באריכות על השורטס

על העובדה ששורטס, אותם מכנסים קצרים (שאסור בתכלית האיסור להתבלבל בינם לבין מכנסי קפרי, המכונים גם שבע שמיניות במחוזותינו) הנגמרים די רחוק מעל הברך, חזרו - אין צורך להרחיב. בכל מקום בעולם הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהמלתחה הקייצית הגברית, וגם כאן הגרסוניירים הבחינו בלא מעט מקומות שמציעים את הסחורה המבוקשת: ממזון רוז' ועד רוני בר וזארה, מחנויות הוינטג' של איזור בוגרשוב ועד אמריקן אפרל.

שתי התמונות (למעלה) מתוך קטלוג הקיץ של מזון רוז'

אגב, משעשע להיזכר שהמכנסיים הקצרים היו חלק אינטגרלי מהמלתחה הקייצית בכל מקום שהיה בו קיץ אמיתי: מ"מכנסי החלוצים" המיתולוגיים של אלבום התמונות הציוני ועד סטודנטים באוניברסיטת ייל בשנות השישים של המאה הקודמת. בין אם לבשו אותם לעבודה בשדה או לטיול קצר על החוף בלונג איילנד, העובדה שהם שוב בכותרות לא הופכת את השורטס לחידוש עיצובי מהפכני. בטח לא לבשורה אופנתית מרעישה.גרסונייר אחד מתוודה וטוען שמכנסיים קצרים הם פריט סקסי וגברי, ולהרגיש איתם נוח ובטוח הופך את כל העניין ל-power suit (אלוהים, איך מתרגמים את זה לעברית?) משודרג, כזה שלפחות אפשר לנשום בו. קחו למשל את קמפיין הקיץ שצילם (כרגיל) יורגן טלר למארק ג'ייקובס. הבחור לא עושה כזה עניין גדול מהמכנסיים הקצרים (ובטח לא מהרגליים השעירות), והוא קול, בנונשלנט ממזרי. כל זה כדי לקצר ולספר על כתבה בניו יורק טיימס הבוחנת בביקורתיות את הטרנד המחודש ואת התמחור המופרז של מכנסיים קצרים, בעיקר כאלו של מעצבים. שורטס של תום בראון ב-1,495 דולר, זוג של ניל בארט ב-615 דולר, וטווח מחירים שמתחיל בסביבות 200 דולר בחנויות הכלבו היוקרתיות ובחנויות הנחשבות.

ניל בארט

מייקל באסטיאן

אפשר לצחוק מהעובדה שחלק מהפריטים תומחרו גבוה יותר מאחיהם הארוכים יותר (למה? "כי בקצרים יש 'פנסים כפולים' ובארוכים אין בכלל"), אבל הגרסונייר מודה שהוא מסכים עם אומברטו לאון (מבעליה של אחת החנויות השוות והנחשבות בניו יורק "אופנינג סרמוני") : "If the average shorts wearer has whatever shorts from any of those mass-brand places and he’s O.K. wearing his dumpy shorts, then I think that’s O.K., too"

אופנת האביב

האם זו אלרגיית אביב או שאנחנו מריחים שינוי קל באוויר בגישה וביחס לבגדי גברים בעיר? בכל מקרה, הימים הקרובים הולכים להיות מעניינים והנה כמה הצעות לקנות בגדים טובים לחג:

כבר סיפרנו לכם שהמעצבת מירית ויינשטוק, שהספיקה בקריירה הקצרה שלה לעבוד בבתי האופנה של אלכסנדר מקווין ולאנוון, החליטה לעצב קולקציית גברים ראשונה (!) והנה ניצנים ראשונים מתוכה בדמות חולצות כותנה מכופתרות, נעימות למלבוש, מעוטרות בפרטים יפהפיים בצווארון הפנימי.
ביום חמישי (2.4) תחשף הקולקציה, במסגרת מסיבת ההשקה של הפרויקט הגלובלי של ויינשטוק הנקרא: MissMi MissMe. החברות שלכם יוכלו להנות מהנחות מפליגות ואתם תוכלו לרכוש פריטים מובחרים מקו הגברים החדש. הגרסוניירים כמובן לא יכולים בכלל לסרב להזמנה כזו, בעיקר אם היא כוללת שמפניה, מוסיקה מעולה ובקשה להגיע בסטייל הורס!

הסטודיו של מירית ויינשטוק
יום חמישי 2.4.09
החל מ-20:30
שניצלר 20, תל אביב
טלפון –0528949378

* * *

עוד מסימני האביב, מותג הגברים "מזון רוז' (שגם עליו כבר דיווחנו) של אלה אייזנברג מזמין אתכם למכירה מיוחדת. החולצות המחוייטות הידועות ברמת הגימור הגבוהה, בגזרה הצמודה וב...מחירים היקרים יימכרו לרגל החג ב- 40% הנחה.

