על ארבעה תיקים והשראה

שני תיקי וויקנד, תיק עם שתי ידיות (tote) ותיק צד (Satchel) - ארבעה תיקים בעיצובם המשותף של המעצבים  דניאלה להבי ו SKETCH זכו לטיפול גרסוניירי מיוחד והפקת אופנה ראשונה שעליה הם עמלו. 

 * 

ארבעת התיקים היו רק נקודת מוצא, עולם אסוציאטיבי שנפרט לעשרות מרכיבים פונקציונאליים, ויזואליים, סימבוליים ואחרים. כל תיק הזכיר דמות אחרת, ומאחורי כל צילום עומדות דמויות גבריות שונות שמעוררות בגרסוניירים השראה: ארכיטקט וממציא איטלקי, בַּשָּׂם שוודי ממוצא הודי, שני אחים שוקולוטיירים מברוקלין ואמן ואיש חברה אמריקאי שהגדיר מחדש את החיים הטובים.

תכולתם של התיקים אינה כוללת רק פנקס, מחשב, מפתחות, חפיסת סיגריות ישנה וארנק, אלא גם קופסה ישנה מהמאה ה-19, בובת חיה מבד, בשמים אהובים, ספר ישן, מאפרה גנובה מבית מלון ישן, נעליים שחורות או סירת מפרש מעץ אפריקאי. מדובר ברשימת מצאי בדיונית שהיא הומאז' לדמות, אינוונטאר פנטסטי שהיה יכול להיות שלה.

‎

ג'ראלד מרפי - (תיק וויקנד מבד)

‎איפה כדאי להתחיל לספר על מר מרפי? ברביירה הצרפתית שאותה המציא מחדש כעיירת קיט בשנות העשרים של המאה הקודמת? בסלון האמנויות בפריז שם הציג לצד גדולי האמנים האוונגרדיים של זמנו? בחבורת האנשים שהקיפה אותה (פיצ'רארלד, פיקאסו, המיגווי, טו ניים א פיו)? סופר אחד כתב עליו ש"היתה לו היכולת להפוך את החיים שלו ושל בני המזל שסבבו אותו ליפים ומספקים", מוטו  שהגרסוניירים יאמצו מיד לכל ימי חייהם.

‎בתיק שלו אפשר למצוא כמובן שמיכת פסים לים, כובע, משקפי שמש, עיתוני טיולים חכמים, סירת מפרש, ערכת נסיעות של aesop וכמובן גם סיגריות שוויצריות איכותיות. (עוד על ג'ראלד מרפי אפשר למצוא ב"גרסונייר השבועי")

 

‎

* 

בן גורהם - (תיק וויקנד מעור)

‎אקזוטיקה נורדית זה לא אוקסימורון אלא תיאור מדויק של הניחוח והשארם שמפיץ בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי והבעלים של אחת מחברות הבישום המדוברת ביותר בעולם היום, Byredo. ניחוחות חכמים וחדשנים, שיתופי פעולה מוצלחים, מוצר מוקפד ומעוצב וקורטוב קסם קסם אישי עומדים מאחורי הצלחתם של הריחות שמר גורהם רוקח לעולם.

‎בתיק הוויקנד מעור הוא בטח ישים צעיף משי עם פייזלי אוריינטלי, קופסת עץ, שעון זהב עתיק ופטריות מבדים אורגניים. ממנו ייצאו גם הספר "How to be a Man" של גלן אובריין וקרם של aesop. (עוד על בן גורהם - ב"ניחוחות של שינוי")

*  

האחים מאסט - (תיק צד)

‎שני אחים שפתחו בקצה ווילאמסבורג (טוב, אולי לא ממש בקצה אלא בטבורה) מפעל שוקולדים שאותם הם מכינים בעצמם. מאחורי החזות ההיפסטרית (אפשר לצפות לזקנים והרבה חולצות משובצות) עומדים שני גברים מעוררי השראה, כאלה שאוהבים לעשות דברים עם הידיים ומכינים שוקולדים מושלמים בעטיפות מרטיטות.

