הגרסונייר, שפעם מזמן היה עלם צעיר, גילה שחנות האוזן השלישית (אז עוד במקומה המיתולוגי ברחוב שינקין) מחזיקה מגזינים מחו"ל, ובתוכם אוצר בריטי המכיל דפי כרומו עבים ונוצצים עם הפקות אופנה משובחות, פרסומות למותגים ששמעם רק הגיע ליודעי ח"ן ועשרות דוגמנים בשלל בגדים שכמותם לא נראו בארץ. מגזין ארנה, באותם זמנים רחוקים, טרום אינטרנט, טרום ג'ט-סטינג, טרום חובה, היה לפלטפורמה האולטימטיבית שקישרה את הגרסונייר לנעשה מעבר לים. מגזין שעל דפיו - בלי התנצלויות - התעסקו בעיצוב, אופנה, ובגברים שחליפה חדשה ונעליים מגניבות היו בין פסגות שאיפותיהם. יותר משארנה היה מהפכני, הוא היה הבקבוק עם הפתק שהגיע מארצות רחוקות מעבר לים החופן בתוכו אוצרות עם ניחוחות חו"ל.
השנה: 1986, המקום: לונדון.
מגזין ארנה יצא לאוויר העולם, על ידי העורך והעיתונאי ניק לוגן כקונטרה לדה-פייס ו-וול-פייפר המיתולוגיים. לראשונה נברא לו מגזין תרבות-פופ המתמקד בצורה אינטליגנטית ואלגנטית בסוגיות אופנה, סטייל ובידור מנקודת מבט גברית. המגזין הצליח לגדל דור חדש של עיתונאים, עורכים, סטייליסטים וכמה מכוכבי הפופ הגדולים של שנות התשעים הבריטיות העליזות. אך אותן שנים גם הביאו לפיתוח חסר תקדים של תעשיית הכרום/קריאטיב, ומגזין ארנה נאלץ להתמודד לפתע, בתחרות לא פשוטה, מול מגזיני גברים צהבהבים כ- GQ, Esquire ואחרים.
השנה: 2009, המקום: תל-אביב. 
ביום חמישי הבא (ה- 12 למרץ) יוצא הגליון האחרון של ארנה, הגרסוניירים נפרדים מחבר וותיק, מורה נבוכים ושותף לדרך, וכהוקרה הם מציגים את השער הראשון, שעיצב נוויל ברודי, עם אותו כוכב הלוהט של הסרט הלוהט לא פחות: "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים". מעניין מה המתאבק היה אומר עליו...
* * *
עוד פיסת מידע למי שלא שבע מחדשות מגזינים: עדיין בקבוצת באואר-מדיה, אחרי שקייטי גראנד עזבה את מגזין POP, נדהמו הגרסוניירים לקרוא שדאשה זוקובה (החברה של רומן אברמוביץ', טייקון אופנה ואמנות עכשווית, ללא כל נסיון בעריכת מגזינים) מונתה לעורכת החדשה של POP. אם היא היתה בארץ אנחנו מניחים שכבר היתה הופכת לחברת כנסת מטעם מפלגה ימנית-ליברלית או אולי אנחנו טועים והיא בכלל היתה מתמנה לנהל את מוזיאון תל-אביב - כך או כך: בהצלחה דאשה! הלוואי עלינו.
רשומות
תגובה 1:
בדיוק אתמול נכנסתי לחנות המגאזינים בסנטר וחיפשתי, לשווא, את ארנה הום.
חבל נורא, הוא המועדף עלי.
הוסף רשומת תגובה