מה הוא קופץ?

הגרסוניירים לא בטוחים שרוברט לונגו (אחד האמנים האהובים עליהם) היה צריך לחזור לסדרת הצילומים שלו "man in cities" בקמפיין החדש שצילם לבוטגה וונטה, אבל אולי הוא עשה ברטר וקיבל מהם תיק שווה. בכל מקרה, המודעות לשיפוטכם.

ריקוד הגרסונייר

איזה כיף לפתוח את השבוע עם ג'רמי שו. ילד טוב ונקובר, אמן עכשווי מצליח וגם וונדר-קינד מוזיקלי שחזר לא מזמן להרכב הוותיק שלו Circlesquare. בתחילת השנה יצא האלבום החדש שלו בשם "שירים על ריקודים וסמים" והוידיאו לסינגל הראשון הוא הומאז' לסדרת העבודות של רוברט לונגו " Men in the Cities". הגרסוניירים רוקדים.

ואם כבר ברוברט לונגו עסקינן: תערוכה חדשה של האמן האהוב נסגרה לפני שבוע בגלריה "מטרופיקצ'רס" שבצ'לסי. הנה טעימה:

תמונות בתערוכה

אם כבר מדברים בגרסונייר על תמונות, כדאי לשים לב לתערוכה "The Pictures Generation" במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. התערוכה מאגדת קבוצה של אמנים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה באמריקה והפכו להיות הדור הראשון שגדל עם טלוויזיה, אוכל מוכן מהיר ותרבות של אימג'ים מכל עבר.

ג'ון בלדסארי, שלימד בלוס אנג'לס, טען שאם אמנות קונספטואלית רוקנה את האמנות מאימג'ים, הוא ינסה למלא אותה שוב באימג'ים, במיוחד בדימויים מהתקשורת הפופולרית: טלוויזיה, קולנוע ופרסומות. הוא וסטודנטים שלו - ביניהם ג'ק גולדשטיין, ברברה בלום, דיויד סאלה ואחרים - החליטו לחקור את התופעה של השתלטות התקשורת הפופופלרית על האמנות, כשבמקביל אמנים נוספים החלו להתעסק בשאלת הדימויים ויצרו אמנות שיש בה אלמנטים מהפופ, מאמנות קונספטואלית, מצרכנות, מפוליטיקה ומג'נדר.
ב-1977 נפתחה תערוכה בשם "Pictures" בגלריה Artist Space בסוהו בניו יורק, תערוכה שהגדירה את הטרנד האמנותי, יותר מאשר את התנועה או את הדור. בתערוכה לקחו חלק רק חמישה אמנים (גולדשטיין, לוין, רוברט לונגו, טרוי בראונטוך ופיליפ סמית), אבל גם סינדי שרמן הוצגה בגלרייה, והמאמר שנלווה לתערוכה רק הוסיף לחשיבות שנודעה לה.

הנה כמה אימג'ים גרסוניירים, בשביל בלוטות הטעם:ריצ'רד פרינס

Untitled
four single men with interchangeable backgrounds looking to the right),

רוברט לונגו, An untitled 1981 work from the series “Men in the Cities