‎וסט שוקולדי במיוחד לסתיו של המותג סקץ', מגזין אהוב ("New Yorker"), פד לעכבר או ספל קפה אוסטרי עם הלוגו היפה בעולם. בעיר של המאסטים, תיק סאצ'ל הוא מאסט. (עוד על האחים מאסט ב"גרסונייר השבועי")

*

קרלו מולינו - (תיק Tote)

‎בן המאה הקודמת שהיה (בין השאר) ממציא, ארכיטקט, מעצב רהיטים ותפאורות, צלם אופנה, טייס ונהג מרוצים שחי את חייו באינטנסיביות מטורפת. לצד תכלית קיומו המודרניסטית התעניין מולינו בתורת הנסתר והעריץ את הארכיטקטים הקדמוניים של הפירמידות המצריות.

‎תיק הצד שלו כולל מגזין לארכיטקטורה ואופנה, מצלמה ישנה, חולצה לבנה ועטיפת אלבומם המיתולוגי של ווילקו (עם זוג הבניינים המפורסם שעליו יש כתבה קסומה ב"מונקל" החדש. (עוד על קרלו מולינו ב"גרסונייר השבועי").

‎להשיג בחנויות דניאלה להבי ו SKETCH.

תיק לדרך חדשה

חלקכם כבר יודעים, מרגישים ואף קוראים שבלוג הגרסונייר יוצא לדרך חדשה. 

היה זה יום שני, ה-10 בנובמבר 2008 בו פורסם הפוסט הראשון בבלוג הגרסונייר (gar·çon·nière: דירת רווקים בצרפתית) - זמן מכובד של פעילות בשביל בלוג עברי ראשון בנושא אופנה וגברים.

אז אחרי יותר מ-1000 פוסטים ועם קהילת קוראים נאמנה ותומכת, הגרסונייר כמובן לא נסגר, רק עובר לדירה חדשה ואיכותית בשם TEL AVIVIAN, בשכונה בה מדברים אנגלית עם שכנים מקסימים, ראויים ואיכותיים ביותר.

אז איך ממשיכים לשמור על הקשר? תכנסו לגרסונייר החדש - ותחפשו מצד ימין למטה את ההצטרפות לרשימת התפוצה. בכל פעם שיעלה פוסט חדש - תקבלו אותו למחרת הישר לתיבת הדואר.

 כמובן שהגרסונייר ימשיך גם לעדכן את עמוד הפייסבוק שלו וכדאי לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק המשותף של TEL AVIVIAN.

*

וממש לפני סיום - עוד הודעה מרגשת: בימים הקרובים יעלה בבלוג פרויקט סיום מיוחד שהוא שיתוף פעולה יוצא דופן בין בלוג הגרסונייר ושניים מהמעצבים החביבים בעיר - דניאלה להבי ויוסי קצב שבעצמם שיתפו פעולה ליצירת קולקציית שלמה של תיקי גברים.

על מרטיני וסטייל

כולנו מזדקנים, חושב הגרסונייר, ובונד - לפחות במובן הזה - לא שונה מאף אחד מאיתנו. לכבוד חמישים שנה ליציאת הסרט הראשון, "דוקטור נו" (1962) אפשר לתפוס בברביקן בלונדון את התערוכה הסוקרת חמישים שנות סטייל של בונד, מהגדג'טים שהיו האקססוריז הגבריים האולטימטיביים (לפחות עד בגד הים של דניאל קרייג), דרך המכוניות, הבתים ועד החליפות של ג'ורג'יו אמני, בריוני, טום פורד, ז'יבנשי, פראדה וורסאצ'ה.

לכבוד הסרט החדש, "סקייפול", שייצא ב-25 באוקטובר, הנה טעימה קצרה מהסטייל שמחכה לנו שם.

גברים בפסאז'

"גברים הם הנשים החדשות", קרא אימרן אמד, עורך אתר חדשות האופנה "Business of Fashion" בכתבה שסקרה את מגמות הקיץ הבא בשבועות האופנה של מילאנו, לונדון ופאריס. המגמות שעליהן הצביע, ושאפשר להרגיש כבר הקיץ, מסתכמות בשלושה מאפיינים: צבעים והדפסים חזקים, שובה של החייטות וההשפעה הגדולה של האינטרנט - בעיקר בלוגי אופנת הרחוב - על הרגלי הצריכה והסטייל של גברים בעולם.

נדמה שמאז רעידת האדמה שחוללה תצוגת האופנה של סימונס לז'יל סנדר לפני שנתיים, גברים הפסיקו לפחד מצבעים. בתצוגה פסעו גברים בחליפות, חולצות ומכנסיים בצבעים פלואורסנטיים תחת מעטה ברקים בוהקים.

פוסט למזכרת

 עם בגדים בעלי צבעים עזים - ממכנסי צ'ינו במבחר מרהיב דרך חליפות בוורוד זרחני ועד חולצות בגונים חזקים - הארון הגברי מעולם לא נראה עליז יותר. לאלה נוספו השנה הדפסים בולטים, דוגמאות אתניות, שטיפות איקאט, פייזלי היפי או כתמי צבע שאי אפשר להתעלם מהם; ערבוביה צבעונית וצורנית שלפני חמש שנים היתה גורמת לגברים לסחרחורת ובעתה.

לא עוד. בעיקר אם מביאים בחשבון את השפעתם של האינטרנט ובלוגי אופנת הרחוב. בספטמבר יחגוג סקוט שומאן שבע שנים להקמת הבלוג "הסרטוריאליסט". קשה להפריז בחשיבותו של הבלוג, לפחות בשנותיו הראשונות. הוא נתן את האות לפתיחתם של בלוגי אופנת רחוב מכל העולם, ובעיקר להפניית הזרקור לאנשים עם סטייל אישי - כולל גברים, שנעדרו מהשיח האופנתי עד אז.

לא מופרך לדמיין שהבלוג של שומאן, כמו בלוגים פופולריים אחרים (ביניהם אוסף התמונות המוצלח-תמיד של ג'ק אנד ז'יל באתר "GQ" האמריקאי) תרמו לעניין המחודש באופנת הגברים. יותר מאשר לדפדף בעיתוני אופנה, גברים יונקים השראה מבלוגים כאלה, עם אנשים אמיתיים ורחובות מוכרים - הרחק מחדרי הסטודיו של צלמי אופנה ומשרדיהם של עורכי מגזינים מלוקקים.

בספונטניות

 המגמה האחרונה שעליה כתב אמד קשורה בחייטות ובחזרתו של פריט המפתח שלה, החליפות. אולי היה זה דון דרייפר וההיסטריה העולמית בכל הקשור לחליפות המדויקות של כוכבי "מד מן", ואולי זה קשור בנוסטלגיה השוטפת את התרבות האופנתית בכלל ובגעגועים לפריטים קלאסיים בפרט - אבל אין ספק שהחליפה עשתה בשנים האחרונות קאמבק מרשים שאינו שמור רק לפשניסטות עירוניות או לחתנים קרתנים, אלא גם לגברים ממוצעים שכבר לא פוחדים מלצאת עם ז'קט לרחוב. 

חלון ראווה, ציריך, יולי 2012

 "לקוחות מבינים שגזרה צרה אינה בהכרח צמודה", מצטט אמד את בעליו של שואו-רום ניו-יורקי. "החנויות שמקדמות את הרעיון הזה שנים, מתחילות לקצור את הפירות".

בל לא רק את החליפות מגלים הגברים מחדש. כמו נשים, גם גברים מגלים (או חוזרים לגלות) את חללי האסקפיזם, מקדשי האופנה הנקראים חנויות.

עם פסקול נכון, עיצוב מינימלי, מלאכת אוצרות פשוטה וטובה של בגדים ובתקופה זו של השנה יש להוסיף: מיזוג נאות - סיבוב בחנות מוצלחת יכול בהחלט לגרום להתרוממות רוח, גם אם לא קונים דבר.

התרוממות רוח וסכנותיה לצדה, כפי שכתב ירמי פינקוס בספרו "בזעיר אנפין" (עם עובד, 2012) "אין לכם מלבוש שרכישתו אינה מלווה בכאב לב... בו ברגע תוקף אותנו עצב הפרדה מן הבגד הישן, הקשור בעבותות לעצם קיומנו".

חללי התרפקות

בשנים האחרונות - במין תנופה מודרניסטית מופלאה בין קניונים לפסאז'ים, בוטיקים ומתחמי יוקרה - התרחב עולם חנויות הבגדים. בערים גדולות בעולם, ולא רק הווירטואלי, החלו להבין את כוחו הכלכלי של הגבר הצרכן.

