יום שני, 2 במרץ 2009

צ'יפ פרידיי - קצר חשמלי

צ'יפ פריידי מתחיל הפעם בחמישי בערב אז הגיעו הגרסוניירים באיחור לא אופנתי בעליל לקפה "בתה וגריגה" (לבונטין 2) לפגישה עם הצלמת המקסימה מירי דוידוביץ', ידידת הבלוג, שביקשה מהם להצטלם (ברקע כמובן) להפקת אופנה שנערכה למגזין שמנת. אז הם שתו אמריקנו, עישנו סיגריה והחזיקו לסנדרינה הכה יפה - הוכחה ניצחת לכך שאפשר להוציא את הדוגמנית מברלין אבל אי אפשר להוציא את ברלין מהדוגמנית - את היד שלא תיפול מהשולחן עליו ישבה. התוצאות בשמנת הבאה. מירי, תודה היה כיף!

שישי על הבוקר, עם הפלאשים של מירי עוד בעיניים, נסעו הגרסוניירים ליפו, למדידות אצל מעצבת האופנה מירית ויינשטוק, שפצחה לאחרונה בפרויקט אינטרנט מעניין וגלובלי. ויינשטוק מתכננת, סופסוף, קולקציית גברים! וכן, יש פה לא רק סקופ אגבי, אלא גם צעד שעלול לשנות את פני אופנת הגברים בעיר. הגרסוניירים מאוד גאים לקחת חלק מהמהפכה ולהיות בובות הניסוי וקוראים לשלל המעצבים בעיר: אנא, הלבישו את הגבר! ובכלל, באותו עניין: למה מדידות נעשות לכלות וחתנים בלבד בעיר הזאת? בשעה שבכל העולם מדברים על חזרה לחייטות הקלאסית, עם חולצות וחליפות שנתפרות במיוחד עבור הלקוח, נדמה שבעיר שלנו יש מחסור חמור בחייטים ואומנים שיודעים את העבודה. אז הנה, עוד קריאה נרגשת של הגרסוניירים: השיבו את החייטים!

אח"כ שבו הגרסוניירים לגן החשמל, לחפש משהו מחיוך הצ'שייר של סנדרינה, עוד קפה ב"בתה וגריגה", בר-הטבק המקסים שהעישון בו אסור (שערורייה אוקסימורונית) וסיבוב ברחובות גשומים לבדוק מה יש למתחם החשמל להציע לגבר.

החנות A+ ברחוב ברזילי היתה סגורה כתמיד, ואולי טוב שכך, כי מעולם לא הבנו את קסמה, שגם עם לוגו מוצלח ועיצוב מעניין, הפריטים בה תמיד לא עומדים במבחן העכשיו. משם, ירידה במדרגות הרוקוקו של ארצי יפרח (ארטסי שמרטסי או כל שם אחר שיחפוץ בו) ואל מפח הנפש הנוסף: האיש היצירתי החזיק פעם פריטים לגברברי העיר, אבל הפסיק. משנשאל האם הסיבה היא שאין בנים, השיב: "יש דווקא, אבל אין גברים בעיר הזאת שיש להם את כרטיס האשראי המתאים" (רח' ברזילי 5)

בדרך פנימה

הכרטיס הלא נכון

משם עלו הגרסוניירים במעלה רחוב הרכבת, נכנסו שוב לגלריה "עינגא" (הרכבת 2) לראות את אחת התערוכות היפות המוצגות היום בעיר "לוסט אנג'לס" של אירית חמו, מעירה לחיים טבע מופלא ובשרני מחיתוכיי נייר עדינים ויפים. איז כיף היה ללכת לאיבוד במעבה הנייר.

חתוך דק דק

ב"שיין" (הרכבת 12) אליס לא גרה, וגם לא מייצרת שוום דבר במיוחד לגברים (למה, הו למה?). הגרסוניירים נאלצו למדוד את מכנסי הנשים שלה (מעניין, מעניין, היינו קונים אם מנהל הבנק לא היה עומד מאחורינו ועושה נו-נו-נו) ו'להסתפק' באפריל 77 (שכבר נכתב עליהם כאן בעבר).


תסלח לי, אתה מחזיק חצאית

את הצ'יפ פריידי הקצר סיימו השניים בפתיחה פסאדו-אקסלוסיבית לתערוכת אמנות באמת חשובה שאורגנה על ידי הועד למלחמה באיידס ובנק הפועלים. מחזיקי כרטיס הפלטניום של הבנק התלבשו כמובן במיטב הזוועה הנוברישית, האמנות היתה עמוסה ודחוקה והפחמימות עבשות ולא טעימות.

כמה טוב שאפשר לסיים את הפריידיי הזה ב: גשם. נדיר כמו למצוא פריט אחד שווה לבנים בכל המתחם המחושמל.

6 תגובות:

כנרת אמר/ה...

למה לשלול אפשריות, למה?
מה רע בחצאית, מה?
בפריז, אפשר מדי פעם לקלוט גברים, טוב, גברים יפנים, שזה זן קצת אחר, בחצאיות שחורות, כפכפים שטוחים, תיקים שנשרכים מאחוריהם ותסרוקות מעולות. לא פחות גברי, הרבה יותר מאוורר.

שנית, בגדי גברים בישראל זאת בעיה איומה, ואתם עוד דקיקים. אני מבקשת במסגרת האמנציפציה שאתם מארגנים לבגדי הגברים, לבקש מכל המזון רוז' למיניהן בבקשה בבקשה לחשוב גם על מבני גוף נוספים, כי הדבר האחרון שגברים צריכים זה לגנוב מהנשים את האנורקסיה.

וגם אני רוצה שמירית ויינשטוק תעשה לי משהו בהזמנה, פליז.

מירי דוידוביץ אמר/ה...

אתם חמודים!

ולמה נדמה לכם שהייתם הרקע?
אתם לגמרי העיקר!

לכבוד לי להופיע בבלוג הכה מאיר עיניים שלכם.

כה לחי , מירי

גרסונייר2 אמר/ה...

כנרת, לא בטוח שהשלב האופנתי הבא של הגבר הישראלי הוא חצאית המיני. בניגוד ליפני, יש לנו עוד כמה שלבים באמצע, שממש לא כדאי לדלג עליהם…ואנחנו חס וחלילה לא רוצים לגנוב מהנשים את האנורקסיה, אבל די להעלות בזכרון אימג' קלאסי של גבר ישראלי אוכל פלאפל והופס, הלך התיאבון.
מירי, כשמדובר בסנדרינה אנחנו ברק(י)ע השביעי. החתולים מחכים לשמנת.

Mick אמר/ה...

לא רק מלבושי פטרוני התערוכה היו לאכזבה, העבודות עצמן היו זוועה כלל ועיקר.
למה כשבנק לאומי מרים תערוכה יוצא יפה, וכשפועלים מנסה כוחו יוצא נרפה?

אלעד אמר/ה...

זוכרים את הסצינה באישה יפה שבו גו'ליה רוברטס נכנסת לחנות והמוכרת מתייחסת אליה סתם כפרוצה בגלל הבגדים שלבשה ורק אחר כך כשהיא לבושה בבגדי מעצבים רק אז היא זוכה ליחס ראוי. ובכן אני יכול להגיד לכם מנסיון אישי לא נעים שהיה לי ולחברתי (ולא שהיינו לבושים כמו פרוצות או משהו) זה בערך היחס שקיבלנו ממר ארצי יפרח היקר וצוותו. מיותר לציין כי טם המקרה הנ"ל אף רכשתי מספר פריטים מהחנות אך היו בטוחים כי הדבר לא יחזור עליו בשנית.

אילן אמר/ה...

אז לא חייב לקנות אם היחס הוא כזה