צ'יפ פרידיי - קצר חשמלי

צ'יפ פריידי מתחיל הפעם בחמישי בערב אז הגיעו הגרסוניירים באיחור לא אופנתי בעליל לקפה "בתה וגריגה" (לבונטין 2) לפגישה עם הצלמת המקסימה מירי דוידוביץ', ידידת הבלוג, שביקשה מהם להצטלם (ברקע כמובן) להפקת אופנה שנערכה למגזין שמנת. אז הם שתו אמריקנו, עישנו סיגריה והחזיקו לסנדרינה הכה יפה - הוכחה ניצחת לכך שאפשר להוציא את הדוגמנית מברלין אבל אי אפשר להוציא את ברלין מהדוגמנית - את היד שלא תיפול מהשולחן עליו ישבה. התוצאות בשמנת הבאה. מירי, תודה היה כיף!

שישי על הבוקר, עם הפלאשים של מירי עוד בעיניים, נסעו הגרסוניירים ליפו, למדידות אצל מעצבת האופנה מירית ויינשטוק, שפצחה לאחרונה בפרויקט אינטרנט מעניין וגלובלי. ויינשטוק מתכננת, סופסוף, קולקציית גברים! וכן, יש פה לא רק סקופ אגבי, אלא גם צעד שעלול לשנות את פני אופנת הגברים בעיר. הגרסוניירים מאוד גאים לקחת חלק מהמהפכה ולהיות בובות הניסוי וקוראים לשלל המעצבים בעיר: אנא, הלבישו את הגבר! ובכלל, באותו עניין: למה מדידות נעשות לכלות וחתנים בלבד בעיר הזאת? בשעה שבכל העולם מדברים על חזרה לחייטות הקלאסית, עם חולצות וחליפות שנתפרות במיוחד עבור הלקוח, נדמה שבעיר שלנו יש מחסור חמור בחייטים ואומנים שיודעים את העבודה. אז הנה, עוד קריאה נרגשת של הגרסוניירים: השיבו את החייטים!

אח"כ שבו הגרסוניירים לגן החשמל, לחפש משהו מחיוך הצ'שייר של סנדרינה, עוד קפה ב"בתה וגריגה", בר-הטבק המקסים שהעישון בו אסור (שערורייה אוקסימורונית) וסיבוב ברחובות גשומים לבדוק מה יש למתחם החשמל להציע לגבר.

החנות A+ ברחוב ברזילי היתה סגורה כתמיד, ואולי טוב שכך, כי מעולם לא הבנו את קסמה, שגם עם לוגו מוצלח ועיצוב מעניין, הפריטים בה תמיד לא עומדים במבחן העכשיו. משם, ירידה במדרגות הרוקוקו של ארצי יפרח (ארטסי שמרטסי או כל שם אחר שיחפוץ בו) ואל מפח הנפש הנוסף: האיש היצירתי החזיק פעם פריטים לגברברי העיר, אבל הפסיק. משנשאל האם הסיבה היא שאין בנים, השיב: "יש דווקא, אבל אין גברים בעיר הזאת שיש להם את כרטיס האשראי המתאים" (רח' ברזילי 5)

בדרך פנימה

הכרטיס הלא נכון

משם עלו הגרסוניירים במעלה רחוב הרכבת, נכנסו שוב לגלריה "עינגא" (הרכבת 2) לראות את אחת התערוכות היפות המוצגות היום בעיר "לוסט אנג'לס" של אירית חמו, מעירה לחיים טבע מופלא ובשרני מחיתוכיי נייר עדינים ויפים. איז כיף היה ללכת לאיבוד במעבה הנייר.

חתוך דק דק

ב"שיין" (הרכבת 12) אליס לא גרה, וגם לא מייצרת שוום דבר במיוחד לגברים (למה, הו למה?). הגרסוניירים נאלצו למדוד את מכנסי הנשים שלה (מעניין, מעניין, היינו קונים אם מנהל הבנק לא היה עומד מאחורינו ועושה נו-נו-נו) ו'להסתפק' באפריל 77 (שכבר נכתב עליהם כאן בעבר).

תסלח לי, אתה מחזיק חצאית

את הצ'יפ פריידי הקצר סיימו השניים בפתיחה פסאדו-אקסלוסיבית לתערוכת אמנות באמת חשובה שאורגנה על ידי הועד למלחמה באיידס ובנק הפועלים. מחזיקי כרטיס הפלטניום של הבנק התלבשו כמובן במיטב הזוועה הנוברישית, האמנות היתה עמוסה ודחוקה והפחמימות עבשות ולא טעימות.

כמה טוב שאפשר לסיים את הפריידיי הזה ב: גשם. נדיר כמו למצוא פריט אחד שווה לבנים בכל המתחם המחושמל.