 KNIZE, וינה. עיצוב: אדולף לוס

 ניו יורק עדיין מציעה את המגוון הרחב והמרתק ביותר, בינות בוטיקי יוקרה לביגוד בסיסי במחירים הגיוניים ואיכות סבירה לבתי כלבו ומותגים אירופאיים נחשקים. רק נזכיר מותגים כמו אקנה, אי-פי-סי, קיצונה וחנות לאנוון שעומדת להיפתח בשדרות מדיסון 807.

החנות החדשה של המותג הפאריסאי המסורתי לא רק תביא ניחוחות אירופאיים לאי הפלדה, אלא גם חייטות עילית מרחוב פובורג סנט הונורה. החנות, 300 מ"ר של פריטי גברים איכותיים, תכלול מחלקת חייטות אישית. אנשי לאנוון מתכוונים להטיס את חייטי העל שלהם לניו יורק מדי חודש - שירות שקיים כיום רק בפאריס.

האמריקנה מספקת לא מעט חללי התרפקות גם בלי הדודים מאירופה. אודין, ג'יי ספייד, אטלייה, ג'יי קרו, ברוקס ברדרס וכמובן פרימן ספורטס קלאב - כולן חנויות שחרתו על דגלן את תרבות אופנת הגבר. הן מביאות עמן קלאסיקות מחוספסות של פעם, מקדשי סטייל לגברים כמו המרלבורו מן ודון דרייפר ג'וניור.

אופנינג סרמוני, לונדון

לצד החנויות העצמאיות, גם בבתי כלבו נצחיים גילו את חדוות הקנייה וכוחו של הגבר החדש. בתי כלבו כמו "לה בון מרשה" בפאריס ו"ליברטי" בלונדון מספקים חוויה אסתטית מודרניסטית להפליא. אחד מהניו-יורקים שבהם אפילו ניפק אייקון סטייל משפיע: ניק ווסטר, האיש וההסוואה.

קשה לאמוד את השפעתו של ווסטר, הקניין הראשי של ברגדורף גודמן. לא רק הבחירות המקצועיות שלו, אלא גם אלו שהוא עושה בכל בוקר בארון הבגדים, מושכות אליו קהל מעריצים עצום.

לה קלארר

אבל לא רק רק בתי כלבו וחנויות מותגים יוקרתיים. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בפתיחת חנויות קונצפט שמוכרות בגדי גברים. הג'נטלמנים עוד זוכרים את ההתרגשות שאחזה בהם כשנכנסו לראשונה למתחם הגברים של "לה קלארר" הצרפתית, את הגאונות המינימליסטית של "אפרטמנט" בברלין ואת הריח המדויק בחנות של המעצב הבלגי דריס ון נוטן על גדות הסיינה בפאריס. 

החנות של דריס

גם הסיבוב הבלתי נגמר שלהם בשכונת שורדיץ' הלונדונית - אזור שיכול להיחשב ככלבו גברים אחד גדול, פתוח לשמים דולפים - היה מופת חו"לי מרטיט. ברחוב צדדי בשכונה המזרחית הזאת מסתתרת לה (אולי) חנות הגברים הטובה בעולם, "הוסטם" (Hostem). 

בתיאור של חוויית הקנייה מסכים למעשה ירמי פינקוס עם החזון העתידני של אמד, שטוען בלהט שהגיע הזמן למשהו חדש: אולי הגענו למיצוי הצבעים הזוהרים ולחליפות הצמודות? את האיש הנשקף במראת החנות מתאר פינקוס כ""שגריר של ממלכה שאליה אנו מובלים בעל כורחינו - לא אנו נשקפים בחיזיון, אלא מי שאנחנו עשויים להיות. פנינו אל הבאות, אל הדגם שיהלום יפה את התהפוכות שחלו בגיל, במעמד: גזרה רכה יותר, גוון מתון".

אופנת רחוב, הפריקוול

היה היה פעם, מאה שנה לפני הסרטוריאליסט, צייר קריקטורות וצלם חובב בשם אדווארד לינלי סמבורן, שצילם אופנת רחוב כפי שהיא נראתה בתחילת המאה הקודמת. סט צילומים כזה התגלה לאחרונה על ידי הספרייה של קנסינגטון וצ'לסי, והוא שופך אור על איך נשים (בעיקר) וגברים התלבשו ברחובות, בחופי הים ובערי אירופה. מה שמדהים הוא שסמבורן צילם ברחוב במצלמה נסתרת כך שרוב המצולמים אינן מודעים לעובדה שהוא צילם אותם. הנאיביות, שנים לפני התקופה שבה כל מה שאנשים רוצים הוא להצטלם לסקוט שומן. רטרוסקסואלים, זהירות, זה יפהפה.

