האמת זה התחיל בתור פוסט המשך לסדרה הקסומה גלויות מניו-יורק", בה תיאר הגרסונייר את גל הלוקל-פטריוטיזם הירוק ששוטף בימים אלו את דאון-טאון ניו-יורק. ג'יי קוס, הוא מעצב אופנת גברים ממנהטן, שמשלב גם כשרון בישול יצירתי, והוא מחבר בין אופנה לקולינריה, בין בגדים לאוכל, בין כתמים לדיזיין, בצורה המגרה את כל נימי טעם.
האגדה האורבנית הרווחת היא שהבישולים המפורסמים של ג'יי למשפחתו ("משפחת ההיפסטרים" כמובן. בקרוב הסטופ-מושן-פיצ'ר) הם בכלל יצירות מופת קולינריות ואסתטיות, מהן לוקח ג'יי השראות לקולקציות הדאנדיות שלו. הבגדים האיכותיים, החליפות המשובחות בגזרות הקלאסיות והשימוש המיוחד שלו בצבעים וגוונים, מושכים לחנות הוותיקה באפר-איסט-סייד קהל לקוחות נאמן, שבא למצוא חליפות במהדורות מוגבלות להפליא. "לא משנה אם זה ארטישוק ירושלמי קראנצ'י או מכנסי זמש", מתנסח ג'יי בבלוג המתבקש, "סטייל נמצא בכל מקום. אי אפשר לקנות אותו, הוא פשוט ישנו".
הגרסונייר כבר ממש הרגיש שהוא מסתובב עם קוס ברחובות ווליאמסבורג, ואז כשנכנסו לטעום את השוקולד המופלא של האחים מאסט, היתה כבר תחושת דז'ה וו מוכרת, זו שמגיעה עם 85% קקאו שנמס על הלשון לאיטו. 
הסלבי, הבלוגר היחידי שתכניסו לחדר המיטות שלכם, כבר ערך מסע מצולם אל ממלכת הקקאו הג'נטלמנית של האחים מאסט, שכאילו נשמרו בקפידה, עם מכונות השוקולד שלהם, פולי הקקאו, הזקנים והקרדיגן, ודילגו באלגנטיות על המאה האחרונה. 
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה