אבל לצבעים יש לא רק מין או ג'נדר. לצבעים יש גם עונה, שממנה אי אפשר ממש להתעלם. לקראת הקיץ הבדים נהיים דקים יותר והצבעים הופכים בהירים ורכים, כאלה שלא יקלטו את קרני השמש. זו התקופה שבה בארצות המערב נהוג ללבוש צבעי פסטל, לשלוף את מכנסי הג'ינס הלבנים לקאמבק קצרצר (עד שיאופסנו שוב בתקופה הקרה), ללבוש בגדים מ
בדי מאדראס צבעוניים ולנעול נעליים לבנות, שסימלו באופן מסורתי את העונה שבה המעמדות הבינוניים והגבוהים נפשו ונהנו, בתקופה שבין אליפות ווימבלדון לאליפות הטניס הפתוחה של ארצות הברית (הו, הספורט הלבן!)
פרדריק ג'ון פרי
הקיץ הישראלי טבול בזכרונות מ
חאקי, הצבע המקומי הלא רשמי , שאמנם החל את דרכו בהקשרים צבאיים, אך לא כירוק זית, אלא במשפחת הגוונים האפרפרים. מפקד בריטי בשם הארי לומסדן, שפיקד באמצע המאה ה-19 על חיילים הודיים שלבשו לבן, ביקש לצבוע את המדים לצבע שיבלוט פחות על רקע הנופים המקומיים, וכך נולד החאקי (שבהינדית פירושו "אבק") ואומץ כלבוש רשמי צבאי. משנות החמישים הפך הצבע ל"אזרחי" והחל להיתפס כצבע קז'ואל, בעיקר בחודשי הקיץ.
ג'יי.קרו מתגייסים בחאקי
גם מעמדות יש לצבעים, והם קשורים לבעלי המקצועות הקלאסיים של המאה הקודמת: הצווארון הכחול לעובדי הכפיים (צבע בולט כבר כמה עונות, שרוכב על גלי הנוסטלגיה לבגדי העבודה בכלל), הצווארון הלבן למעמד הביניים ולבעלי המקצועות החופשיים, הצווארון הוורוד לאלה המועסקים במקצועות שנחשבו נשיים. צווארון ירוק מזוהה היום עם העובדים במקצועות הקשורים לאיכות הסביבה.
שחור בלגי
מקום של כבוד יש בארון של הג'נטלמנים לצבע שאהוב במיוחד על אחד מהם (אולי מכיוון ששוב הוכח השבוע כי הוא עיוור צבעים) – השחור, מלך הצבעים. על שמו קרויים אירועים מכובדים ("בלק טיי"), הוא נראה תמיד אלגנטי, והוא צבע רב-עונתי, שמתאים לכל אירוע ולכל סגנון. בכלל, אם יש חוקים בנוגע לצבעים, הכלל הראשון הוא ששחור הוא הצבע היחיד שאפשר ללבוש אותו מכף רגל ועד ראש בלי להסתכן במעידה אופנתית.
השחור זוכה להוקרה רשמית ברטרוספקטיבה המוצגת בימים אלו ב
מוזיאון האופנה באנטוורפן, תערוכה שעוקבת אחרי ההיסטוריה של האופנה דרך הצבע השחור, מציורים של המאסטרים הפלמיים מהמאה ה-17, דרך תלבושות תקופתיות ועד פריטים שהפכו למיתולוגיה בעולם האופנה העכשווית. בתערוכה מוצגים פריטים של אן דמולמייסטר, אוליבייה טייסקנס, ריקרדו טישי, ראף סימונס וגארת פיו, שממשיכים מסורת של שימוש באנטי-צבע המפורסם, מרומנטיקה אפלה ועד לפילם נואר, וממציאים אותו בכל פעם מחדש.
רשומות