 

מרכאות כפולות

עוד לפני מבול הסיכומים, ההפתעות, הדיווחים וההכתרות משבוע האופנה בפריז, הצליח סקוט סטרנברג, אחד מבעלי המותג האהוב בנד אוף אאוטסיידרס, למתוח את גבולות ההצגה האופנתית העונתית וקיים את מה שהוא כינה, "תצוגת האופנה הארוכה ביותר בהיסטוריה".

במהלך אירוע אופנה שארך שלושה ימים (וששודר כמובן אונליין) הוא הציג דוגמן ששהה בחלון ראווה מאולתר (בגלריה בשכונת המארה בפריז) במשך 60 שעות והחליף את בגדי הקולקציה החדשה תוך כדי אכילה, שינה, מנוחה, משחק וקריאת ספרים.

הקולקציה, שנקראה "", היתה אוסף ציטוטים מוכרים מהקלסיקה הבנד אוף אאוטסיידרית, טייקים על אוברולים, מעילים קייצים בעלי רכיסה כפולה ופסים, הדפסים ואלמנטים חוזרים אחרים. 

המרכאות של סטרנברג היו גם הפרשנות שלו למשחק הצרכני של תצוגות אופנה מהירות ומצוטטות. למרות שהוא סיפר שהרעיון נולד מתוך הפגנת סולדיריות עם מפגינים אנטי קפיטליסטיים ושתצוגת אופנה רגילות אינן קבילות בעיניו, הגרסוניירים תוהים אם סקוט מתעקש להיות אאוטסיידר גם בבירת האופנה העולמית ואם לכבוד התצוגה הבאה הוא ילביש (אם אפשר) את דפני ליף.

אמנות ההסוואה

העוקבים הקבועים אחרי עלילות הגרסונייר בוודאי כבר יודעים דבר אחד או שניים על הסוגים השונים של צבעי הסוואה ועל הטרנד הלוהט של הקמופלאז' באופנת הגברים העכשווית.

מעניין שבאותו השבוע בו מודיע צבא ארה"ב כי מדי ההסוואה המפוקסלים שיצר נכשלו כשלון מוחלט ביכולת ההסוואה בשטח (ורק גרמו לחיילים לבלוט) מציג דריס ואן נוטן בשבוע האופנה בפריז את גרסתו לעולם ה camo-love.   

את האסוציאציות המילטריסטיות של הקמופלאז' מעלים ואן נוטן באמצעות שילובים עם צבעים רכים ובהירים, לבן, חאקי, ורוד וצהוב ומזכיר לנו שוב את אמנות צבעי ההסוואה. 

ראפי נביא

תודה לאל על ראף. לאחר כמה ימים לא מסעירים של שבוע האופנה במילאנו פותח סימונס את שבוע האופנה בפריז ומצליח לפלח את ליבם של הגרסוניירים: שליצים במכנסיים קצרים במקומות מפתיעים, חולצות בוקסיות לבנות וגדולות (כמו בימים הטובים אצל סנדר), מכנסיים אלגנטיים עם קצה פעמוני על סניקרס מסיביים (מסוג הקומפוזיציות שאוהבים אותן עם הזמן, כמו טעם נרכש), צווארונים מודגשים, פרינטים סוריאליסטיים וחלוקי פרחים ביזאריים. אם יש עוד משמעות למילה "מודרני", סימונס - כמו נביא - מגדיר אותה בדייקנות כל עונה מחדש.

מכנסי פעמון על סניקרס. גאונות

מכנסי פעמון על סניקרס. גאונות

חולצה, קופסא ושליץ

פרינט סקרין

הצווארון על הלבן 

פרחים בקנה

רק על הקווים

הגברת לבית פראדה הציגה השבוע במילאנו את חזונה לאביב-קיץ 2013. בתכנית: פסים שהולכים לאורך הגוף במקומות שונים, והגרסונייר מסתכל רק על קווים, רק על הקווים.

ולמי שמעוניין לצלול אל תוך הקולקציה כולה מוזמן לעשר דקות פראדה-טיים: