה: אופנה.

גאי טאלסה הוא כתב מגזין מיתולוגי בהיסטוריה של העיתונות, שעבד עם ה"ניו-יורק טיימס"; "ניו-יורקר"; "הארפר מגזין"; "אסקוויר" ואף הוכתר על ידי הסופר טום וולף כאבי ה"ניו ג'ורנליזם". הכתבה המופרסמת ביותר ביותר שלו על פרנק סינטרה מ-1966, זכתה בתואר הסיפור הכי טוב שפורסם אי פעם ב"אסקוויר" והוא גם סופר מצליח עם 11 רבי מכר. ועוד משהו: יש לו ידע עצום באופנה, תאווה בלתי נגמרת לאופנת גברים והרבה הרבה סטייל.

“I always dress up to the stories" הוא מספר בכתבת וידיאו למן-סטייל שתפסו אותו לראיון על העלמות החייטים, חליפות בהתאמה אישית ונעליים ב-2800 דולר.



גרסונייר המדיה השני הוא סטפנו טונצ'י העורך של T - מגזין הסטייל של "הניו-יורק טיימס". טונצ'י שהיה בעבר מנהל קריאטיב ב"אסקוויר", התיר לצלם טוד סלבי לתעד את ביתו ואת ארון הבגדים שלו.
כבר סיפרנו על פרויקט הצילום הביתי של סלבי, שמתעד את הבתים של מובילים בתעשיית הקריאטיב, ולאחרונה אף יצא לו הספר, אותו אתם מוזמנים לרכוש ולהמשיך להציץ לחיים של היפים והקובעים.

ובינתיים, שיעור בקיפול:

גלויות מפריס - חלק ב'

כולם מדברים היום על החלק העליון של המארה, ונראה כי השכונה היפה הזו, שנעה בין אוונגרד אופנתי בשנות התשעים למיינסטרים רדום בעשור האחרון, חוזרת להיות זירה מרתקת. כל ביקור של הגרסונייר באיזור נפתח (או נחתם) ברביצה מענגת במערת העץ והמתכת של רוז בייקרי (30 Rue Debelleyme).

מטעמים אורגניים מקומיים, עטופים בחן הבריטי של רוז, יוצרים עונג צרוף שעוזר לשמר (או לייצר) אנרגיות חדשות להתחיל במלאכה:

החנות של דמיר דומה (בתמונה מעל. 6 Rue des Arquebusiers) יפה ומעוררת השראה כמו הגלריות חדשות שלצידה. פרנץ' טרוטרס (116 rue Vieille du Temple החנות לגברים) מוכיחה שוב את החשיבות בפעילות אופנה אוצרותית, הקווים החדים של סרפס טו איר עברו למיקום חדש (108, rue Vieille du Temple), שבו הם יכולים גם להציג קולקציית רהיטים מזערית, a.p.c כמובן, לצד אפריל 77, חנות הכיס של קום דה גרסון וחנות הענק המתישה של מרסי.

הבנות של מרסי

רגע מנוחה. בשלב זה, ליד מרסי, הגרסונייר (שוב הודה לתמיד פריסאית) החל לצבור נקודות קקאו חומות אצל השוקולטייה המבריק ז'אק ז'נין. (133, rue de Turenne)

הלאה: את הבנות נשגר לשיין (אפרופו אוצרות מבריקה של אופנה 15 rue de Poitou), בסמוך הן יוכלו למצוא את ונסה ברונו ואיזבל מראנט (כשאת ההבדל בין שתי המחנות סיכמה יפה מראנט "אני עושה בגדים לברונטיות, ברונו מעצבת לבלונדיניות") ועד שתפתח באזור המארה העליון החנות החדשה של אקנה (דצמבר 2010 היר ווי קאם) נפגש כולנו ב"שוק הילדים האדומים" הוותיק ורב הקסם. (Marché des Enfants Rouges)

הגברים של בני

רחוב Vieille du Temple מוביל למרכז המארה, לגלריות הנעימות, ולקפה לה פארל שהגרסונייר תמיד נדבק לכסאותיו הלא נוחים, מביט מסביבו, בטבעיות בוגרשובית ענוגה. זמן הקפה הפעם התמקד כולו בקטלוג החדש והמוצלח של קוס (4 rue des Rosiers), שמהווה מגזין בפני עצמו (ע"ע אקנה) ובו ראיון מוצלח של חרט יונקרס (ע"ע פנטסטיק מן) עם טוד סלבי (ע"ע הסלבי).

אין ביקור במארה בלי כניסה לאחת מחנויות ל'אקלרר (12, rue Malher) שהיו אולי מהראשונים לתקוע את דגל האופנה בשכונה (והיום שוכנת חנות אדידס בחלל הנשים הישן על כל המשתמע מכך) ויחד עם מוז'י הכל נראה כל כך בטוח ולא מפתיע שמצלצל השעון וכבר זמן לארוחת צהריים ב Le Loir dans la Théière, המקום עם הקישים, הטובים בעולם. (3 rue des Rosiers)

חתיך תוכן (2)

הטאטו, מסתבר, לא רק עושה קאמבק (מתי הוא בכלל יצא מהאופנה? אף פעם), אלא גם זוכה להומאז'ים מכמה בתי אופנה הגדולים בתצוגות האופנה של פריז. הפעם הם מפנים את הזרקור לאמנים האמיתיים שמאחורי כתובות הקעקע - פילאטי עשה את זה למארק מהוני (כמו שדיווחנו קודם) ומארק ג'ייקובס בלואי ויטון לסקוט קמפבל הברוקלניאי.