מזון רוז'

5-2 באפריל
פרישמן 75
03-5228893

* * *

הסיפור העצוב של הסופ"ש מגיע מהחנות "דיקי דירט" שהיו אור יצירתי, שובב ומקסים בעיר שכפי הנראה כבה עם המיתון. ענבל הופמן, המעצבת והמייסדת רוצה להודות על שנות המסירות שלכם, ובסוף השבוע הקרוב כל תכולת החנות תוצע למכירה במחירי רצפה (כולל הרצפה, היא מבטיחה!)
דיקי דירט
בר כוכבא 63
4-1 באפריל
טל': 03-6209277

* * *

ההמלצה אחרונה דווקא אינה קשורה לאופנה והיא שולחת אתכם ל"נפילה", אירוע האמנות המסקרן והמדובר, שיתרחש במהלך הסופ"ש הקרוב בחללים המשובחים שבקומה העליונה של בית פנורמה (דרך בן צבי 84). הגרסוניירים שהיו בסיור מקדים במקום מבטיחים שחללים כאלה עוד לא ראיתם בעיר. מדובר על עשרות לופטים משופצים למשעי, שקיבלו הזדמנות חד פעמית לשמש כחלל מוזיאלי.
בתערוכה, בניהולה האמנותי של רות פתיר, יציגו כ-18 אמנים צעירים ובכל ערב יהיו במקום הופעות, הקרנות ונשנושים. בחרנו להציג לכם עבודה של הראל לוז (מתוך אמני החללית בירקון שבעים ואמני הג'וז ולוז) עם טייקאוף מעניין על מהי גבריות מודרנית.
נפילה
דרך בן צבי 84
4-2 באפריל

הראל לוז - 50 טון ויאגרה

צ'יפ פריידיי / הגרסונייר משוטט בשישי

בהתחלה חשבו הגרסוניירים כי האפרוריות המגורענת של תל אביב ביום שישי רק מוסיפה נופך אירופאי למסע השוטטות האורבני שלהם (והאמת שהתגלתה רק גרמה להם לדמיין את הגלביות של קדאפי).

התאוששות מהלילה הקודם גררה אותם לקפה אידלסון הלבן והחדש שבכיכר רבין, שם מצאו הגרסוניירים, שאינם אנונימיים יותר, פינה שקטה לדסקס את אירועי השבוע. ואיזה שבוע זה היה לגרסוניירים.
קפיצה ראשונה ליקירת הגרסון, אלה אייזנברג ממזון רוז' שבכיכר מסריק. גרסונייר א' חשק עד מאד במגף הכחול של מרגי'אלה, גרסונייר ב' חמד קרדיגן אפור, דק ואלגנט אבל הכי שימחו את ליבם (והאדימו את לחייהם) המחמאות מקוראים וותיקים שביקרו בחנות. משם המשיך הדואו ל"בלוק 190" (דיזנגוף 190) לבדוק אם כבר הגיע המשלוח של פרד פרי. אך האכזבה היתה גדולה כי הקולקציה טרם נחתה על המדפים - מבטיחים לעדכן! אח"כ עצרו, חצי במקרה, בחנות "שרה בראון" (דיזנגוף 162), אמנם חנות לנשים בהגדרה, אך הגרסונייר, בדק מדד, אהב וקנה את הטי-שירט של גלעד יונה. קשה להאמין שהמצב כה קשה, שהגרסוניירים צריכים למצוא בגדים בחנויות הנשים. מה אתם אומרים?
משם לבן יהודה ולחנות המשקפיים האהובה דז'ה וו. אחד הגרסוניירים קנה זה עתה זוג Cutler and Gross שקופים והגרסונייר השני בא לראות מה חדש. והיה חדש.
על המדף חיכו זוג משקפיים מוזהבים (24 קראט) של דיטה - החברה הקליפורנית עתירת הסטייל (ועתירת הסלבריטאים שאוהבים אותה), שעיקר התמחותה בעיצוב מסגרות בהשראת משקפיים מעשורים מנצחים של המאה הקודמת. המשקפיים, פאר יצירה עשויים לעילא ונדמה כאילו נלקחו הישר מאפו של דון דרייפר, הגרסונייר הנצחי מהסדרה Mad Men, אילו רק היו לו בעיות ראייה. אבל לדרייפר, מה לעשות, אין בעיות. המשקפיים של דיטה שהגרסונייר הרכיב על אפו הם הומאז' לפיפטיז, עם חומרים ומורכבות של העשור הנוכחי. אין ספק שהמסגרת הזהובה והיפה הזו עשתה את היום. משם, קפה במרסנד שחתם את היום. חזרנו הביתה מעורפלים, אך מרוצים.