ניחוחות של שינוי

מהפכה משמעותית התרחשה השבוע במדף הניחוחות הגרסוניירי. אחרי יותר מעשור של נאמנות, לא בלתי מודעת, למסע המופלא של קום דה גרסון בעולם הבשמים, הותזו מטחי נוזל דקיקים מתוך בקבוק שקוףו וזר על צווארו המצועף של הגרסונייר. לראשונה נרשמה עריקה מצבא הבשמים של ריי. 

היה זה במהלך מסע בעיר אהובה, קרועה בין עלי סתיו צהובים לקדחת מולד מנצנצנת, עם אף מצונן הדורש שינוי. הנטיה הטבעית בחנות הבשמים היתה כמובן לפנות למדף הניחוחות המוכר: Hinoki, היצירה האולטימטיבית שזוקקה בשיתוף מגזין מונוקול, הממוקמת ליד הריח המשכר של המתכת החלודה ב - Standard; שהחליף את Kyoto מסדרת אינסנס (שהחליף את CDG2 MAN; וכן הלאה). 

אבל אחרי כמה הסנפות ראשוניות עבר הגרסונייר למדף הנחשק אליו התכוון לערוק, והפוסט כאן רק מתחיל, עם הפרפיומר השוודי המצליח בן גורהם.

גורהם, גרסונייר שוודי ממוצא הודי, גילה את עולם הבשמים אחרי לימודים באקדמיה לאמנות בשטוקהולם (וקריירה קצרה בכדורסל מקצועי) והחליט להפיץ את האסתטיקה שלו באמצעות חברת Byredo. ההתחלה לא היתה פשוטה, התקשורת והשמות הגדולים לא כל כך פרגנו. אבל ניחוחות חכמים ומדויקים, כמה שיתופי מעולה מוצלחים, עיצוב  מוצר מבריק ולא מעט קסם אישי הפכו Byredo לאחת מחברות הבשמים המעניינות שפועלות כיום.

לצד סדרות של בשמים שעשה יחד עם שכניו השטוקהולמים ב - Acne, יצר גם גורהם שיתוף פעולה עם המגזין Fantastic Man (שנגמר בריח ג'נטלמני וכמעט תביעת דיבה) ולאחרונה אף יצר סדרה מיוחדת עם משרד הקריאטיב הצרפתי M/M.
הגרסונייר שומר מקום של כבוד על המדף לבשמים של ריי אבל מפנה מקום על הצוואר ל Byredo.

צמר גרב

‎הגעתו המשמחת של אדון חורף היא הזדמנות מצויינת לרענן את מלאי גרבי הצמר, במיוחד את אלה עם הדוגמאות הנפלאות של  פייר אייל (Fair Isle). 

הגרסונייר כבר סיפר בחורף שעבר על  הטרנד החם בארצות הקור: הסוודרים היפים מפייר אייל, האי הקטנטן בצפון סקוטלנד, המפורסם בזכות טכניקת הסריגה המסורתית שלו, שיוצרת תבניות גרפיות עם מגוון צבעים. אז להשלמת המראה הנורדי מציע הגרסונייר כמה דוגמאות שמחממות את הלב לא פחות מאשר את כפות הרגליים:

 פאלקה - להשיג כאן  (ובבוטיק אברהם בכיכר המדינה)

ריצ'רד ג'יימס - פייר אייל מעורב בצמר מארינו להשיג כאן

קארגי - להשיג כאן

ג'וניה וואטאנבה - להשיג כאן

‎ואפשר להזכר בעוד מקבץ תמונות גרביים של טומי טון.

מסעותי עם עצמי

הגרסוניירים אוהבים את הסתיו‫.‬ יש לו ריח של נסיעות‫. גם אם נשארים על הספה בבית‫,‬ עם האייפד‫,‬ הלימון ומגזינים חדשים.‬

‎ אבל מי צריך באמת לצאת מהבית שיש את הקמפיין החדש של ה‫"‬אוריינט אקספרס‫",‬ חברת הנסיעות האיקונית‫,‬ המחזיקה בבעלותה לא רק צי רכבות מיתולוגי אלא גם קולקציה של 49 מלונות יוקרה ברחבי העולם‫. 

אז תכירו בבקשה את מקסימיליאן‫,‬ אחת הדמויות החביבות על הגרסונייר בקמפיין A Journey Like No Other, שמגיע בפרק הזה לברזיל, מתוחזק כרגיל בסטייל אינסופי‫.‬

A JOURNEY LIKE NO OTHER: MAX MAKES THE WALL from Orient-Express on Vimeo.

עוד תמונות של משפחת אקספרס אפשר למצוא גם בטמבלר העשוי היטב של הקמפיין (ותודה לממלכה של אדריאן על ההיכרות).

✈ ✈ ✈

 

הגרסוניירים, שחיים בנכונות תמידית להצעות מפתות לטיולים מרתקים, שמחים גם לראות את הגליון השני של המגזין למטייל החדש, ‬‬Travel Almanac (כן, מגזיני נישה עדיין עושים לנו טוב). המגזין הגרמני משלב‫ בצורה אלגנטית ומחכימה בין מסעות, אופנה‫,‬ קולנוע‫,‬ אמנות‫ ומוזיקה. (ומסקרן גם הראיון עם הלמוט לאנג).

מטונומיה מון אמור

והפעם במדור "לידיעת הנוסעים לפריז" - האמנית ויקירת הגרסונייר, עמית ברלוביץ, פתחה זה עתה תערוכה חדשה בגלריה Mor · Charpentier שבאזור המארה.

בתערוכה הנקראת:(Métonomie(s מציגה ברלוביץ בפעם הראשונה צילומים ועבודות וידיאו תחת קורת גג אחת (ומכאן אגב, באמצעות הסבר סמנטי משכנע, נובע שם התערוכה). 

אירוע פתיחה מאוחר יתקיים ב-19 בנובמבר והתערוכה תוצג עד ה-23 נובמבר.

את הטקסט הנפלא שמלווה את התערוכה כתבה הדס מאור והוא מסתיים בציטוט חד ומדויק שמזקק את העדינות, הרגישות והתבונה שבעבודות של ברלוביץ:

"אהבה זו הרסה אותו, משום שהקדימה את ידע האהבה. היה זה כאב בלתי מוגדר, עז, שאין כל תרופה נגדו, תשוקה טהורה ללא מין וללא תכלית"

ז'אן קוקטו, הילדים הנוראיים, 1929 

(מצרפתית: אביטל ענבר)

Jean Cocteau, Les Enfants Terribles, 1929

 

 

מועדון הג'נטלמנים - בארץ המראות

הטור חדש במועדון הג'נטלמנים מנסה לפצח את הקשר המרתק בין הגבר למראה. תוך כדי הכתיבה התפרסמה הפקת אופנה מראתית במיוחד של הצלם מרסלו קרסילצ'יץ', ל- GQ Style China.  התמונות של ההפקה ילוו את הטור שמתחיל בשאלה המוכרת: מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

 אחרי בדיקת המיילים במכשיר הנייד במיטה, התעדכנות בציוצים ובלייקים מליל אמש, עוברים הג'נטלמנים, בדרכם לשטיפת הבוקר, דרך מראת קיר הניצבת דומם כמו שעון אורלוגין עתיק, נצר לעולם אחר.

במהלך הריטואל היומי הזה, הם שמו לב שמראות היו תמיד נחלתן של נשים ונקודת החולשה אצל גברים. בעוד מרבית הנשים משתמשות במראה כל הזמן (ואף נושאות אחת קטנה כזו בתיקן), הגברים עוברים ליד המראה, מתעכבים רק להרף עין כדי להעיף מבט וממשיכים הלאה.

אבל המראה לא מתעתעת. היא מספרת את הסיפור של הגבר, בלי לצעוק, או לשקר. אולי זאת הסיבה לכך שהגברים אוהבים לעבור על ידה כצל חולף. בבואתם משתקפת לכמה שניות, מספיק לבחינה זריזה של הלבוש, וממהרים להסתלק ולהשאיר את חיוכו של חתול הצ'שייר מן העבר השני של המראה. 

מעטים הם הסיפורים המלמדים אותנו על הקשר בין הגבר למראה. אם בוחנים את אגדות הילדים והמיתולוגיות המערביות המוכרות, אפשר לראות שבניגוד לשלגייה ("מראה מראה שעל הקיר"), או עליסה ("מבעד למראה"), גברים אף פעם לא הסתדרו עם מראות. אמנם נרקיסוס המפורסם התאהב בבבואתו כשהתכופף לשתות מים ליד אגם (והפך לנרקיס), אבל המראה היתה עונש על יהירותו, וסימנה מאז את המשבר הגברי הנצחי שבין המבט לבבואה.

גם דוריאן גריי של אוסקר וויילד המשיך את הקשר הטעון הזה, ואפילו "ארקייד פייר" לא ראו כלום במראה בשירם "Black Mirror". הגבריות עצמה עומדת למבחן מול המראה. מולה הם פתאום עומדים לבד, בלי החבר'ה, העטים המוזהבים ושעוני היוקרה, ובוחנים לא רק את מה שהם לובשים, אלא גם את עצמם. הם נועצים מבט קרוב יותר בקמט חדש, בשערה לבנה ובחלוף הזמן שאין להם שליטה עליו.

ייתכן שהפחד קשור למראה ההיא הנרקיסית. גברים פשוט מפחדים להתאהב בעצמם, מפחדים מההומו-אירוטיות של המבט החוזר, או מהגבר המאיים שניבט אליהם (יש לא מעט חיות שתוקפות את הדמות המשתקפת אליהן מהמראה). אבל בכל זאת, תמיד יש גם אתנחתא קומית. הרי גברים בוגרים רבים עדיין עושים פרצופים מול המראה, ומדי בוקר הם מסתכלים בה כדי לבצע את הפעולות הגבריות הבסיסיות, כמו גילוח וצחצוח. מולה מתרחש הרגע היחיד, אולי, שבו הגבר מוכן לתת את עצמו, להישיר מבט אל לובן הקצף, לעמוד בעור מתוח עם סכין חדה ביד וללכת נגד כיוון הזיפים. 

לצד הגילוח אפשר גם להיזכר בטקס התספורת, שעליו דובר רבות במועדון. גם שם מתרחש טקס שבו הגבר, יחד עם איש המקצוע בחלוק לבן, מביט במשך דקות ארוכות בתהליך גזיזה המתבצע תוך כדי שיחה אישית, לעתים אף נוקבת. גם כאן מתרחש המפגש מתוך צורך פונקציונלי בלבד: גילוח, תספורת, ניקוי ותיקון.

עוד מקום לא בלתי צפוי בו ניבטות דמויתיהם של הגברים (מקום שבו הג'נטלמנים מודים שהם לא ממש מבקרים בו) הוא מועדון הכושר. כמו במין גלגול נרקיסיסטי מודרני, גברים רבים נפגשים בחלל הסטרילי, מרימים משקולות, מביטים בשרירים, ובעיקר, משווים את בבואתם לאלה שמתאמנים לידם. 

אבל כשמבקשים הג'נטלמנים לחזור לחוויות השתקפות ראשוניות (אם תרשו להם לדלג מעל שלב המראה הלאקאניאני), הם זוכרים את החדרים הקסומים של מבוך המראות והמראות המעוותות בלונה פארק (חוויה מאיימת שלפעמים מזכירה להם את פסלי השמיים של אניש קאפור), ואת ההשתקפויות האופנתיות הראשונות שלהם עצמם: מפאנקיסטים להיפים, מנערים גותיים לסטודנטים מתוקתקים.

אבל גם עולם האופנה מתייחס למראות רק בשדות נשיים. כדור הדיסקו האהוב, שמורכב ממאות מראות קטנות, שימש גם הוא השראה בלתי פוסקת למעצבי אופנה, מפאקו ראבן ושמלת המראות שלו משנות ה-60, מרטין מרג'יאלה וליין אביזרי כדור הדיסקו שלו מהעשור האחרון, עבור דרך מראות חנויות היוקרה ועד שולחנות הוואניטי שבחדרי הנשים ההיסטוריים.

בחיפוש אחרי הבבואה הגברית מוצאים הג'נטלמנים את ריק אוונס, המעצב המפורסם, שלא הסתפק רק במראה דו-ממדית, אלא יצר גם את פסל השעווה המפורסם של עצמו, שמופיע בחנות הדגל שלו בפאריס ונראה כמו השתקפות נרקיסיסטית אופיינית של מעצב המאוהב בעצמו.

בכלל, נדמה שאוונס מלביש את כל הדוגמנים והבגדים שיצר בעבור לקוחותיו בדמותו: גברים חסונים ואפלים, מסדר של חיילים בצבא הישועה הגותי שלו, שנועדו לשכפל את דמותו הקטנה והביזארית. גם משקפי השמש, ובמיוחד משקפי טייסים, משתמשים באפקט מראות, אבל שם המראה עושה תפקיד הפוך: במקום לשקף את דמותו של הגבר המרכיב את המשקפיים, המראה משקפת את מי שמסתכל עליה בחזרה.

אם יש אומה אחת שאוהבת את המראה, זאת איטליה. בניגוד לטייסים, הפוחדים להתאהב בעצמם, הרי הגברים האיטלקים מביטים בעצמם במראה קצת יותר מכולם: כדי להשיג את הספרצטורה המפורסמת שלהם, הם חייבים קצת זמן כדי לבדוק שהכפתור הפתוח בחולצה משתלב עם השיער המתנפנף, המכנסיים בגובה הנכון והשרוול יושב בדיוק במקום המדויק על האמה.

אפשר לראות את אופנת הגברים במאות האחרונות כניסיון לפצות על מראה העדר והעדר המראה. גברים תמיד לבשו בגדים דומים: חליפות, מעילי גשם, חולצות עבודה, או מכנסיים אפורים. הסרטים שבהם נראים גברים יוצאים מהרכבת בדרכם לעבודה, או בחזרה ממנה, היו שכפולים של אותם הבגדים והאנשים - ביטוי לרצון להשתקף תמיד בים האנשים שלידם.

במין היפוך מוזר (לא לחינם קרא בן הגרי למיצב האחרון שהיה קשור במראות והשתקפויות "Invert"), ההשתקפות הגברית שעומדת בבסיס האופנה הגברית תמיד נובעת מתוך הרצון להיות חלק מהשתקפות כללית, ולא מתוך הצורך להישיר מבט ולהתבונן בבבואה הפרטית.

אבל דווקא השיטוט ברשת מוביל את הג'נטלמנים למראה החדשה: מצלמת האינטרנט והחשיפה האינסופית שהיא מספקת. אולי משם, מאלפי דקות התהילה ועשרות הלייקים, הרשת היא המראה החדשה שדרכה יוכלו גברים לעצב מחדש את דמותם ולהביט בעצמם בלי להתנצל.

אם היתה מצלמת רשת בהיכל המראות המפורסם בארמון ורסאי, הג'נטלמנים היו מוכנים להשתהות מעט יותר מול המראה ולפזם את שירו של מייקל ג'קסון, "האיש שבמראה":

I'm Starting With The Man In The Mirror

I'm Asking Him To Change His Ways

And No Message Could Have Been Any Clearer

If You Wanna Make The World A Better Place

זיפי הזמן

לא שצריך עוד תרוץ למה לא להתגלח בימים מעוננים אלו, אבל התחושה רק מתחזקת למראה הקמפיין החדש של חברת השעונים האיטלקית "מודורה".  

מילאנו היא אמנם לא המקום הראשון בו יחפשו הגרסוניירים שעון איכותי, אבל משהו בספרצטורה של הדוגמן האיטלקי סשה מריני רק מזכיר להם שהזמן לא בהכרח עובר נגד כיוון הזיפים.

 

חודש קטן עם שפם

היום הוא היום הראשון של נובמבר, שבשנים האחרונות הפך להיות Movember (החודש שבו הוכרז על גידול שפמים ושיער פנים כדי לקדם את המודעות לבריאות הגבר, בעיקר לסרטן הפרוסטטה ודיכאון, למשל). אבל גם בלי הרוח שנשבה כאן אמש, מובמבר הוא התחלה נאה לעונה החדשה: כל מה שצריר הוא להתחיל את היום הזה מגולחים ולבלות את שאר החודש בגידול שיער הפנים הטוב ביותר שאתם יכולים להשיג (תרומות עצמאיות וקיבוציות מתקבלות באתר הרשמי). 

 - מה שהזכיר לגרסוניירים את הקומיקס הנפלא ממגזין ניו יורק ואת ההברקה שקשורה לא רק בשיער הפנים האירוני, אלא גם באירוניה עצמה. הפי מובמבר!