תצוגת הגברים לאביב קיץ 2011 שנערכה ביום חמישי האחרון הצעידה דוגמנים עם כתובות קעקע זמניות ומונוגרמות של אמן הטאטו קמפבל, שהופיעו גם על חלק מהתיקים ומהצעיפים, וסימנה סופית את כתובות הקעקע כקלאסיקה (by definition) בלתי חולפת.

קמפבל בסלבי

את קמפבל תוכלו לראות בסלבי, או להסתכל בשלל העבודות שלו, ביניהן הטאטו המפורסמים של מארק ג'ייקובס, הית' לדג'ר או חיתוכי הלייזר של שטר הדולר האמריקאי שהוא הציג.

הטאטו של קמפבל על ג'ייקובס

תיק מהקולקציה של ויטון

מהתערוכה "make it rain"

הגרסונייר מתקשר מיד לקבוע תור ומחפש רעיונות למונוגרמות נצחיות שיככבו על הזרוע שלו, לפחות עד הקיץ הבא.

אורזי המזוודות

אדם ברייס, העורך המייסד של האתר SLAMXHYPE, מחלק את חייו בין לונדון לניו יורק וכמו הגרסוניירים, גם לו אובססיה לא קטנה לנסיעות ומסעות (רק שהוא מחתים את הדרכון בקצב מהיר; הגרסוניירים כותבים על זה טור).

במסגרת נסיעותיו הרבות החל ברייס לתעד את תכולת המזוודה או תיק היד שלו, צילם את תיקי החברים ומהר מאד פתח בלוג חדש וממכר בשם I Am Packed.(בשיתוף ובחסות אייר ניו זילנד)

אם טוד סלבי לימד אותנו להציץ לביתם היפה של אנשים מצליחים, ברייס פותח לנו צוהר להרגלי הנסיעות של אחרים (ויש גם נציגה ישראלית: הי סיון!) ונותן לגרסונייר להרגיש כמו מאבטח בשירות החשאי של הסטייל.

לפירוט על אורזי המזוודות ותכולתן: I Am Packed

האהבה לא גרה כאן יותר

הגרסוניירים אוהבים מדי פעם להציץ לבתים של אחרים. זו לא רק האובססיה של טוד סלבי, אלא מהות קיומו של בלוג הנקרא "gar·çon·nière: דירת רווקים".

אז על איזו בית מדובר אתם שואלים? זוכרים את הסרט "איב סאן לורן - אמנות של אהבה"? ‫(‬אין מה לעשות "L'amour fou" הוא השם המושלם). אז הלוקיישן המתועד, דירתם היפה והמיתולוגית של איב סאן לורן ופייר ברז'ה, מוצעת בימים אלו למכירה (ותודה למיסייה ביטון על טיפ-קוטור).

הדירה המרווחת, מרובת החדרים ובעלת הגינה המושלמת, נמצאת ברובע השביעי והאלגנטי של פריס, שם גר סאן לורן מ- 1972 עד 2008. אם אתם עדיין מתלבטים אם לקנות את הנכס המונומנטלי הזה, אולי תשתכנעו מהפירוט באתר של חברת הנדל"ן שם מצויין שיש גם Hall with cabinet of curiosities. הגרסונייר מתחיל לארוז.

עוד לקרוא? מועדון הג'נטלמנים מציג קווים לדמותה של דירת הרווקים.

Backstage Boys

הקמפיין של בוטגה ונטה צלם: רוברט פולידורי

עונת הקמפיינים אמנם כבר החלה, אבל צילומי מאחורי הקלעים של חלק מהם עושים את זה לגרסוניירים כמעט כמו תצלומי הקמפיינים עצמם.

עוד בוטגה מאת פולידורי

רוברט פולידורי, צלם ארכיטקטורה מהמפורסמים בעולם, אחראי לקמפיין החדש של בוטגה ונטה, מותג שמשרטט את האלגנטיות החדשה ועמוסת הסטייל בחללים עתיקים ומלאי פרטים וטקסטורות בוונציה, כמו הבגדים שהם מציעים לחורף הקרוב.

ובינתיים בפריז, הקייזר מצלם את ג'ייק דייויס לקמפיין של לאגרפלד. גם אם המותג שלו נראה להם קצת (המממ...) ערסי, הגרסוניירים מריירים מקירות הסטודיו (האם זה הבית של קארל, כמו שנראה בסלבי לפני כמה שנים?) ומהמולטיטסקינג של המעצב האקסצנטרי. 

קארל (משמאל) מצלם לקמפיין של לאגרפלד (מימין)

אגב קארל והבנים שהוא מצלם, הקמפיין מזכיר לגרסוניירים צילום מיתולוגי מ-1973 למגזין "L'Uomo Vogue" שבו כיכב ז'אק דה באשה, הילדון החביב על הקייזר, בז'קט ומכנסיים שעוצבו על ידיו. 

Jacques de Bascher

חדר משלו

כמעט שנה עברה מאז ש"מועדון הג'נטלמנים" פרסם את הטור על דירת הרווקים ומקומה בתרבות המערבית, ועדיין הגרסוניירים מתרגשים מכל תמונה של דירה או חדר של גיבורי תרבות אהובים. הבלוג המצויין art of manliness פרסם השבוע 14 חדרים כאלה - חללי עבודה של פוליטיקאים, סופרים, מדענים, פילוסופים ואחרים - שבין השאר גם סימנו והגדירו את הטריטוריה הגברית בעולם משתנה. אפשר לקרוא לזה סלבי, גרסת המאה העשרים.

למעלה: חדר הכתיבה של המינגווי בקי ווסט, פלורידה
למטה: חדר השרטוט של פרנק לויד רייט באילינויי

חדר העבודה של צ'ארלס דרווין בקנט, אנגליה

עוד תמונות כאן.